כך תפחיתו הסיכוי שילדיכם יהיו מעורבים בתאונת דרכים

4,500 - זהו מספר הצעירים בגילאי 17-24 שמעורבים מדי שנה בתאונות דרכים. התאונות הללו הן הגורם המוביל למוות ולנכויות אצל בני נוער, פי-חמישה מסרטן. עצוב לחשוב שאובדן של חיים צעירים נגרם בגלל גורם שעל פניו נראה כי ניתן למנוע אותו.

אבל לא תמיד החיים שנפגעים הם של אותם בני נוער שלא נזהרו. כ-75% מהאנשים שנפגעים מתאונות הם אינם הנהגים. לעתים הם נערים אחרים, אולי נוסעים ברכב, ולעתים עוברי אורח שאינם בני נוער. מבין הפצועים, 30% הם פצועי ראש - הפגיעה הקשה והמסובכת ביותר להשתקמות.

פלורה וינסטון, פרופ' לרפואת ילדים באוניברסיטת פנסילבניה והמנהלת המדעית של המרכז האמריקני לחקר ולמניעת פציעות, מאמינה שניתן להפחית משמעותית את תאונות הדרכים של בני נוער. לדבריה, האחראים לכך הם בראש ובראשונה ההורים. וינסטון, שהגיעה לישראל כאורחת של אור ירוק ובטרם והתארחה בכנסים של שני הארגונים, מסבירה כיצד ניתן למנוע תאונות דרכים בקרב בני נוער.

למה זה קורה דווקא לנהגים צעירים? חוסר ניסיון וביטחון מוגבר

"העובדה שיש לך רישיון לא הופכת אותך לנהג טוב", מסבירה וינסטון. "השילוב בין חוסר ניסיון, ביטחון עצמי מוגבר, רצון להרשים את החבר'ה וכשלים בתפיסת הסיכון, משתלבים יחדיו לכוח שקשה מאוד להתמודד מולו. המחקרים החדשים מראים כי נהגים הצעירים נפגעים לא רק כי הם פזיזים, אלא גם בגלל השילוב של פזיזות וחוסר ניסיון, כאשר אולי דווקא חוסר הניסיון הוא הגורם הדומיננטי".

כיצד זה בא לידי ביטוי?

"רק אחרי שנסעו לבד כאלף ק"מ, הם מגיעים לרמת תאונות של פי-שניים מהמבוגרים. לפני כן השיעור גבוה יותר. לאט-לאט, כאשר הם צוברים ניסיון, מספר התאונות שלהם יורד. העניין הוא שכל עוד יש נהג מלווה ברכב, הם אינם עושים תאונות. כאשר הם לבד שכיחות התאונות עולה בחדות, וכשיש איתם עוד נוסעים זה הכי חמור".

מה הן התאונות האופייניות לבני נוער?

"שלושה סוגים: סיבוב שמאלה והתנגשות ברכב שנוסע בנתיב הנגדי, כניסה במכונית שנוסעת לפניהם, וירידה מהשוליים - בדרך-כלל בסיבוב שאותו הם פשוט לא רואים".

מדוע דווקא הן?

"מדובר לעתים בכשל קוגניטיבי ממש - כשל בסריקה וכשל במיקוד הקשב. אנחנו לא יודעים האם היכולות הללו פשוט אינן בשלות במוח הצעיר מסיבות פיזיולוגיות, או שהן נלמדות עם הניסיון בנהיגה. ייתכן שגם וגם. בכל מקרה, אצל הצעירים אלה דפוסים בעייתיים, וההורה המלווה, כמו גם המורה לנהיגה, יכול לפתח יחד איתם דפוסים מובנים של סריקת השטח לפני סיבוב או פנייה".

האם יש הבדלים בין הנהיגה של נערים לנערות?

"במחקרים שערכתי ואספתי נמצאו הבדלים בין נערים לנערות. לפי הנתונים, נערות מעורבות יותר בתאונות שקשורות בכשל בסריקה (26%) לעומת נערים (17%). לעומת זאת, המחקרים מלמדים שנהיגתם של הנערים הופכת לאגרסיבית יותר כאשר ברכב נמצאים נוסעים נוספים. בנסיבות כאלו, נטו הנערים להביט על חבריהם או על אטרקציות מחוץ לרכב, אך לא על הכביש. גם נערות מוסחות יותר כאשר יש עוד מישהו ברכב, אבל קצת פחות מנערים. אין אצלן עלייה ברמת האגרסיביות של הנהיגה עם הצטרפות החברים".

אגב, בעקבות המחקרים הללו עלו בארה"ב קמפיינים כדוגמת "סע כמו חבר", שעודדו את הנוסעים ברכב להימנע מלהסיח את דעתם של הנהגים.

גם הקורטקס הפרונטלי אשם

המחקרים שאספה וינסטון מגלים עוד נתון, לא ממש מפתיע: כל נהג מתחיל נוהג נורא ואיום, וככל שהנהג צעיר יותר ביומו הראשון על הכביש - הוא נוהג גרוע עוד יותר. הממצאים הללו מעלים את השאלה - מתי צריך לתת את רישיון הנהיגה.

"מצד אחד, מי שמתחיל לנהוג בגיל 25 הוא בעל פוטנציאל להיות נהג טוב יותר, כי הקורטקס הפרונטלי שלו (אותו אזור במוח שאחראי על החשיבה המורכבת, קבלת החלטות וניהול אזורי המוח האחרים - ג' ו') מגובש יותר והוא גם אחראי ועמיד יותר בפני לחץ חברתי.

"מאידך, אנחנו רוצים שתקופת תחילת הנהיגה תהיה עדיין תחת אחריותם של ההורים. מספר שיעורי הנהיגה הפורמליים שמחייב החוק אינם משנים הרבה את יכולותיו של הנהג הצעיר ותקופת הליווי על-ידי ההורה חשובה. כמה שיותר שעות - יותר טוב".

האם אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז הם נהגים פחות טובים?

"ייתכן שלהם ספציפית, כדאי להתחיל לנהוג בגיל מבוגר יותר, במיוחד כאשר הם אינם מטופלים בתרופות עבור הפרעת הקשב".

איך הופכים נהגים צעירים לנהגים טובים יותר?

א. מטילים מגבלות

"בשלב הראשון, שבו הנער או הנערה מתחילים לנהוג לבד, יש לדאוג שיעשו זאת בסיטואציות פחות מסוכנות", אומרת וינסטון.

- למשל?

"למרות שהצעירים ישמחו ודאי לצאת לנסיעה הראשונה ביום שישי בערב, עם קבוצה של שישה-שבעה מחבריהם הטובים דחוסים במושב האחורי - להורה אסור להסכים לכך. "זו בוודאי לא הדרך הנכונה להתנסות בפעם ראשונה בנהיגה עצמאית.

"בפעם הראשונה שהם יוצאים לנהוג לבד, ללא מלווה, חשוב שהם יהיו לבדם במכונית, וכדאי שזה יהיה באזור עירוני שקט ורק באור יום. בהדרגה ניתן להסיר מגבלה אחרי מגבלה. לאט-לאט, כאשר הנער או הנערה יציגו התנהגות אחראית, הם ירכשו יותר ויותר פריבילגיות נהיגה".

ב. משאירים את המפתח אצלם

וינסטון מבינה היטב שההורים לא יכולים להימצא תמיד במכונית עם הנהג הצעיר. כמו-כן ברור לה, שבשלב הזה הורים רבים חווים אובדן של הסמכות ההורית והשליטה בהתנהגות של בני הנוער שלהם. "הורים רבים מודים לאלוהים כאשר הילד שאומר להם שלום כשהוא יוצא בבוקר מהבית חוזר שלם בערב - בלי פצעי דקירה או עגילים במקומות נוספים".

- איך את ממליצה להורים להתערב בנהיגה של הילד?

"למכונית יש מפתח והוא בידיים שלכם, או כך לפחות ראוי שיהיה. למעשה, הרכב הוא כנראה האפיק האחרון שבו תהיה לכם שליטה כלשהי על בני הנוער שלכם. היא מהווה עילה מצוינת לשמר את יחסי ההורות והאחריות שלכם מולם, וגם הזדמנות לבלות איתם זמן בתקופה בה כמעט שאין הזדמנויות לכך".

- וזה עוזר?

"אם ההורה קשוב לנהיגה של הילד ומעיר לו בצורה אוהדת, הוא מפחית במחצית את הסיכון של הילד לעשות תאונה חמורה".

- יש לא מעט ילדים שמקבלים רכב יחד עם קבלת רישיון הנהיגה.

"אני מתחננת בפני ההורים לא לרכוש לילד רכב, אלא להגיע איתו להסדר שבו הילד יהיה חייב לבקש את המפתח מההורה. כך, ההורה נמצא אצלם בראש כשהם נוהגים. הם צריכים לראות אותו רגע לפני שהם יוצאים מהבית, כך שיידעו שאם לא יחזירו את הרכב כשהוא תקין - ייתכן שלא יקבלו אותו שוב. הרכב הוא חפץ יקר, פריבילגיה".

ג. משמשים כמודל חיקוי

כפי שכבר נאמר, המון תלוי בהורים. אבל לא כל ההורים קשובים או זמינים, חלקם אפילו לא נוהגים בעצמם. "ההורים אחראים על ילדיהם בכל מיני תחומים. מגיל צעיר הם שומרים עליהם בכביש, אז ברור שגם כשהם בוגרים יותר הם חייבים להמשיך ולשמור עליהם. כל השאר זה תירוצים".

- אי אפשר להתעלם מכך זה קצת מכביד על ההורים.

"ההורה לא חייב לעשות הכול בעצמו. אולי יש דוד או אח גדול, אבל בעיניי זו דווקא הזדמנות לקשר ולבילוי זמן יחד. הילדים שלכם, שכבר אינם קטנים, שוב זקוקים לכם".

- אני מניחה שגם כאן, כבמקרים רבים אחרים, ההורים הם מודל לחיקוי.

"הכנה לנהיגה טובה מתחילה מרגע שהפכתם את כיסא התינוק לכיוון הנסיעה. הילדים מסתכלים עליכם: אם אתה משוחחים בטלפון, חותכים בכביש או לא תמיד חוגרים חגורת בטיחות - מה לדעתכם יעשה הילד כשיהיה נער?".

ד. מחוקקים חוקי בטיחות

"יש לחוקק חוקים, אך הם צריכים להיות לגבי בטיחות ולא לגבי שליטה", אומרת וינסטון. כלומר, ההורה לא חייב להגביל את השעה שבה הילד יחזיר את הרכב, אבל הוא כן יכול לדרוש ממנו לכבות את הטלפון הנייד לפני הנסיעה או לא לנסוע עם יותר מנוסע אחד.

- איך אפשר לפקח על כך?

"לא תמיד אפשר, אך עצם קביעת החוק היא חשובה, גם כאשר מדובר בנוער, שבאופן טבעי נוטה למרוד בכל חוק. יש להדגיש קודם כל שמדובר בפעולה שמבוצעת למען הבטיחות של הנער, ושכל עוד הוא קטין שגר תחת קורת הגג שלכם, אתם אחראים לחייו ולשלומו.

"כאשר אתם רואים שהם נעשים נהגים מנוסים ואחראים יותר, עליכם לשחרר חלק מהרסנים. כך הם יבינו מה יקרה אם הם לא יהיו אחראים. אפשר אפילו להגדיר את ההסכמות הללו בחוזה כתוב: 'אם תנהג כך וכך, תוכל לקבל חופש כזה וכזה. אבל אם לא - אז לא''.

וזה עובד?

- "אם ההורה קשוב לנהיגה של הילד ומעיר לו בצורה אוהדת, הוא מוריד את הסיכון של הילד לעשות תאונה חמורה במחצית".

גם העובדות עומדות לצד וינסטון - בין השנים 2005-2010 ירד במחצית מספרם של הנערים שמתו בתאונות דרכים בארה"ב, "זאת בשל שילוב של הפעילות שלנו עם ההורים, פעילות בבתי ספר, הסברה תקשורתית וחקיקה", היא מסכמת.

המכונית היא חלק מהזהות שלך? כנראה אתה נהג אגרסיבי

מחקר שנערך באחרונה בקרב נהגים ישראלים, בהובלת החוקרת הישראלית פרופ' אילה רוביו, הראה כי נהיגה אגרסיבית היא חלק מ"החוויה הצרכנית" של הבעלות על מכונית.

המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Psychology & Marketing, נערך על-ידי רוביו בשבתה כחוקרת באוניברסיטת Temple University האמריקנית, אך הנבדקים היו שתי קבוצות של ישראלים. "ידענו שגברים הם נהגים יותר אגרסיביים, וגם ידענו שהם רואים את המכונית כחלק חשוב יותר מזהותם", אומרת רוביו, "אבל כעת אנחנו מקשרים בין הדברים".

המחקר גילה כי נהגים שראו את המכונית כתואמת את הזהות האישית שלהם, נטו יותר לעבור על חוקי התנועה. גורמים נוספים שהשפיעו על נהיגה אגרסיבית היו: נטיות קומפולסיביות, חומרנות, חוסר כבוד לחוק באופן כללי ומחסור בזמן. "צרכנים שתופסים את המכונית בצורה הזו, כנראה רואים את הכביש כטריטוריה שלהם שיש להגן עליה בעת הצורך", אמרה רוביו בהודעה שפרסמה האוניברסיטה.