אולימפיאדה בלי נשים?

בסוף השבוע קרה דבר היסטורי בתולדות הספורט: ערב הסעודית, המדינה האחרונה שלא התירה השתתפות נשים במשחקים האולימפיים, הסכימה להתקפל ותשלח ספורטאית למשחקי לונדון 2012. האם באמת השתנה עד כדי כך מעמדן של ספורטאיות וניתן להכריז על שוויון מגדרי בתחום הספורט? לא. מאחר שקשה להגדיר שינוי או קידמה כאשר הספורטאית היחידה שתופיע במשחקים בשם הממלכה המוסלמית, מגיעה ממדינה שעדיין לא מתירה לבנות להשתתף בשיעורי חינוך גופני. מדובר, אם כן, בעלה תאנה בלבד, הדומה ללחץ שהפעיל בשעתו הוועד האולימפי הבינלאומי על ראשי השלטון הנאציונל-סוציאליסטי להכליל יהודים במשלחת הגרמנית למשחקי ברלין 1936.

203 ועדים אולימפיים לאומיים שיגרו לפחות ספורטאית אחת למשחקי בייג'ין ב-2008, ובסך הכל התחרו לפני ארבע שנים 4,639 נשים ב-26 ענפי ספורט. הנשים היוו 42.37% משיעור המשתתפים, והמדליות שחולקו בתחרויות הנשים (כולל במקצועות מעורבים כמו רכיבה על סוסים) היו 45.6% מסך המדליות. תמונה זו היא שינוי מהפכני לעומת מצב הנשים בראשית ימיה של התנועה האולימפית.

אף אישה לא השתתפה במשחקים האולימפיים באתונה 1896, וזאת כחלק מהרצון של מייסד התנועה האולימפית הברון פייר דה קוברטן לשחזר את המסורת של המשחקים בעת העתיקה, שהיו אסורים לנשים בהשתתפות. בעבור הברון הצרפתי, אפילו הופעה של נשים בתלבושת ספורט בפומבי נחשבה לא מוסרית. למרות זה, במשחקים האולימפיים בפאריז 1900 השתתפו 22 נשים (1.6% משיעור המשתתפים) בגולף וטניס - ענפי ספורט שאינם דורשים מגע פיזי בין המתחרים.

 שוויון בין המינים

בישראל: 50% נשים במשלחת ללונדון

המאבק הנשי לשינוי והכרה זכה לתנופה אחרי מלחמה"ע הראשונה. אבל רק ב-1976 חצו הנשים בפעם הראשונה את רף 20% מסך המשתתפים במשחקים האולימפיים. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ז'אק רוג, עושה מאמצים ניכרים להביא להצלחה נוספת בכהונה שלו לפני שיפרוש מתפקידו בסתיו הבא: ייצוג נשי בכל המשלחות הלאומיות בלונדון - דבר שלא אירע מעולם. קטאר כבר הודיעה על הסרת הווטו על השתתפות נשים ותשלח שלוש ספורטאיות ללונדון, וגם נסיכות ברוניי תצרף אתלטית אחת. כעת שעון החול מתקתק כדי להשלים את המשימה אל מול ממלכה שראשי הדת בה אוסרים על נשים לייצג את המדינה בתחרויות ספורטיביות.

אם יתרצו לבסוף בערב הסעודית, הספורטאית שתייצג את ערב הסעודית היא דאלמה רושדי מלחאס, המשתתפת בקפיצות הראווה בתחרויות הרכיבה. הרוכבת, ילידת ארה"ב ובעלת נתינות של ערב הסעודית, זכתה לפני שנתיים במדליית הארד במשחקי הנוער האולימפיים בסינגפור, למרות שלא קיבלה הכרה רשמית של הוועד האולימפי הסעודי להופעתה. רושדי מלחאס כל כך שונה מנוף המדינה שהיא נתינה שלה, והוכחה לכך היתה הנאום שלה לפני חודשיים בוועידה של הוועד האולימפי הבינלאומי בנושא נשים וספורט - אנטי תיזה למצב הקיים בערב הסעודית.

סוגיית סגירת הפערים בין נשים לגברים היא נושא עדין וכואב בספורט. הוועד האולימפי הבינלאומי, הארגון המוביל את הספורט, עושה פעולות רבות כדי לייצר מצג של סגירת פערים, אך אין מדובר בתמונה האמיתית. בכל העולם הנשים מהוות מיעוט ביחס לגברים בכל הקשור ביחס הממסדי ומספר הפעילות. אפילו המשלחת הישראלית ללונדון תמנה 50% נשים, והרי ידוע ששיעור הספורטאיות בישראל הוא רק כ-20%. בישראל כמו בכל העולם - בסיס הפירמידה של ספורט הנשים מצומצם מאוד. הייצוג המינימאלי של ערב הסעודית הוא הדוגמה הקיצונית ביותר: 100% מהספורטאיות של המדינה עשויות להופיע במשחקים האולימפיים.

אגב, הסעודים עוד יכולים להימלט באופן אלגנטי מה"שוויון" שנכפה עליהם: בימים האחרונים התברר שהסוס של דאלמה נפצע בגבו. הסעודים יכולים לדאוג לסוס מחליף כפי שמתיר התקנון, או להעדיף לעכב את ההיסטוריה הקטנה בעוד כמה שנים, בנימוק של בעיה וטרינרית.