היסטריית פוטין

כל העולם המערבי מסתכל עליו בעין עקומה, אבל אצלנו, בפרובינציה המטורללת ישראל, ולדימיר פוטין - מלך.

אחרי 7 שנות היעדרות, החליט פוטין לכבד אותנו בנוכחותו הנעלה, וכל הנהגת המדינה - מהנשיא פרס ועד ביבי נתניהו ובדרך מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, שנדמה היה שעוד רגע היא מתפוצצת מרוב אושר - רטטה לפניו במופע רופסות מביכה, כאילו מדובר במודל לחיקוי ולא כאל מי שהקהילה הבינלאומית מתמודדת מזה זמן רב עם התנגדותו להטלת סקנציות חריפות על בשאר אסד, הטובח בעמו.

פוטין, למי ששכח, הוא זה שהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לכפות על באשר אסד לוותר על שלטונו בסוריה. הרוסים עמדו על הרגליים האחוריות - מה פתאום שמישהו יתערב בענייניה הפנימיים של המדינה?

מאות האזרחים שנהרגים שם לא מזיזים לפוטין כנראה עד היום, והנה מסתבר שגם במדינת ישראל לא מתרגשים מרצח העם שבגבולנו הצפוני. זה לא מעניין את הפוליטיקאים. אולי זה משום שמדובר בערבים. למה לא - הם יכולים לרצוח אלה את אלה ואנחנו ניתן כבוד מלכים במי שנלחם בקהילה הבינלאומית כדי שלא תפריע לרצח.

פארסה מגוחכת בחסות הערוץ הראשון

מי שהפך את הפסטיבל הזה לפארסה מגוחכת לגמרי, היו מנהלי ערוץ 1, שהחליטו משום מה, ואולי בהוראה מגבוה, להקדיש שעות על גבי שעות של שידור חי שליווה את פוטין מרגע שמטוסו חג באוויר עם מטוס אחר כדי לבלבל את המתנקשים הפוטנציאלים, ועד שהלך לנוח במלון.

ברור שדעתו של מישהו ברשות השידור השתבשה. מה בדיוק הניע את החבר'ה מרוממה לזרוק ככה כספי ציבור על סיקור הביקור? האם לא די היה בפתיחת מהדורה בכתבה באורך שתי דקות?

הכי מטריד הוא שלא אכפת לנו מעצמנו.

רק לפני שבוע דיווחה סוכנות ידיעות איראנית על תמרון ימי ענק שמתכננות, תחזיקו חזק, סוריה, איראן, סין ורוסיה.

גם מי שלא היה אלוף בצה"ל, יכול להבין שתמרון צבאי כזה לא נועד כדי להגן על מדינת ישראל. אולי להפך. אולי זו סתם הפגנת כוח של מעצמות שרוצות להראות לאובמה מי קובע במזרח התיכון, אך כך או כך - קבלת-הפנים הדביקה שנתנה צמרת ההנהגה הישראלית למנהיג הרוסי מחזקת את ציר הרשע, ועל הדרך גם עוצמה שפועלת לרעתנו.