מורשת השריפה בכרמל

עוד לפני פרסום דוח מבקר המדינה בעניין השריפה בכרמל, המטיל "אחריות מיוחדת" לאסון על שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, הודיעו גורמים ממעגליו של רה"מ בנימין נתניהו כי אין לו כל כוונה להעביר אותם מכהונתם.

הודעה זו, שנחתה כתכתיב על ראשו של הציבור עוד לפני ההתקוממות המתבקשת נוכח ממצאיו החמורים של הדוח, משקפת התנהלות ציבורית ראויה לגינוי מצד רה"מ. הערפל טרם התפזר, הממצאים טרם פורסמו במלואם, וכבר מודיע נתניהו שעיקרון האחריות האישית יישאר בגדר מילים חלולות.

בשנים האחרונות התפתח בשיח הציבורי דיון בשאלת המשילות. שורה של פוליטיקאים, מחיים רמון ועד דניאל פרידמן, דיברו על "שלטון הפקידים" ועל הצורך להסיר חסמים במשרדי הממשלה, המונעים מהשר לפעול במסגרת הביצועית של משרדו.

טענות מסוג זה נשמעו כלפי שומרי הסף במשרדי הממשלה, החשבים, היועצים המשפטיים ומבקרי הפנים. טענות בסגנון תנו לעבוד, אל תפריעו. אפילו כלפי הממצאים שמוצא המבקר, מיכה לינדנשטראוס, בדוח הנוכחי, כלפי ישי ושטייניץ, נשמעות טענות מסוג זה: משפטם של השרים, מדקלמים דוברים מטעם, יהיה דין הבוחר, לא דין המבקר.

הסמכות והאחריות

אלא שדווקא דוח המבקר בעניין השריפה, מהווה חיזוק לעיקרון המשילות המיניסטריאלית, יותר מכל הטענות כנגד שומרי הסף. האחריות המיוחדת המוטלת על שרי האוצר והפנים, נובעת דווקא מתוך עמדתו של המבקר, שעם הסמכות באה גם האחריות.

הוא דורש משרי הממשלה, המופקדים על משרדים ביצועיים, להיות מנהיגים ולא פקידים. לדרוש תוצאות, ולא להסתפק בדיבורים: שר הפנים התריע בפני רה"מ שמצב מערך הכבאות קטסטרופלי, ודרש עוד תקציבים.

הוא צדק: החידלון המערכתי בתחום כיבוי האש התגלה במלוא היקפו באסון הכרמל.

שר בממשלה איננו יכול להסתפק בהתרעות, באיומים ובדרישות להעלות את הנושא לדיון בישיבת הממשלה. האחריות המוטלת עליו מחייבת אותו שלא להסתפק בסימון "וי" על הפעולות הללו.

דווקא תגובתו של ישי לממצאי הדוח - שהתריע, איים, ואף השיג תוספת תקציבית למערך הכבאות, שגם לשיטתו הייתה רחוקה מלהספיק לשדרוג הנדרש - מלמדת שהשר היה מודע למלוא חומרתו של המצב.

גם שר האוצר שטייניץ, שסירב להזרים כספים למערך הכיבוי בלא רפורמה, עד שהחליט להתגמש והעביר תקציב גם בלא הסכמה לשינויים מבניים, הוכיח בהתנהגותו שהבין עד כמה התנהלות הממשלה יצרה סיכון בלתי-סביר לציבור.

במקרה זה, לדאבון הלב, הסיכון התממש. מפחיד לחשוב כמה מערכות ממלכתיות, מבתי הספר ועד צינורות המוביל הארצי, מצויות במצב של כשל מתמשך, חידלון, אי-תפקוד, בזבוז או סף קריסה, והציבור עדיין לא למד על כך, ולא חווה על בשרו את האסון. מבחינה זו, דוח המבקר על אסון הכרמל מזכיר את הדוח על מלחמת לבנון השנייה. מערכות ציבוריות שלמות, שאנו נוטים להניח שהן פועלות ומתפקדות ומוכנות ליום פקודה, קורסות ונכשלות בהגיע רגע המבחן.

האחריות המיוחדת שמטיל המבקר על שני השרים, שהיא אחריות אישית מוגברת, הן מתוקף עיקרון האחריות המיניסטריאלית והן מתוקף הנסיבות הקונקרטיות של כהונת ישי ושטייניץ, איננה באה בחלל ריק. מלבדם, אחראים למחדל, אף שבמידה פחותה, גם רה"מ נתניהו והשר לביטחון-פנים אהרונוביץ.

מלבד שרי הממשלה הנוכחית, אחראים למחדל המתמשך גם ממשלות ישראל לדורותיהן. דוברים מטעם ישי ושטייניץ אומרים שאיתרע מזלם שהאסון אירע במשמרת שלהם.

התשובה על כך כפולה: ראשית, הם לא נכנסו לתפקיד יומיים לפני האסון, אלא למעלה מ-20 חודשים לפני, שבהם ניתן היה לפעול ולשנות; שנית, הצעד הראוי הוא להדיח את כל האחראים לדורותיהם. במקרה של ממשלות העבר, כולם כבר נפרדו מהכיסא.

זוהי המסקנה האמיתית העולה מתוך דוח השריפה בכרמל, וזוהי גם מורשתו, צוואתו המקצועית, של המבקר היוצא: אסור לציבור להסתפק ב"ראש קטן" מצד שרי הממשלה, בתירוצים ובהסברים נטולי מעשים ותוצאות. מינוי לשר בממשלה איננו תואר ריק מתוכן, הכולל ג'ובים ומנעמים ותו לא, אלא מדובר באחריות לפעולה התקינה והיעילה של מערכות השלטון, משאבי הציבור. בשביל כבוד צריך לעבוד.