מצלמות המעקב ומאגרי המידע מאיימים על הפרטיות שלכם

השבוע אישרה הכנסת הצעת חוק, להקמת מאגר מידע שירכז את נתוני עבירות התנועה של נהגים מקצועיים. נתוני המאגר יהיו זמינים למעסיקים של אותם נהגים, כך שיוכלו לשפוט האם הנהג ראוי למשרתו. מי הם אותם מעסיקים שזכאים לחטט ברקורד הפרטי של הנהג?

זו רק דוגמה אחת ליד הקלה של הרגולטור בנושא הקמת מאגרי מידע, מעקב אחרי נהגים ובעלי רכב, וחדירה לצנעת הפרט שלהם. משרד התחבורה, למשל, פועל בימים אלה להקמת מאגר מידע בנושא מחירוני המשומשות, כשמקור האינפורמציה יהיה דיווח של הקונה והמוכר על סכום העסקה בעת העברת הבעלות בדואר.

תיאורטית מדובר במאגר מידע שמיועד לצרכים סטטיסטיים, אך אנחנו לא יודעים אם לא יתפתה גוף שלטוני כזה או אחר (שלטונות המס או ביטוח לאומי, למשל), להוציא לצרכיו ערך מוסף מהנתונים הללו.

חלום טוטליטרי

ועוד לא דיברנו על כל הפרויקטים הטכנולוגיים-מציצניים ועתירי מצלמות המעקב שמקדמים המשטרה וראשי הערים ברחבי הארץ, תחת הדגל "רחובות בטוחים". אלפי מצלמות כאלו כבר פרושות ברחובות ובנתיבי תנועה ברחבי הארץ, ועוד עשרות אלפי מצלמות חדשות אמורות להיות מוצבות בשנים הקרובות. המידע המצולם נצפה ומוקלט על-ידי אנשים שאינם כפופים לבקרה ממשלתית מסודרת. חלק מהעיריות כבר הזדרזו להוציא ערך מוסף משלהן - הן רושמות מאות דוחות חניה בחודש על סמך צילומי מצלמות התנועה העירוניות.

וכמובן שישנן מצלמות המהירות והרמזור החדשות, חביבותינו, שמאות מהן אמורות להיפרש בשנים הקרובות על כבישי וצמתי ישראל. אלו מסוגלות לצלם כבר היום תמונות ברזולוציה גבוהה, כולל זיהוי הנהג, וגם כאן אין לנו מושג מה יהיה הערך המוסף שיופק מהן בעתיד.

צנעת הפרט נמצאת כאן בסיכון פוטנציאלי גדול יותר, מכיוון שהמדינה הפריטה מערכת מעקב זו והעבירה את תפעולה לקבלן פרטי חיצוני. מה רמת הבקרה על חשאיות החומר? אנחנו לא יודעים.

ולקינוח, בימים אלה בוחן הרגולטור אפשרות להטיל "מס דרכים טכנולוגי", שיכלול מערכות מעקב מבוססות GPS, שיותקנו ברכב וינתחו את מיקומו. זה ללא ספק החלום של כל רגולטור חובב משחקים טוטליטריים.

מעקב אחר העוקבים

תיאורטית, המדינה אמורה להפעיל מערכת בקרה שתמנע שימוש לרעה ובפגיעה בצנעת הפרט באמצעות רשת המעקב והמידע הצפופה שמתהדקת כיום סביב נהגי ישראל. אלא שהגוף האחראי, משרד המשפטים, מדבר בינתיים בשפה רפה.

בנובמבר אשתקד פרסם המשרד מזכר לא מחייב ובו הנחיות ברורות לגבי איסוף המידע ואגירתו. החוזר מזהה בפירור את הבעייתיות הקיימת: "עצם הידיעה על הימצאותו של אדם במקום נתון ובזמן נתון או עצם חזותו, עלולים לכלול נתונים על צנעת אישיותו (כגון עם מי הוא נמצא ובאיזה נסיבות), על מצב בריאותו, על אמונתו הדתית וכיו"ב... בצילום באמצעות מצלמות מעקב גלומה גם פגיעה בזכות לפרטיות עצמה המעוגנת בפרק א' לחוק היסוד".

התזכיר קובע שורת כללים להצבת ציוד מעקב כמו ביצוע תסקיר של השלכות השימוש זכויות הציבור, מידתיות השימוש בהן, ובעיקר קיום שימוע ציבורי פומבי. האם כל זה בוצע לפני שהחליטה המדינה להשקיע 350 מיליון שקל, בשלב הראשון, ברשת מצלמות הרמזור והכביש הפולשנית? התשובה מיותרת.