שקרן פתולוגי או עד מהימן?

הרגע שבו פסע עד המדינה, ששמו עדיין אסור בפרסום, במורד המדרגות בתוך אולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דקות אחדות לפני תחילת עדותו במשפט הולילנד, היה רגע תיאטרלי, גדול מהחיים, עטוף במעטה מיתולוגי. על הרגע הזה עוד ייכתבו ספרים.

זה היה כרבע שעה אחרי תחילת הדיון. התובעת ליאת בן-ארי שווקי עמדה לסיים את נאום הפתיחה שלה, כל הנוכחים היו ישובים במקומותיהם, ועד המדינה הרביץ כניסה לתפארת. קשיש, גדל-גוף, נעזר במקל הליכה, מתנודד מצד אל צד ומלווה באנשי הרשות להגנת עדים.

אחר-כך הוא התיישב במקומו, הוזהר על-ידי השופט דוד רוזן לומר רק את האמת, והחל לדבר. קולו עמוק, דיבורו איטי, מבטאו כבד. כשהתבקש לעיין במסמך כלשהו, השתמש בזכוכית מגדלת, כאילו מדובר בשרלוק הולמס הבוחן זירת פשע למציאת סימנים פליליים.

מולו ישבו, על 3 ספסלים המסודרים בשורות, הנאשמים הרבים בתיק, בוחנים אותו במבטיהם, עוקבים אחר כל מילה. אם אמנם ש"ד הוא שקרן פתולוגי כפי שהסנגורים מבקשים לציירו, הוא צריך להיות מצויד גם במנה הגונה של עזות-מצח, כדי לספר סיפורי בדיה אל מול פרצופיהם.

נחוש למסור את המידע

ואכן, שלב העדויות במשפט הולילנד ראוי למחווה סימבולית כמו הכנסת זכוכית מגדלת לאולם. מעתה ייפסק הדיבור בכותרות, ייפסקו ההכללות בתזה של התביעה ובקווי ההגנה של הסנגורים. מעתה עוברים לבחון את מסכת הראיות נים אחר נים, טיפה אחר טיפה.

הרבה מוטל כעת על כתפיו של עד המדינה, שעל אף בריאותו הרופפת, נראה נחוש למסור את כל המידע שאצר על מעלליהם לכאורה של הנאשמים, במלואו. כדי לא להשאיר את הקהל הרב במצב של מתח, נאמרה המילה "שוחד" כמעט מיד לאחר תחילת עדותו. אחר כך נאמרו גם המילים "אולמרט" ו"לופוליאנסקי", וכולן באותו משפט.

התובעת, פרקליטת מיסוי וכלכלה, הילכה על קו דק בדברי הפתיחה שלה. מצד אחד, היא הדגישה חזור והדגש כי מלבד עדותו של ש"ד, כל האישומים שבכתב האישום מגובים בראיות נוספות, חיצוניות. היא אף רמזה כי פרשיות נוספות, שלהן לא נמצאו תימוכין חיצוניים, הושארו בחוץ - רמיזה שהיא מעשה גבולי מבחינת הגינותה כלפי הנאשמים. מצד שני, היא ביקשה לעשות זאת מבלי לרמוז כי אמינותו של עד המדינה מפוקפקת אפילו מבחינת הפרקליטות.

בעבר הרחוק, לפני שהשופט רוזן מונה לשופט שלום, הוא שימש בתפקיד ראש מחלקה בנציבות קבילות החיילים. טרוניות נגד התנהלות הרשויות הן לפיכך עניין המוכר לו היטב. את ניסיונותיהם של הסנגורים, שגדוד שלם מהם גדש את השורות הראשונות באולם, לעצור את מירוץ העדות, הוא גדע כבר בתחילתם.

רוזן נראה בטוח ביכולתו לנהל את האולם, שדינמיקות אנושיות מורכבות רבות מתעוררות בו בכל רגע נתון. החל מראש הממשלה לשעבר על ספסל הנאשמים, וכלה במצעד הסנגורים המבקשים להצדיק את שכר-טרחתם.

סיקורו של היום הראשון לעדות עד המדינה התמקד במעטפת. בימים הבאים, יש לקוות, תרוכז תשומת-הלב בפרטי השוחד.

למרות הכותרת הסקסית, הפרטים טריוויאליים, משמימים. המציאות המושחתת שתוכח או לא תוכח באולם בית המשפט היא אפורה כמו גוש בניינים כעור המתנשא אל עבר שמי ירושלים.