מישהו ינתק את הזרם

שכבת האוויר הלוהטת והרטובה שהתיישבה השבוע על ישראל מספקת תזכורת לכך שהקיץ כבר כאן. אם ביוני כל-כך חם - מה יהיה באוגוסט? מבחינת משק החשמל המשמעות ברורה: באוגוסט כל המזגנים במדינה יופעלו בבת אחת, ונגרד את שיאי הצריכה.

יכולת הייצור של חברת החשמל תעמוד אז למבחן, ואם תיכשל במבחן יתממשו נבואות הזעם ולא יהיה מנוס מניתוקי זרם יזומים, שכבר זכו לכינוי "בצורת חשמל".

בחודשים האחרונים הגופים המנהלים את משק האנרגיה שרויים בהתרוצצות בהולה בניסיון להגיע מוכנים לרגע האמת. תחושת החירום הובילה לכמה מהלכים חיוביים, בראשם תוכנית 20-20: משק בית שיצמצם את הצריכה ב-20%-30% לעומת החודש המקביל בקיץ 2011 יזכה בבונוס שמנמן - הנחה נוספת של 20%. השבוע בישרה רשות החשמל שיותר מ-100 אלף משקי בית כבר נרשמו לתוכנית באמצעות אתר חברת החשמל.

כרגיל בישראל, דברים נכונים קורים רק תחת איום של משבר גדול. במשך שנים ההצעה ליישם תוכנית חיסכון כזו מוסמסה בתירוצים שונים ומשונים, והנה עכשיו - כשמשק החשמל ניצב על פי התהום - היא אומצה לפתע בחיבוק גדול. אחרי שנעבור את הקיץ בשלום (או שלא), מישהו יצטרך להסביר מדוע מה שהיה טוב עבור קיץ 2012 נדחה בבוז בכל הקייצים שקדמו לו.

צעדים פחות אופטימיים

אלא ש-20-20 היא רק אחד מצעדי החירום שננקטים עכשיו. הצעדים האחרים משרים הרבה פחות אופטימיות: רובם כרוכים בהחמרה משמעותית של זיהום האוויר. בין הצעדים המדוברים: הפעלה של גנרטורים מזהמים (שמונעים במנועי דיזל, שרק השבוע ארגון הבריאות העולמי קבע שהפליטות שלהם מסרטנות), והפעלתה של תחנת רידינג התל אביבית על מזוט, חומר גלם יקר ומזהם במיוחד.

רידינג, למי ששכח, עברה לפעול על גז לפני שש שנים, כשהשר להגנת הסביבה דאז, גדעון עזרא המנוח, כפה את המהלך על חברת החשמל. מאז מדדי זיהום האוויר בתל אביב ירדו בתלילות. עכשיו חברת החשמל מתכוונת להסיג את תל אביב לאחור. בינתיים מתברר שהצינור הימי שבו אמור לזרום המזוט מחורר ובלוי, ושכנראה יהיה צורך לשנע את המזוט באמצעות מכליות כבדות שיתגלגלו ברחובות גוש דן לרווחת התושבים.

במילים אחרות, גם אם צעדי החירום שננקטים עכשיו יצליחו למנוע מצב של ניתוקי חשמל, הם גובים מהציבור מחיר כבד, כלכלית ובריאותית. ככה זה כששורה של מהלכים מבוהלים נעשית תחת לחץ בניסיון לחפות על מחדלים של שנים, שבהן לא אומצה אסטרטגיה של הפחתת ביקושים באמצעות תעריף חשמל מדורג וחברתי, לא קודמו מהלכים חסכוניים, והאנרגיות הנקיות נאלצו לעבור מסלול מכשולים מייאש שגורם לכך שגם היום פחות מ-2% מהחשמל מיוצר משמש ומרוח.

מי שמחפש דוגמה אחת, אולי קטנה אבל חלמאית ומקוממת, לאופן שבו משק האנרגיה מתנהל, יכול למצוא אותה בסיפור התעו"ז (תעריף עומס וזמן): מדובר בתוכנית תעריפים שמאפשרת להעביר חלק מצריכת החשמל לשעות הלילה והבוקר המוקדמות (באמצעות הפעלה של מכשירים זוללי חשמל כמו מכונת כביסה, מייבש כביסה ומדיח כלים), לחסוך בחשבון החשמל ובמקביל לצמצם את העומס על הרשת בשעות השיא. אם מאסה קריטית של משקי בית הייתה משתתפת בתוכנית כזו, איום הבצורת היה מוסר וחלק מאמצעי החירום המזהמים היו מתייתרים.

ההחלטה להפעיל את תוכנית התעו"ז נפלה כבר לפני חצי שנה במליאת רשות החשמל (גם זה באיחור של כמה שנים טובות). לצורך כך יש להצטייד במונים מיוחדים. כבר חודשים מספרים בחברת החשמל שהמונים בדרך.

עכשיו מתברר שמדובר בכמה מאות מונים לכל היותר, כמות זניחה שהשפעתה על הצריכה הלאומית לא תורגש. וזה עוד לא הכול: לקוחות שמתקשרים בימים אלה למוקד חברת החשמל ומזמינים את מונה התעו"ז, נענים שהחברה מתחייבת לספק אותו בתוך שלושה חודשים. כלומר, המונה יגיע, אבל ייתכן שזה יקרה אחרי אוגוסט, אחרי בצורת החשמל, אחרי שאולי ינתקו אותנו מהזרם כי בשעות השיא המערכת לא תצליח לייצר מספיק חשמל. אם בעוד כמה שבועות תמצאו את עצמכם יושבים בחושך ומזיעים, כדאי שתזכרו את הסיפור הזה.