מקווים למחצית שנייה טובה יותר של 2012? זה בהחלט מובן. שלושה ימים לפני תום המחצית הראשונה, מדד הדאו ג'ונס רושם עלייה אנמית של 2.4% בסך הכול מתחילת השנה, הרבה מתחת לממוצע הרב-שנתי של המדד, שהוא כ-10%.
אני לא צריך להזכיר לכם שתקווה היא לא אסטרטגיה. השאלה היא האם יש יותר מתקווה כדי לבסס עליה הימור על כך שאחרי חצאי שנים פושרות או מתחת לממוצע, באות מחציות שהן מעל הממוצע? לכך אני מקדיש את הטור הזה.
כדי למצוא את התשובה הכנסתי למחשב שלי תוכנה עם נתונים על תשואות הדאו במחציות הראשונה והשנייה של כל שנה מאז סוף המאה ה-19, אז הושק המדד. מה שמצאתי מופיע בטבלה שלפניכם.
אולי אתם חושבים שההבדל בין 60% ל-70% מספיק גדול כדי לבסס עליו הימור למחצית השנייה, אבל זה פשוט לא נכון. ההבדל בין שני השיעורים הללו אינו משמעותי ברמת המובהקות של 95%, שהסטטיסטיקאים משתמשים בה כדי לבדוק אם מגמה היא אכן אמיתית.
עם זאת, ציינו לעצמכם שאם בכל זאת הייתם רוצים לייחס משמעות כלשהי לתוצאות הללו, הייתם מגיעים למסקנה שאחרי מחצית ראשונה אנמית באה מחצית שנייה דומה.
האם יש דפוס מיוחד לשנים של בחירות לנשיאות (כמו זו בה אנחנו נמצאים)? התשובה שלילית - התוצאות לגבי השנים הללו כמעט זהות לתוצאות הרב-שנתיות הרגילות.
לא צריך להיות מופתעים מהממצאים הללו, בהתחשב ביעילות המהוללת של השוק. אחרי הכל, אם התשואה של השוק במחצית הראשונה של כל שנה הייתה ניבוי אמין של התשואה במחצית השנייה, המשקיעים היו נוהרים לשוק בסוף יוני כדי לקנות או למכור, תלוי בכיוון השוק במחצית הראשונה. המשקיעים היו לומדים מהר כי הקדימו מדי אילו פעלו מוקדם יותר מאשר סוף יוני. בסופו של דבר, היחסים ההיסטוריים היו נעלמים.
המניות יכולות עדיין להישאר אנמיות גם במחצית השנייה של 2012 , או גרוע מכך, אבל גם אם זה יקרה, זה לא בגלל שהמחצית הראשונה הייתה כה חלשה.
שיעור השנים
*** כל הזכויות שמורות ל-marketwatch.com 2012
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
