ההוכחה על פרטנר וסלקום

להחלטה של שר התקשורת, משה כחלון, לבטל את התשלום שמספקות ספקיות האינטרנט עבור השימוש ברשתות בזק והוט יש שתי משמעויות: הראשונה, הסדרת עניין השימוש בתשתיות הקוויות באמצעות השוק הסיטונאי החדש שיקום. השנייה, להגיד לפרטנר ולסלקום: 'עכשיו כשפיניתי לכם את הדרך, תעמדו מאחורי מה שהתחייבתם ותיכנסו לשוק הטלוויזיה'. במילים אחרות, כחלון אומר לחברות: 'קיבלתם מה שרציתם, נעניתי לבקשתכם, עכשיו נגמרו התירוצים - אתם תהיו חייבות להיכנס לשוק הטלוויזיה'.

סביר להניח כי משרד התקשורת הבין שאחרי שהרפורמה בשוק הסלולר בוצעה בהצלחה כה רבה, צריך להתחיל ולהזיז עניינים גם בשוק הקווי המתנהל בעצלתיים. הקמתו של השוק הסיטונאי לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבו, ובקיצור, ביטול הסכם הג'יגות הוא בבחינת זריקת מרץ לעידוד התחרות בשוק.

עד עכשיו ניסו קודמיו של כחלון לחולל תחרות בטלוויזיה בכל מיני אמצעים, וכעת נוצרה ההזדמנות להכניס שחקנים חדשים לשוק השידורים על בסיס האינטרנט, והכי חשוב - שני שחקנים שרעבים לעשות זאת כי הם מבינים שאין להם ברירה.

במבנה של שוק עם 4 קבוצות תקשורת, המחשבה שיתאפשר לבזק למזג את yes, והוט שמשתמשת בהכנסותיה מטלוויזיה כדי להרחיב את התחרות בסלולר - זה אך טבעי עבור פרטנר וסלקום להיכנס לטלוויזיה ולנגוס בשתי החברות. במיוחד בהוט, שמסבה לפרטנר וסלקום נזק כבד מאוד בסלולר.

כך שבסיכומו של דבר אנו מוצאים את עצמנו עם 4 שחקנים שלופתים איש את צוואר רעהו, בבחינת כל מהלך שאחד עושה יביא ללחצים כבדים במקומות אחרים. שחקן אחד ישיק מבצע מטורף בסלולר וייענה במבצע באינטרנט או בטלוויזיה, וההיפך.

בפגישות האחרונות של סלקום ופרטנר עם כחלון הן הבטיחו לו שתוך חצי שנה הן ייכנסו לשוק הטלוויזיה, אם הסכם הג'יגות יבוטל. עכשיו ההוכחה מוטלת עליהן.