איפה מובארק כשצריכים אותו?

מצד אחד, זה מוזר שיש אנשים המתעקשים לנסות למצוא קרן אור כלשהי בניצחון המוסלמים במצרים. מצד שני, זה גם מובן.

אף אחד לא רוצה לחיות בתחושה שדברים לא נעימים עומדים לקרות לנו. כדי לגרש את התחושה הפסימית עושים ניתוחים פרשניים כדי להראות שאולי זה לא יקרה, אולי אפילו יתברר שדווקא עם המוסלמים - דגש על הדווקא - אפשר יהיה לעסוק בעסקי שלום, או לפחות חיים בטוחים בצוותא.

אופטימיות ללא עובדות

מי שמנסה לקרוא בעיון את הפרשנויות ה"אופטימיות", או האופטימיות למחצה, או האופטימיות הזהירה בסגנון "נחכה ונראה" - מתקשה למצוא נימוקים שיש להם בסיס בעובדות כלשהן, מוחשיות או פסיכולוגיות.

מה, אנחנו לא מכירים את המוסלמים בכלל, ואת "האחים" בפרט? החבר'ה האלה, מטבע ברייתם ובריאתם, ניזונים משנאת ישראל והיהודים, ובתור חלטורה הם שוטמים גם את המערב. אז פתאום הם ישנו - לא רק את עורם, אלא את מוחותיהם, מחשבותיהם, מאווייהם, מורשת אבותיהם? פתאום הם יניחו בצד את השנאה, אותה ינקו אם חלב אמם, ולאחר מכן במערכת החינוך והתקשורת וכל מה שהם מכירים?

כוחה של השנאה האסלאמית

כל דת מטיפה לשנאה. יש גם מידה משתנה של אהבה, אבל זו שמורה למאמינים ושומרי מצוות. השנאה מטופחת בעיקר כלפי מי שהוא שונה, לא מאמין, כל מי שמסרב להצטרף אל עדר דתי כזה או אחר. זו מציאות שמי שאינו מבקש לייפותה בכל מחיר רואה אותה בבירור.

מכל הדתות, הקיצוניים ביותר הם המאמינים באסלאם. ובניגוד לדתות אחרות, האסלאם הוא לא רק דת, אלא אורח חיים של הרוב הגדול. קשה למצוא אצלם "חילונים".

קשה עוד יותר לגלות חילונים המעזים להצהיר בגלוי שהם כאלה. מוחמד מורסי יכול לומר מיליון פעם שהוא יכבד הסכמים בינלאומיים - הוא לא יוכל, ובוודאי גם לא ירצה לקיים את ההסכם עם ישראל. הוא נבחר על מצע שבמרכזו עומדת שנאת היהודים (ישראל היא רק קטע בשנאה הזאת), ואם יסטה ממנו ימצא עצמו במצבו של מובארק.

הבוחרים, לא הנבחרים

חשוב מאוד לחרות על לוח מוחותינו: הבעיה אינה הנבחרים אלא הבוחרים. כלומר, ההמון האסלאמי, שהוא השליט האמיתי במצרים.

לא מכוח איזו התפתחות דמוקרטית, כפי שמנסים לתאר זאת. הם, ההמונים, שטופים בשנאה דתית, שבכוחה, ולא בכוח הקלפיות, הגיע לשלטון. הם עבדו על זה שנים רבות. עכשיו, משהגיעו אל המעיין, הם יימנעו מלגמוע ממנו?

אולי הדברים הללו נשמעים כאמיתות ידועות וברורות, אבל צריך לחזור עליהן, כאשר רואים רבים וטובים המנסים להתמסר לתיזה ש"יהיו הפתעות", "שום דבר לא סגור", ובאופן כללי: "יהיה טוב". כי טוב לא יהיה ממה שקרה במצרים. אולי יכול להיות פחות רע, אבל רק אם לא נשלה עצמנו.