לא כוחות

שר התקשורת משה כחלון ובכירי משרדו ביקרו בשבוע שעבר במשרדי סלקום. הביקור נערך זמן קצר לאחר שכחלון שיגר לאוויר הודעה דרמטית שעוסקת בהגברת התחרות בשוק הטלוויזיה. כחלון מתכנן להכניס מתחרה נוסף, שיפעיל את מערך שידורי ה-DTT, יוסיף ערוצים בתשלום וכך יתמודד מול הוט ו-yes.

ה-DTT במתכונתו הנוכחית מתקשה לתת מענה לשחקנים הקיימים בשוק הטלוויזיה, והיוזמה החדשה של כחלון אמורה לשנות את הסיטואציה. בשנתיים האחרונות ההערכה הרווחת בשוק הייתה שמי שיובילו את התחרות בתחום הטלוויזיה הן פרטנר וסלקום, שיעבירו שידורי טלוויזיה דרך האינטרנט. ההצהרה האחרונה של כחלון מהווה תפנית ביחס למצב הקיים, שדיבר על הקמת 4 קבוצות שיפעלו בכל הזירות.

פרטנר מיהרה להכריז כי תשתתף במכרז, ואילו סלקום לא הגיבה למהלך החדש. לא ברור מה גרם לפרטנר לקפוץ מיד ולהכריז שתתמודד במכרז, שהתנאים בו לא ברורים. האם פרטנר ערכה תחשיב שמצביע על כך שהעברת ערוצים דרך האוויר תהיה זולה יותר מאשר להעביר אותם דרך האינטרנט?

כך או כך, עד שיפורסם מכרז, ועד שילובנו כל הסוגיות הכרוכות בו, כמו למשל בכמה תפוצה הרשות השנייה וערוצים 2 ו-10 (שמימנו את הקמת מערך המשדרים) - יעברו עוד חודשים רבים.

על-פי הערכות, שמומלץ להתייחס אליהן בספקנות, התפנית בעמדתו של כחלון קשורה בהסכם השימוש שיאפשר לפרטנר ולסלקום לעשות שימוש בתשתיות של בזק והוט. פרטנר וסלקום מתעקשות על כך שאם משרד התקשורת לא יבטל את הצורך לשלם עבור השימוש בתשתיות, לא ייווצר מודל כלכלי שיאפשר להן להרוויח מהטלוויזיה, ולכן הן לא יציעו טלוויזיה ללקוחותיהן.

משרד התקשורת התחבט בדילמה הזו במשך זמן רב ולא קיבל הכרעה. כפי שנחשף ב"גלובס", זו הסיבה שהמשרד ביקש מ-4 הקבוצות - בזק, הוט, פרטנר וסלקום - לסכם ביניהן את מחירי השימוש. משרדי התקשורת והאוצר לא רוצים שהתחרות בטלוויזיה תיפול, ולכן הציעו את רעיון הפרטת ה-DTT כדי להיחלץ מהצורך בהכרעה בעניין השימוש בתשתיות.

המלחמה של בזק והוט

בזק והוט מנהלות מלחמת חורמה בביטול התשלום על השימוש ברשת שלהן, והעובדה שהמשרד התקפל בפניהן רק מוכיחה שהן מנצחות. הסכם השימוש בתשתיות חייב לדעתנו להיעלם ולהיות חלק מהשוק הסיטונאי ומהסדרת הקמתן של 4 קבוצות תקשורת.

לא יכול להיות מצב שבו מצד אחד יש שוק סיטונאי נפרד שמטפל בנושא של רכישת קווים ושירותים, ובנוסף ישנו הסכם אחר שמסדיר את מחירי השימוש בתשתיות (הסכם הג'יגות). מצב כזה פשוט לא מתקבל על הדעת, ולכן כדאי שהחברות יתמחרו את כל רכישת התשתיות בחבילה אחת.

עבור בזק והוט מדובר בעניין חשבונאי גרידא. הרעיון הפגום של 4 קבוצות תקשורת סוגר ממילא את השוק ומעניק לבזק ולהוט יתרון אדיר שלא יסולא בפז, בעקבות שליטתן בתשתיות.

מישהו יודע להעריך את המשמעות הכלכלית של ביטול ההפרדה המבנית בין בזק לבזק בינלאומי? ואם ההפרדה המבנית מתבטלת, האם זה נשמע הגיוני למישהו שפרטנר וסלקום ישלמו עבור השימוש בתשתיות (ג'יגות) כאשר בזק בינלאומי מוטמעת בתוך בזק?

תשומות במחיר אחד

משרד התקשורת החליט לקדם את החרות באמצעות קבוצות תקשורת. בכך הוא שינה לחלוטין את המדיניות שהייתה נהוגה, על-פיה כל שוק מתנהל בפני עצמו. על-פי המדיניות הקודמת, מטרת המשרד הייתה לפתוח כמה שיותר שווקים לתחרות. לכן נמנעה מבעל התשתית האפשרות לפעול בשווקים שנפתחו לתחרות, והוא חויב בהפרדה מבנית מלאה. הסיבה לכך הייתה ברורה ונכונה - ליצור תנאים שווים ככל האפשר בשווקים שבתחרות.

הדרך ליצירת תנאים שווים הייתה לקבוע שספק השירות "חוכר" תשומות אד-הוק במחיר אחיד. במובן הזה, לקוח שביצע שיחת מב"ל (מפעיל בינלאומי) נתפס כלקוח מב"ל לכל המקטעים - הלקוח לא משלם לבעל התשתית, אלא המב"ל משלם באמצעות קש"ג (קישור גומלין). בהקשר הזה ראוי לחשוב ברצינות על האפשרות לבטל את הקש"ג לחלוטין, בכל השווקים.

המיזוגים של סלקום עם 013 ושל פרטנר עם 012 הובילו לניסוח של מדיניות חדשה שמדוברת על תחרות בין 4 קבוצות. מבחינת מעשית, החברות יכולות לשווק סל שירותים מלא וכך לסבסד שירות בשירות. במציאות כזאת לא ניתן לפקח על עיקרון השוויון המהותי.

הגיע הזמן להתאים את הפילוסופיה הרגולטורית לתנאים החדשים בשוק ולהבין ששירותים שהיו בעבר שווקים עצמאיים הפכו להיות שירותי ערך מוסף על התשתית. הדרך לעשות זאת היא לראות במי שעושה שיחה לחו"ל כלקוח בעל התשתית.

מרכיב המב"ל הוא שירות ערך מוסף. וכנ"ל לגבי ה'גיגות. המשמעות תהיה שהלקוח צריך לשלם למב"ל אך ורק על מרכיב החו"ל. כך תימנע האפליה בין לקוחות סלקום-013 ללקוחות סלקום-018, ולא יתאפשר סבסוד צולב. במקרה הפחות טוב, הסבסוד הזה יהיה לפחות שקוף.

בעניין הג'יגות - הניתוח לעיל דומה מאוד - ISP (ספק אינטרנט) הוא שירות ערך מוסף משלים לתשתית. התחרות ב-ISP עזה בעוד שבתשתית אין תחרות כלל, והיא נמצאת בבעלות שני שחקנים בלבד. לא סביר לקבוע קש"ג במקרה כזה.

במקרה האמור לעיל לא ברור למה משרד התקשורת חושש לבטל את הסכם הג'יגות ולאלץ את בזק והוט לתמחר את השירות שלהם דרך השוק הסיטונאי. במקום זאת הוא שולח את הצדדים למשא-ומתן.

לנו זה מזכיר מצב שבו שולחים את הכבשה, בעיצומו של חג הקורבן, לנהל משא-ומתן עם השוחט.