הנשיא ילך על בהונות

זה יישמע כמו פרדוקס, אבל בחירתו של ד"ר מוחמד מורסי היא מהלך מוצלח ונכון של המועצה הצבאית העליונה במצרים. פרדוקס, כי המועמד "שלהם" היה גנרל אחמד שפיק, בשר מבשרם, מפקד חיל האוויר לשעבר וראש הממשלה האחרון בעידן מובארק.

צחוק הגורל: שפיק, שהפסיד בפער של מיליון קולות בלבד, היה חביבו של מובארק והוזכר לפני כחמש שנים כיורשו האפשרי. אבל הנשיא, ובעיקר רעייתו הבלתי-נלאית סוזן, לא התאפקו והעדיפו להמליך דווקא את בנם גמאל.

את התוצאה יודעים כולם.

למועצה העליונה של הצבא לא הייתה אפשרות אחרת אלא לתמרן את התוצאות בצורה שבה זה נעשה. ניצחונו של שפיק היה מעלה חשדות שמא דבר לא השתנה על גדת הנילוס.

זה אותו מנגנון ביטחון שהיה, אותה התנהלות מניפולטיבית מאחורי הקלעים שהשחיתה את מצרים. את הצפרדע ששמה נשיא אסלאמיסט הם יוכלו לבלוע הרבה יותר בקלות מן המפלצת שבה ייאלצו להילחם, אם קהיר תבער מחדש.

סכנות קיומיות

אנואר סאדאת וגמאל עבד אל-נאצר, נשיאי העבר של מצרים שרדפו את האחים המוסלמים עד חורמה, מתהפכים בוודאי בקברם. אבל הימים אינם ימי שנות ה-60 או ה-70 שבהם שררה דעה אחת, דעתו של השלטון, ובקהיר לא היה קול גבוה מקולו של ארמון הנשיאות וסוכני החרש שלו. בימינו אלה אנוס השלטון לחלוק את עוגת הכוח ואת קבלת ההחלטות עם שחקנים אחרים בחברה, בהם גם הבוחר. זו המהפכה האמיתית שעוברת כעת על העולם הערבי.

מצרים של היום מצויה בסכנות קיומיות - כלכלית, פוליטית וחברתית, ועל כתפיהם של כמה גנרלים מונחת משימה חשובה הרבה יותר ממינויו של נשיא זה או אחר. 80 מיליון מצרים תולים בהם תקווה שיצילו אותם מעוני ומאבטלה, בתוך ספינה מיטלטלת שחלק מנוסעיה אינם חדלים להרוס אותה מבפנים.

במינויו של מורסי השיגו הקצינים יציבות לתקופה ארוכה, שתאפשר להם לנסות להצמיח את מצרים ולהחזיר לה את התיירים שברחו, את הביטחון האישי ברחובות ואת ההון שזרימתו נבלמה. אז מה אם הם בחשו מעט מאחורי הקלעים, פסלו את המועמד הכריזמטי של האחים המוסלמים חיירת שאטר, ואת השייח הסלפי הקיצוני חאזם אבו איסמאעיל. בראשית הדרך, כדי לעשות דמוקרטיה, דרושים לעתים הרבה סבלנות וגם קורט של עריצות.

קצוץ כנפיים

מוחמד מורסי לא יהיה כקודמיו, בעל סמכויות בלתי-מוגבלות ועוצמה המוקנית רק למנהיגים שמעל לחוק. הוא יהיה נשיא קצוץ כנפיים, שיצטרך להלך על בהונות כדי לא להרגיז את הפטרונים שלו, הקצינים הבכירים, ולעשות חשבון ללא הרף לפרלמנט שייבחר, כי בו יושבים נציגי העם. הוא יהיה נשיא מתון, לא אסלאמיסט עם סכין בין השיניים.

כבר בנאומו אתמול הצהיר כי בכוונתו לשמור על כל האמנות וההסכמים שעליהם חתומה מצרים, שם קוד להסכם קמפ-דיוויד. בכך קרץ לישראל, אבל בעיקר לאמריקנים שלתמיכתם זקוקה קהיר נואשות, וכמובן לאזרחי מצרים שמאסו בהרפתקאות.

הוא ישאף להקים בקרוב ממשלה, אבל במדיניות החוץ והביטחון ימשיכו לאחוז הקצינים. אם יגלה עצמאות יותר מדי, הם יידעו לרסן אותו.

הפרלמנט הרי פוזר בהוראת הקצינים. החוקה החדשה, שאמורה להגדיר את סמכויותיו של הנשיא, במיוחד ביחסיו עם הצבא ועם בית המחוקקים, עדיין לא נכתבה. מורסי ידמה לנשיא-כבוד יותר מאשר למנהיג אמיתי. מדינת משטרה? היום נכון יותר לקרוא לזה ריאל פוליטיק.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל