המבקר נובח, נובח ונובח

מבקר המדינה נובח, וכמאמר הקלישאה - השיירה עוברת. מה זה עוברת? פוסעת בנחת. בלי פגע, מעדנות.

כבר שבע שנים שהמבקר הנמרץ, השופט בדימוס מיכאל לינדנשטראוס עושה כמיטב יכולתו לטלטל את תרבות השלטון הקלוקלת, לשנות את דרך קבלת ההחלטות במדינה, ולהוציא משלוותו את הציבור, ופשוט לא מצליח.

הוא נובח בקול גדול, חושף שיניים, עושה תנועות מאיימות באוויר, ואף אחד מהפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות לא ממש מתרגש ממנו. גם הם יודעים שלינדנשטראוס הוא כלב נובח שלא נושך. אין לו סמכויות ענישה, אין לו יכולת לאכוף את מסקנות הדו"חות הקשים שהוא מפרסם, וכנגד רצונו הוא הופך לחלק מתרבות הכסת"ח הכללית. המבקר כבר בדק, הכל בסדר. אפשר להמשיך לסרוח.

דו"ח השריפה בכרמל שהיה אמור לזעזע את אמות הסיפים, יזכה לדיון רחב בתקשורת ויבהיל כמה אנשים. האם משהו ישתנה בעקבותיו? אם לשפוט על פי ההיסטוריה כנראה שכלום. ודוגמאות יש לא מעט. בואו לא נלך רחוק.

רק לפני שבוע פורסם הדו"ח על המרמרה, שביקר באופן קשה את התנהלותו של ראש הממשלה וצמרת מערכת הבטחון. אז התפרסם.

ביבי הוציא מייד הנחיות חדשות לשיטת עבודה חדשה? לא. מערכת ההסברה של ישראל נכנסה לעבודה עמוקה כדי לשנות את האופן שבו היא מדבררת את ישראל בעולם? גם כן לא.

כך עבר לו בשקט הדו"ח על היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה שפורסם בקיץ 2007. המבקר מנה כשלים בתחומי הסמכות והאחריות בין הגופים, בהיערכות, בטיפול באוכלוסייה בצפון הארץ, אז הוא אמר.

בדו"ח אודות היערכות שירותי הכבאות לשעות חירום, שפרסם ב-2010, הדגיש לינדנשטראוס, שרוב לקחי מלחמת לבנון השנייה לא נלמדו: "הליקויים לא תוקנו ושוב ניתן להצביע על גרירת רגליים של המופקדים על הטיפול בנושא".

הזלזול במוסד הביקורת מרגיז לא רק בגלל האופן שבו כולם מצפצפים על ערימות העמודים שמנפיקים אנשיו הטובים של לינדנשטראוס. תקציב המבקר עמד בשנה החולפת יותר מ- 304 מיליון שקלים.

זה לא שאני מזלזלת במוסד המבקר, או מפקפקת בחיוניותו העקרונית. אלא שכשאני מתבוננת בתוצרי העבודה שנעשית במשרד זה, אני חושבת על מליוני שקלים שהיו יכולים להיות מופנים לרווחה ולחינוך. בתחומים אלה הם בוודאי היו משרתים את החברה והמדינה באופן מועיל יותר.

אז אחת מהשתיים: או שסוגרים את משרד המבקר ומפסיקים להעמיד פנים שאנחנו מדינה מתוקנת שמבקרת את עצמה, ובפועל שמה קצוץ על כל מסקנה ולו הקשה ביותר, למשל כמו הקרקס סביב דו"ח הרפז, ששם אותו ללעג וקלס, או שאנחנו משחררים את המבקר מהרצועה שהחוק קשר אותו אליה, ונותנים לו סמכות להעניש את מי שלא מיישם את המלצותיו בזמן סביר: להטיל סנקציות כמו העברת מתפקיד, קנס כספי וכיוצא בזה.

שבע שנים מתחנן לינדנשטראוס ליישום מסקנותיו, לקבלת סמכויות והנה נדמה שבדו"ח השריפה בכרמל הוא השלים עם מעמדו הרופס והעדר השיניים של תפקידו.

למרות האחריות האישית שהטיל על השרים שטייניץ וישי, לינדנשטראוס לא קרא להם להתפטר. אולי גם הוא מבין שאף אחד לא ממש יתרגש ממנו.

עצוב.