אובמה לחץ על צבא מצרים להעביר השלטון לאחים המוסלמים

ממשל אובמה דחף את צבא מצרים לכבד את תוצאות הבחירות במדינה ולאפשר למוחמד מורסי, מועמד האחים המוסלמיים, לכהן כנשיא מצרים. השילוב של זעם ההמונים שנקבצו בכיכר תחריר ולחץ של גורמי ממשל בארה"ב, לרבות הפנטגון והקונגרס, וכן של גורמים בינלאומיים אחרים, הניע ככל הנראה את המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצריים להסיר את התנגדותה להשבעתו של מורסי כנשיא.

לפי ידיעה ב"ניו יורק טיימס", הבוקר (ב'), נשם ממשל אובמה לרווחה לאחר שצבא מצרים הבהיר שמורסי יהיה נשיאה הבא של המדינה. הממשל הביע אופטימיות זהירה, שמורסי יצליח להוביל את מצרים לדמוקרטיה. בימים שחלפו התעצמו החששות בוושינגטון שוועדת הבחירות בקהיר תפסול את תוצאות הבחירות לנשיאות ותכריז על אחמד שאפיק, שהיה ראש הממשלה לקראת סוף נשיאות מובארק, כנשיא הבא, למרות שהוא הפסיד בבחירות.

עתה מתברר, שכדי לסכל את את האפשרות ששאפיק יוכרז כנשיא, הזהירו מחוקקים בכירים על גבעת הקפיטול את מפקדי צבא מצרים שאם הם לא יכבדו את תוצאת הבחירות, הם יעמידו בסכנה את יחסיהם עם וושינגטון, שטופחו במשך עשרות שנים, בעקבות החתימה על הסכמי קמפ דייוויד. הביטוי העיקרי של היחסים המיוחדים האלה הוא הסיוע האמריקני למצרים בסך 1.3 מיליארד דולר בשנה.

אל המחוקקים הצטרפו גם הפנטגון וצבא ארה"ב. שר ההגנה, ליאון פאנטה, שוחח עם המפקד העליון של צבא מצרים, פילד-מרשל חוסיין טאנטאווי, שמחזיק למעשה במוסרות השלטון במדינה. גנרל מרטין דמפסי, יו"ר המטות המשולבים, שוחח עם עמיתו המצרי, לייטננט גנראל סמי אנאן, פעמיים בשבוע שחלף. מקור צבאי אמריקני בכיר אמר ל"טיימס", שהשניים דנו במצב במצרים "בהקשר של תוצאות הבחירות וסוגיות ביטחוניות בסיני".

להכרת צבא מצרים בנשיאותו של מורסי יש חשיבות סמלית, אבל בפועל היא אינה משנה את העובדה שצו צבאי שלל מהנשיא החדש נתח גדול מאוד של זכויותיו. "הנשיאות היא מתנה של המועצה הצבאית העליונה והמועצה יכולה לקחת בנקל את המתנה הזו", אמר אד חוסיין, עמית בכיר למדעי המזה"ת במועצה ליחסי חוץ.

לדבריו, ארה"ב צריכה לדחוף לכך שהצבא יכפיף עצמו למרות אזרחית. "בשלב זה אין שום תמריץ לחונטה הצבאית לוותר על הכוח שבידיה".

שגרירת ארה"ב בקהיר, אן ווטסון, ייעצה לפקידי ממשל בוושינגטון לא לעשות רעש רב מדי בפומבי עד אחרי הבחירות כדי לא להחריף עוד יותר את המתיחות הפוליטית בקהיר.

לפי ניתוח ב"טיימס", ניסה נשיא ארה"ב, ברק אובמה, למצוא את שביל הזהב בין יציבות לדמוקרטיה במצרים מאז שהתנועה הדמוקרטית במדינה החלה להרים ראש, אשתקד. אולם בחודשים האחרונים היה ניכר שאובמה מפגין נטיה גוברת לצד "הרחוב הערבי", ואף הזהיר במפורש את צבא מצרים שהוא משמש בעצם כממשלת מעבר, לא חונטה צבאית.

בהודעה של הבית הלבן ביום ו' נאמר בין השאר, שהממשל מצפה "להשלמת המעבר לממשלה שנבחרה באורח דמוקרטי". בהצהרה זו הראה הבית הלבן שהוא מוסיף לתמוך ברחוב הערבי ובמשתמע גם באחים המוסלמים, ארגון שקרא בעבר להעצים את שלטון החוק האיסלמי במצרים והעמיד עצמו בצידם של גורמים קיצוניים. בה בעת, הוסיף ממשל אובמה למתוח ביקורת על הצבא, שבמשך 30 שנה היה הגורם העיקרי במצרים שהגן על האינטרסים של ארה"ב במדינה זו.

אתמול (א') פרסם הבית הלבן הודעה חדשה: "אנו נתייצב בצד העם המצרי בשעה שהוא פועל להגשמת שאיפותיו לדמוקרטיה, כבוד והזדמנויות חדשות ומממש בכך את ההבטחה שהיתה צפונה במהפכה שלו".

אבל באסטרטגיה זו טמון סיכון גבוה מפני שהיא מטיבה בעיקר עם האחים המוסלמים, ארגון שמטרותיו אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם האינטרסים של ארה"ב. "יהיה לנו קשה מאוד לעבוד עם האחים המוסלמים, במיוחד מפני שבודדנו אותם והתעלמנו מהם ב-30 השנים שחלפו", אמר ל-CNN אד ווקר, לשעבר שגריר ארה"ב בקהיר.

סנטור ג'ון קרי, יו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנט, אמר אתמול, כי בביקורו האחרון במצרים אמר לו מורסי, שהוא רואה עצמו מחויב להגן על החירויות הבסיסיות במדינה, לרבות זכויות הנשים, המיעוטים והזכות להבעה חופשית ולהתכנסות. מורסי אף אמר לסנטור, כי הוא מבין את חשיבות היחסים עם ישראל בתקופה שלאחר המהפכה.

ג'קסון דיל, פרשן בכיר ב"וושינגטון פוסט", כותב היום, תחת הכותרת "האם אובמה אשם בכשלי האביב הערבי", כי דיבר עם מצרים, ישראלים, רוסים, סעודים ולובים, והצליח למצוא שתי נקודות שעליהן מסכימים רוב הנשאלים: לארה"ב ולנשיאה היתה השפעה על תוצאות האביב הערבי במדינות שונות במזה"ת, וברוב המקרים זו היתה השפעה שלילית.

ישראלים וסעודים אמרו לפרשן, כי החלטתו של אובמה לזנוח את מובארק, בעל ברית של ארה"ב, היתה טפשית. בתוך זמן קצר אכן התממשה תחזיתו של מובארק: מוסלמים שעוינים את המערב ואת ישראל ישתלטו על מצרים. לעומתם טוענים תומכי הדמוקרטיה במצרים, כי אובמה לא היה עקבי דיו בתמיכה במהפכה וכי הוא לא התייצב במלוא העוצמה נגד צבא מצרים אחרי גל ההפגנות הראשון.