פולין. כבר לא פולניה

זהו, אחרי רבע הגמר הסתיים המסע שלי בפולין. אחרי שבועיים וקצת של כדורגל טוב עד כדי עילאי, התלהבות ברחובות, סופות רעמים וברקים והמון ירוק בעיניים. הטיול במדינה שינה לי כמה סטריאוטיפים, וחידד מספר אבחנות. הבנתי את זה לפני יומיים, כשקיבלתי לידי את המפתחות של הדירה. שני לילות נותרו לי בפולין, ואותם העברתי בדירה שמשכיר קז'ישטוף קישיאל. הוא רוצה לספר לי כמה דברים, איפה אני מחנה את האוטו, איך אני מפעיל את הפלייסטיישן, מה יש במטבח, כאלה. רק שקז'ישטוף מדבר רק פולנית - ואת זה הוא עושה בצורה שוטפת, שמעוררת כבוד. כי נראה שהוא עוד לא שבר אף שן מהגיית השפה המופרכת הזו.

רגע, הוא מרים את האצבע ומתקשר לאחותו יוסטיניה. עכשיו היא המתורגמן שלנו. האנגלית שלה מעולה, בטח צעירה מאחיה. היום כולם לומדים אנגלית בבית הספר. ככה, בסיטואציה אחת, כל פולין הנוכחית מונחת בכף ידי. הידידותיות, סבר הפנים והרצון לעזור - לא מה שחיברתי עם האסוציאציות לפולין. גם לא את מגרשי הכדורגל בכל חור, שלעולם לא עומדים ריקים אלא משמשים את ילדי האיזור - שמסתבר, שהם עדיין משחקים בחוץ, וכדורגל הוא עבורם יותר ממשחק מחשב.

בו בזמן אפשר לחוש ביצירתיות וביוזמה שלוקחים הפולנים. קז'ישטוף לקח את הדירה של סבתו ושיפץ אותה לדירה אורבנית מערבית מתוקתקת. כולל איבזור ומכשירים חשמליים מהטופ, דירה שיכלה להיכנס לסדרת טלוויזיה בלי להרגיש לא במקום. ואת הדירה הזו הוא משכיר לפולנים ורוסים שזורמים לאזור בקיץ. דירה של 45 מ"ר, שבע דקות מהעיר העתיקה, 220 שקל ללילה. המחירים פה עדיין לא זינקו, ההתקדמות מתואמת עם אפשרויות ההכנסה של רוב הפולנים. להבדיל ממקומות אחרים שהשתחררו מעול הקומוניזם, בפולין עושים זאת במחשבה מראש. עלייה מתונה בהכנסות, אף אחד לא סובל חרפת רעב, כמו נניח ברוסיה שהפכה גן עדן למקורבים לצלחת ולסיוט עבור מי שלא יכול היה להסתגל.

למרות תנאי ההתחלה הטובים, לקח לכלכלה הפולנית זמן לעמוד על הרגליים, אבל התוצאה היא כלכלה שמתפתחת בלי להתחשב במשברים, ובלי ליצור שוויון מוגזם. ומצד שני, שמעתם על אוליגרכים פולניים?

בביקור האחרון שלי בפולין ישבו אנשים על הברזלים וחיפשו בעיניים. מגי באנצביץ', מתורגמנית, יועצת ומדריכת טיולי שורשים בגדנסק, הסבירה לי לאן הם נעלמו. הם בנורבגיה, היא אומרת. ומרוויחים טוב, אלה היו עובדי מספנות מובטלים והנורבגים חיפשו כאלה בנרות. בכלל, ההשפעה החזקה מסקנדינביה בולטת: בנקים נורבגיים, מאכלים שבדיים, תיירים מפינלנד ודנמרק.

ברור, שיש עוד הרבה מה לעשות. אבל הדברים נעשים - הנה הסביבה של הדירה. שיכון מכוער של "רכבות" בתי דירות קומוניסטיים, המשטרה עוברת בבוקר ולוקחת מישהו לתשאול, למיוחסים יש מגרש חנייה עם שומר. אבל הרחובות מצוחצחים, מגרשי המשחקים מתוחזקים, המדשאות מוריקות ומזמינות. גם אם עוני, אז עוני בכבוד.

אבל הפולנים בפולניותם עדיין חוששים. במסיבת עיתונאים שאל עיתונאי פולני את יואכים לב, מה דעתו על ההצעה של ראש העיר גדנסק, לארח מונדיאל ביחד עם גרמניה. "לא נראה לי", ענה המאמן הגרמני בכנות. "אם כבר, אז כמועמדות מתחרות. פולין יכולה לארח מונדיאל לבדה, היא לא צריכה שותף". זה גם היה הסיפור של הטורניר הזה, גחמה של האוקראינים שהשקיעו את הכסף בקמפיין המועמדות, ולקחו את הפולנים על הדרך. היום הפולנים מעדיפים להתחבר לאירופה המערבית דווקא וחושבים עדיין, שהם צריכים שיחזיקו להם את היד. פולנים.

***

הנסיעה דרך פולין היא חוויה מוזרה. בעיקר בגלל שמיעוט האוטוסטרדות מותיר אותך על הכבישים הרגילים, שעושים דרכם בין יערות, כפרים ושדות משתרעים. היערות הם אותם יערות בהם הסתתרו פרטיזנים ומי שניסה לחמוק מהנאצים. העיירות והמחוזות נושאים שמות כמו רביץ, שלונסקי, סוקניק, וכל שם מוכר אחר.

אבל ליהודים אין שריד, ואין רמז בין הבתים, היערות, הכבישים. הגטו של גדנסק הוא רק מושג היסטורי בוויקיפדיה. במקום עצמו אין אזכור. היהודים הם רק זיכרון, רוח רפאים מרחפת בראשו של התייר מישראל. יש אזורים, שבהם מוצע לתייר דיסנילנד של יהדות: בקאז'ימיז' שבקרקוב, למשל. או בוורשה, שם מפרסמים מסעדה יהודית (אבל לא כשרה) על שם שמשון. לפי עשר שנים עוד אפשר היה לאכול ב"תנובה" המקומית, מזנונים בשם "מייצ'ני באר", הרינג בנוסח יהודי. היום המאכל נעלם.

בינתיים מזכירה פולין את ישראל, כמו שזו רצתה להיראות, נניח לפני ארבעים שנה. הדמיון ברחובות, בצורת הבניה, עובד על התת מודע. איכשהו, אתה מרגיש בבית, כאילו החזירו אותך בזמן, ניקו קצת מסביב וקיררו את האוויר לרמה נעימה יותר. ללא ספק, מוזר. בכבישים הבין עירוניים מותר לנהוג 90 קמ"ש, הפולנים מתים דווקא על קפה נמס, הם קוראים למאפה הזה "וואפלה" ולבעיטת העונשין מ-11 מטרים (למי ששאל את עצמו מאיפה הגיע הסירוס של המילה 'פנלטי') הם קוראים "פנדל".

עכשיו אני חושב על חופשה. על חופי חול נקיים ומרהיבים הסמוכים ליער, על ארוחת דגים ופירות ים טריים, על מסעדות מצוינות, מקומיים השמחים לאורחים, גם אם הם מישראל, על אתרי תרבות היסטוריים, גיאוגרפיים וארכיטקטוניים, על פארקים, על מחירים זולים והזדמנויות קורצות. כן, אני חושב על חזרה בקרוב לפולין. לו רק פולין לא היתה בפולניה. תמיד נתגעגע לשם.