"העיתונות הכלכלית בארץ היא בהגדרה קפיטליסטית"

"העיסוק האינטנסיבי של העיתונות הכללית במושגים כמו יוקר המחיה, ריכוזיות, טייקונים וסוגיות כלכליות אחרות שהציפו את דפי העיתון ומהדורות החדשות בימי המחאה החברתית, פסק כמעט לחלוטין חודשים ספורים לאחר המחאה" - כך אומר ד"ר רועי דודזון מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, שעמד בראש צוות מחקר שבחן את השאלה "האם התקשורת הכלכלית בישראל חופשית".

לדבריו, "בעיתונות הכלכלית - 'גלובס', 'דה מרקר' ו'כלכליסט' - יש עדיין עיסוק מוגבר במושגים האלה אך ברמות אינטנסיביות שונות".

ד"ר דודזון יציג את ממצאי המחקר במסגרת פורום קיסריה ה-20 (ב-27 ביוני 2012) שייקרא השנה "כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה".

הכנס, מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה ובשיתוף המסלול האקדמי של המכללה למינהל בראשון-לציון, יבחן השנה בין היתר את השיח הכלכלי לפני, בזמן ואחרי גל המחאה של הקיץ הקודם.

מלבד דודזון לקחו חלק בצוות המחקר המשנה ליועץ המשפטי לשעבר, עו"ד דידי לחמן-מסר, ד"ר לינדה עפרוני, ד"ר יובל דרור, היועץ הכלכלי פנחס לנדא וכתב "העין השביעית" אורן פרסיקו.

לאחר הצגת המחקר יתקיים פאנל בהשתתפות בכירי העורכים והכתבים הכלכליים בארץ, הכולל את עורך "גלובס", חגי גולן; העורך הראשי של "דה מרקר", גיא רולניק; והפרשנים הכלכליים יהודה שרוני מ"מעריב", סבר פלוצקר מ"ידיעות אחרונות" וסטלה קורין-ליבר מ"גלובס".

"בחנו את הטענה לפיה בעקבות המחאה בקיץ הקודם, השיח החברתי-כלכלי השתנה", מסביר דודזון. "בדקנו את העיתונים לאורך כל 2011 והשליש הראשון של 2012. כמו כן, נעזרנו בנתונים שנאספו על-ידי יפעת תקשורת, ועשיתי להם עיבודים סטטיסטיים כאלה ואחרים.

"מצאנו כי בתקופת המחאה היה שימוש מוגבר מאוד בעיסוק במילות מפתח דוגמת ריכוזיות, יוקר מחיה או טייקונים. לפני יולי 2011 העיסוק במושגים האלה היה מאוד מינורי, אבל בתקופת המחאה הסיקור בכל העיתונים, הן הכלליים והן הכלכליים, עלה לרמות מאוד מאוד גבוהות.

"כשממשיכים מעבר לחגי תשרי, עונת החגים בספטמבר-אוקטובר, אפשר כבר לראות שהעיסוק פוחת מאוד. בעיתונות הכללית יש חזרה לרמות העיסוק בנושאים האלה כמעט לסטטוס-קוו הקודם. כמעט שום דבר לא השתנה".

סיקור כלכלי נרחב

למרות הירידה בסיקור התחומים הכלכליים שהביאו ליציאה לרחובות רק לפני שנה, דודזון מדגיש כי באופן אובייקטיבי יש בישראל סיקור כלכלי נרחב הרבה יותר מאשר במדינות מערביות אחרות.

"אפשר לראות בולטות גבוהה יחסית של סיקור כלכלי בישראל כיום אל מול כלכלות מפותחות אחרות", הוא אומר. "אם אנחנו מסתכלים במונחים של מספר כותרים של עיתונים יומיים כלכליים ייעודיים, אז מקבוצה של כ-8 כלכלות מפותחות אחרות שהסתכלנו עליה, אפשר לראות שיש רק עוד מדינה אחת שבה יש מצב כזה של 3 כותרים כלכליים יומיים, וזאת לא כולל המוספים הכלכליים שמצורפים ל'מעריב' ול'ידיעות אחרונות'. לדוגמה, כלכלה מפותחת כבריטניה - יש בה יש כותר אחד, ה'פייננשל טיימס'".

לדברי דודזון, העיסוק המוגבר של הישראלים בכלכלה נובע מסיבות היסטוריות, והוא מעריך כי הדבר נעוץ במהפך שחל בכלכלה הפוליטית הישראלית. "משנות ה-60, ובוודאי ביתר שאת משנות ה-80, מתרחשים תהליכי הפרטה ונסיגה של המדינה מאספקה של הרבה מאוד שירותים חברתיים. בעקבות זאת הציבור נאלץ להתחיל ב'תהליך של אסיפת סיכונים'. לדוגמה, אחרי ועדת בכר אנשים צריכים לבחור איך לחסוך, ואז נוצר גם ביקוש גדול יותר מצד הקהל למידע כלכלי. לצד זה יש גם לפתע קאדר גדול יותר של מפרסמים פוטנציאליים שיכולים לממן את הפצת התכנים הללו".

"אי-אפשר לדעת אם 3 העיתונים הכלכליים ישרדו את המלחמה על מודעות הפרסום, שאחראיות במידה רבה להכנסות של העיתון", אומר דודזון, ומוסיף כי "אנחנו לא נביאים, ואנחנו לא יכולים לומר אם קיומם של 3 העיתונים הוא זמני לאור התחרות שמתקיימת ביניהם. עם זאת, באחד מפרקי המחקר עולה כי לבעלי העיתונים ולבעלי ערוצי התקשורת יש אינטרס לעסוק בתחום הכלכלי ורצון לעסוק בתחום הזה למטרות השפעה נקודתיות או סיסטמתיות, ואז את שכרם הם רואים בדרכים עקיפות, לא בהכנסות מפרסום".

- למעט נושאים ספציפיים, האם ניתן להצביע על הבדלים רעיוניים ברורים בין העיתונים הכלכליים, או שכולם שייכים לאותו זרם כלכלי בשינויים מינוריים בלבד?

"העיתונות הכלכלית בארץ היא בהגדרה קפיטליסטית ולמעשה מחויבת ונשואה לרעיון השוק החופשי. בשנתיים האחרונות אפשר לראות גישות שונות לסוגיות כמו שאלת הריכוזיות, היחס לתנועת המחאה ולדרישות שלה, דוח טרכטנברג. במחקר הראנו את ההבדלים בסיקור מסקנות הביניים של דוח ועדת הריכוזיות. בחנו שם את ההבדלים בין 'מעריב', 'ידיעות אחרונות' ו'דה מרקר'. ב'דה מרקר', כל 3 הפרשנויות על השער מאוד חיוביות, ב'ידיעות אחרונות' הן היו מעורבות, וב'מעריב' הוצגו על השער 3 פרשנויות שכולן מאוד שליליות, כלפי עצם העיסוק בריכוזיות ומסקנות הוועדה".

- מה אתם מסיקים מזה?

"מצד אחד, אפשר לומר שזו עדות לפלורליזם בריא בעיתונות הישראלית, אבל אני אגיד בצורה זהירה שעל פניו, העמדה של חלק מהעיתונים לפחות מתיישבת עם האינטרסים של המוציא לאור".

בהתייחסו למוצר הסופי שמתקבל, קושר דודזון בין האינטרסים הזרים והאג'נדות של בעלי ועורכי העיתונים לבין מצבם של העיתונאים בישראל בכלל: "בהינתן תנאי ההעסקה הירודים של העיתונאים והמעמד המעורער שלהם, קשה לראות איך מציגים נקודות מבט אחרות על המציאות.

"למרות התמונה שעולה, יש נקודת אור, והיא הקמתו של ארגון העיתונאים החדש שהוקם באחרונה. בהנחה שהארגון החדש יוכל לשפר את תנאי ההעסקה של עיתונאים, יהיה להם יותר אורך נשימה ויותר מוטיבציה ויכולת לחשוב מעבר למכבש היומיומי המאוד לוחץ ולחשוב אחרת על הדברים.

"יש לזה עוד ממד לא פחות חשוב - הארגון יכול להיות מסגרת להכשרה מתמשכת כמו באיגוד העיתונאים החזק בצרפת, שרואה את התפקיד שלו רק בהקשר של תנאי ההעסקה אלא בהקשר המקצועי".

 תדירות שבועית

 שיעור החשיפה