האסוציאציה הראשונה שעולה למשמע שמו של יוסי מימן היא אמפל, חברת ההחזקות הכושלת שעדיין לא הצליחה להפיק לבעליה (מימן) רווח כלשהו. אותה אמפל הפכה, בעקבות המחאה המצרית, לכאב ראש רציני מבחינת מימן ולמקור הפסד ענק לכל מי שהאמין בבוננזה שיביא צינור הגז המצרי. אמפל קרסה במלוא מובן המילה, ושווייה עומד כיום על 7.2 מיליון דולר - פחות מכל סטארט אפ מתחיל. מעבר לכך, הא תיאלץ להגיע להסדר חוב עם בעלי האג"ח שלה. אבל נראה שאין סיבה לרחם על מימן. הוא מחזיק בבוננזה אחרת, שבינה לבין צינור הגז המצרי ואמפל אין דבר וחצי דבר.
מימן (66), נזכיר, נישא ב-2006 לעו"ד הלית בן ישראל (42), שעבדה אז במשרד עו"ד צלרמאייר פילוסוף ושות'. זמן קצר לאחר שהשניים מיסדו את הקשר ביניהם, החליטה הלית מימן להפוך ליזמית והקימה את לה מארק (La Mark Vision) - סטארט אפ שמטרתו לאפשר לנו ללמוד אנגלית באמצעות אפליקציה סלולרית. ככל הידוע, ההון שנדרש להקמת החברה הושקע מכספה ומהונו הפרטי של בעלה. השניים הם בעלי המניות היחידים בחברה.
לאמפל, החברה הציבורית, ככל הידוע, אין קשר ללה מארק, אף שבאתר החברה נכתב במפורש כי "לה מארק היא חלק מקבוצת אמפל-מרחב שבבעלותה מספר חברות ציבוריות ופרטיות בתחומי הטלקום, האנרגיה, התשתיות והחקלאות". מימן מכהן כדירקטור בלה מארק, ואילו אשתו מכהנת כיו"רית וכנשיאת החברה. כמנכ"ל לה מארק מכהן גדי בלייכר, לשעבר מנכ"ל ברליץ ישראל. הוא הצטרף ללה מארק זמן קצר לאחר שפרש מברליץ.
רוב חברות הסטארט-אפ, זה לא סוד, נכשלות, אך נראה שלא זה גורלה של לה מארק. לפי מידע שהגיע ל"גלובס", מדובר בחברה מצליחה. מצליחה מאוד: לה מארק מרוויחה (רווח נקי, לא הכנסות) מדי חודש כמיליון דולר, כלומר, הרווח השנתי של החברה נע סביב 10 מיליון דולר לפחות. כך, ובהנחה די סבירה שהמכפיל הרלוונטי לחברת טכנולוגיה צומחת כמוה הוא דו-ספרתי - לה מארק יכולה להיות שווה 100 מיליון דולר לפחות. מדובר בשווי מכובד בהחלט לחברה שנולדה רק לפני חמש שנים.
הקמפוס הסלולרי הראשון
מה בדיוק עושה לא מארק וכיצד הפכה למדפסת מזומנים של מימן ואשתו? ובכן, לה מארק פיתחה פלטפורמה סלולרית ששמה Kantoo, וזו מאפשרת למי שרוכש אותה ללמוד אנגלית ממש כאילו ישב בכיתת בית ספר או באוניברסיטה. "המטרה של לה מארק היא להפוך את לימודי השפה לדבר נגיש לכמה שיותר אנשים ברחבי העולם", נכתב באתר הבית של החברה, "Kantoo היא הקמפוס הסלולרי הראשון".
הרעיון שעומד בבסיס Kantoo הוא די פשוט. מדובר באפליקציית סלולר לכל דבר, כמו כל אפליקציה אחרת שמורידים לסמארטפון, אך בהבדל משמעותי אחד: היא אינה חינמית. Kantoo, באמצעות שיתופי פעולה של החברה עם מפעילות סלולר (בעיקר במדינות מתפתחות, כפי שיפורט בהמשך), גובה מהמשתמשים דמי שימוש שבועיים בסך 1.5-4 דולרים (גובה הסכום תלוי במה שהמשתמש הוריד: מערך שיעור מלא, חלקי וכדומה). המשתמש באפליקציה יכול לשפר את אוצר המילים שלו באנגלית, ללמוד תחביר, לבחון את יכולתו בדיבור (לחברה יש אפילו פתרון קולי שמזכיר את הקלטות הישנות שסייעו לנו ללמוד שפות), וכמו בבית הספר או באוניברסיטה - הוא נדרש לעבור מבחן בכל פעם שהוא רוצה לעבור לשיעור מתקדם יותר.
לה מארק חולקת את הכנסותיה עם אותו מפעיל סלולרי שעמו יצרה שיתוף פעולה. וכיוון שאף אחד לא זז בלי הסמארטפון שלו, החדירה של Kantoo, בעיקר במדינות הראשונות שאליהן בחרה לחדור, הייתה די מוצלחת. "הרעיון מאחורי הפיתוח שלנו הוא שהסלולרי נגיש בכל מקום", אמרה בעבר מימן בראיון לעיתונות הכלכלית, "בשווקים המתפתחים, שבהם קיים הצורך הכי גדול ללימודי שפה, חדירת האינטרנט נמוכה, אך חדירת הסלולר יחסית גבוהה".
ללה מארק, כפי שעולה מאתר החברה, כבר יש 3 מיליון משתמשים ברחבי העולם. כל אחד מהם משתמש באפליקציה בין 120 יום ל-150 יום בממוצע (ארבעה-חמישה חודשים).
ברזיל תחילה
מימן, שבחרה לחדור בראש ובראשונה לשווקים מתפתחים, הציבה את ברזיל כאחד מיעדיה הראשונים, ולא במקרה. ברזיל צפויה לארח את המונדיאל ב-2014 ואת המשחקים האולימפיים ב-2016, ולכן הדרישה ללימוד אנגלית בקרב דוברי פורטוגלית רק גדלה והולכת. כיום, רוב מנויי השירות של לה מארק מתגוררים בברזיל. לפי הערכות, מדובר ביותר ממיליון.
בברזיל חברה לה מארק ל"ויוו" (Vivo), מפעילת הסלולר הגדולה ביותר במדינה. יש לה 60 מיליון מנויים - בסיס שעשוי להיות מאגר בלתי נדלה של הכנסות לחברה הישראלית. "יש בברזיל פתיחות גדולה ללימודי אנגלית", אמרה בעבר מימן והצהירה כי בכוונתה לנסות להחדיר את האפליקציה גם להודו.
נכון להיום, יש ללה מארק שיתופי פעולה דומים עם מפעילות הסלולר Wind (איטליה ויוון); Movistar Mexico (מקסיקו); Movistar Peru (פרו) ו-Smart (הפיליפינים). כך מאפשרת לה מארק לדוברי פורטוגלית, איטלקית, ספרדית, ופיליפינית לקרוא, לכתוב ולדבר אנגלית, ועושה מזה לא מעט כסף.
הישראלים שמתפרנסים מלימוד אנגלית
לה מארק אינה החברה הישראלית היחידה שמנסה ללמד אותנו אנגלית או כל שפה אחרת. למעשה, לימודי שפה הפכו בעשור האחרון למקור הכנסות לא מבוטל של לא מעט חברות טכנולוגיה ישראליות, ותיקות יותר או פחות. בבילון, לדוגמה, החלה לשגשג בזכות התוכנה הנקראת על שמה ומאפשרת לנו בלחיצת עכבר קלה להבין מה פירושה של כל מילה באנגלית שנבחר. ג'ינג'ר (Ginger) פיתחה תוכנה שמציעה לתקן שגיאות בדקדוק ובתחביר באנגלית עבור אנשים שזו אינה שפת אמם. החברה, שגייסה עד כה 15 מיליון דולר, הוקמה על ידי בני הזוג יעל ואבנר זנגביל.
חברה אחרת היא ווייטסמוק (WhiteSmoke), שניסתה אשתקד להפוך לציבורית בשוק ההון האמריקני, אך כפי הנראה עומדת להימכר לפי שווי נמוך מהשווי שאליו כיוונה בתוכנית ההנפקה. ווייטסמוק, שהוקמה על ידי בני הזוג הילה ולירן ברנר, פיתחה תוכנה דומה לזו של ג'ינג'ר אך היא מיועדת לאנשים שאנגלית היא שפת אמם.
חברה נוספת היא eTeacher, המאפשרת לנו ללמוד אנגלית ושפות אחרות דרך האינטרנט. היא נחשבת החברה המובילה בעולם ללימוד שפות ושיעורי עזר מקוונים.
אמפל: חובות של מאות מיליוני שקלים לבעלי האג"ח
היום אחר הצהריים, לאחר ירידת הגיליון לדפוס, צפויה הייתה להתקיים ישיבת בעלי אג"ח (סדרה ב') של אמפל. סביר להניח שהרוחות סערו ושבעלי האג"ח דרשו ממימן ומנציגיו להגיע להסדר כזה או אחר, אך דבר אחד בטוח לא קרה: בעלי האג"ח לא יכלו לדרוש ממימן לגייס את ההצלחה הכלכלית של לה מארק להחזר החובות של אמפל. לה מארק היא חברה פרטית, שאינה בבעלות אמפל הציבורית, וכך כל שנותר לבעלי האג"ח הוא להלין על מר גורלם.
וגורלם אכן מר. אמפל, שקרסה לשווי מגוחך של 7.2 מיליון דולר, הגיעה למעשה למצב של חדלות פירעון, ובאמתחתה חובות ענק שכרגע לא ברור איך תחזיר אותם או לכל הפחות תשרת אותם בטווח הקצר-בינוני. אמפל הנפיקה בעברה 3 סדרות אג"ח (א', ב', ג') לציבור המשקיעים המוסדיים בארץ, ואלו שווקו על רקע ההבטחה שהייתה טמונה בצינור הגז המצרי.
לבעלי אג"ח א' חייבת החברה, נכון לרבעון הראשון של שנת 2012, 175.4 מיליון שקל, והסדרה הזאת אמורה להיפרע בנובמבר 2015; לבעלי אג"ח ב' (המתכנסים היום) חייבת החברה 462.4 מיליון שקל, וסדרה זו אמורה להיפרע בינואר 2016; לבעלי אג"ח ג' חייבת החברה 162.9 מיליון שקל, וסדרה זו אמורה להיפרע בספטמבר 2019. סך הכול, חייבת אמפל לבעלי האג"ח 800.7 מיליון שקל.
לאמפל יש כרגע בקופה רק כמה עשרות מיליוני שקלים, ולכן הסיכוי שהיא תחזיר חובות אלו, ללא הסדר חוב, נמוך עד כמעט אפסי.
השקעה גרועה
בעיית הנזילות של אמפל נובעת, בין היתר, מכך שחברת ההחזקות למעשה מעולם לא הייתה בעלת פורטפוליו של החזקות מניבות או כאלו שיכולות להציל אותה בעת צרה. חברת הפורטפוליו העיקרית של אמפל היא גדות מיכליות, המספקת פתרונות לסחר ואחסון של כימיקלים, ומצויה בבעלותה המלאה. החזקות אחרות הן בחברת אנרגיה מתחדשת, Global Wind Energy (מחצית מהבעלות), הקאנטרי קלאב בכפר סבא (51%) וקניון מוביל במפרץ חיפה (37%).
מימן רכש את השליטה באמפל לפני עשר שנים מידי האחים רז ודניאל שטינמץ תמורת 85.4 מיליון דולר, ולפי 7.46 דולר למניה. מאז, ראתה מניית אמפל רק את הדרך למטה, וכרגע מחירה עומד על כ-13 סנט בלבד. כך הפסיד מימן "על הנייר" 334 מיליון שקל וזקף לחובתו את אחת ההשקעות הגרועות בתולדות המשק הישראלי.
המספרים של אמפל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
