המנכ"לים הסינים: פרגמטים, נועזים וגדושים במזומנים

ז'אנג יואה מלטף בחיבה את הטיוטות שהוא מעלעל בהן, כדי להסביר את הפרויקט החדש שלו. התוכנית נראית שאפתנית ובלתי-אפשרית: להקים מגדל של 220 קומות, שיהיה הגבוה בעולם, בארבעה חודשים בלבד, בעזרת טכניקות בנייה מהירה שפותחו בחברתו.

ז'אנג אומר ש"סקאי סיטי", כפי שהוא מכנה את המיזם, יכול לפתור בעיות של זיהום, צפיפות, תחבורה ואפילו מחלות מפני שתותקן בו מערכת טיהור אוויר. המגדל יתנשא לגובה 838 מטר (10 מטרים מעל בורג' חאליפה בדובאי, הבניין הגבוה בעולם הנוכחי), ויהיו בו בתי ספר, בית חולים, משטחי נחיתה למסוקים וכ-30,000 בני אדם.

החלום שלו לא נעצר כאן. על קירות משרדו תלויים שרטוטים של פרויקט עוד יותר נועז - מגדל מאסיבי בגובה שני ק"מ. כאשר הוא נשאל על הסיכויים שהמגדל האדיר הזה בגובה 636 קומות ייבנה אי-פעם, הוא משיב בלי היסוס: "מאה אחוז! יש כאלו שאומרים שזו סנסציה זולה להקים בניין כזה. זה לא כך. מחסור בקרקע הוא כבר בעיה חריפה. ישנו גם נושא התחבורה הבעייתי. אנחנו חייבים להגיע לשמיים כדי להציל את הערים ואת כדור הארץ. חייבים לבטל את רוב התנועה בכבישים, שאין לה ערך! לחבר את הערים".

חתירה בלתי-נלאית להגשמת חזונות גדולים מאפיינת את הצלחתם של ז'אנג וקבוצת Broad שלו, אבל גם רבים מהמנכ"לים-היזמים הסינים בימים אלו של צמיחה מהירה בכלכלה השנייה בגודלה בעולם. מתכון ההצלחה של כל המנהלים הללו מכיל: 1. חזון ואומץ להיתפס לרעיון נועז, אפילו תמהוני במקצת. 2. דחף בלתי-נשלט להקים חברה. 3. אגו מוגדל במיוחד שדוחף את התהליך ומכניע את הספקנים.

למנכ"לים-מייסדים כמו זונג קינגהאו מחברת המשקאות Wahaha (עד השנה שעברה האיש העשיר בסין), מנכ"ל יצרנית הרכב Geely לי שופו, ומנכ"ל Huawei רן ז'נגפיי יש אישיות מצמיתה, לעיתים מיתית, שצובעת את האופי של החברות שלהם.

חושבים בגדול

"בחברות היזמיות הללו, המוצרים והשירותים הם התשוקה של המייסד", אומר כריס מרקיס, פרופסור להתנהגות ארגונית בבית הספר לעסקים של הרווארד. "הם היו העובדים הראשונים בחברות שלהם, וכעת יש להם מחזורי מכירות במאות מיליוני או מיליארדי דולר, ואלפי עובדים. המנכ"לים הללו עברו את כל השלבים בחברה, והחזון שלהם הוא מה שמניע אותה".

היזמים הללו ידועים בחשיבה בגדול, ואחר כך בעוד יותר גדול. הרעיון הגדול של ז'אנג יואה הוא להציל את העולם על-ידי שימור אנרגיה, צמצום תנועה וזיהום ובניית בניינים עם אוויר מטוהר, מפני שלדבריו, אוויר מזוהם אחראי ל-68% מהמחלות הידועות לאנושות.

"לכל תקופה הייתה הבעיה הגדולה שלה, הייתה המשימה שלה", אומר ז'אנג בלשכתו בעיבורי צ'נגשה, בירת מחוז יונאן בדרום סין. "הבעיה של העידן שלנו איננה פריון וגם לא הון. אפילו לא פוליטיקה או דמוקרטיה. בחברה האנושית בת ימינו, בסין ובכל מדינה אחרת בעולם, הבעיה החמורה ביותר היא הזיהום הסביבתי".

ז'אנג, שהדירוג שלו ב"דו"ח הורון" על עשירי סין הוא 186, בנה אות הונו שנאמד ב-1.19 מיליארד דולר ממערכות קירור תעשייתיות ומיזוג אוויר.

רעידת האדמה ההרסנית במחוז סצ'ואן ב-2008 שהותירה אחריה 87,000 הרוגים ונעדרים הייתה עבורו נקודת מפנה. הוא הזדעזע לנוכח קריסתם של מבנים כה רבים, ביניהם בתי ספר יסודיים שנבנו ברשלנות, והחליט לתכנן מבנים יציבים, בטוחים וידידותיים יותר לסביבתם. הרעיון שהוא פיתח הוא לייצר מראש אריחי רצפה ובלוקים של קירות עם צינורות וכבלים שעוברים דרכם, ולחבר אותם אחרי ההנחה. באופן זה הבנייה יכולה להתנהל בקצב מהיר בהרבה, ורק 1% מהחומרים הופכים לפסולת.

בדצמבר שעבר, חטיבת הבנייה של קבוצתו הקימה במחוז יונאן מלון בגובה 30 קומות ב-15 ימי עבודה (סרטון וידאו שתיעד את ההקמה משך אליו כמעט 5 מיליון צופים באינטרנט).

ז'אנג מתכנן כעת בניין של 50 קומות, ואולי עוד כמה מבנים של 30 קומות, ובמקביל מתחיל לגייס מימון לפרויקט הגדול שלו, סקאי סיטי.

2 סוגי מנכ"לים

כללית, בסין קיימים שני סוגי מנכ"לים. הסוג המסורתי הוא הבוס הביורוקרטי של אחת החברות הממשלתיות המסורתיות, ה- SOE's- חברות ענק מונופוליסטיות בדרך כלל, בתחומים כמו טלקום, בנקאות, ביטוח, אנרגיה ופלדה. מנכ"ל כזה הוא בדרך כלל נבון ובעל יכולת, אך בדרך כלל הוא עסקן בולט במפלגה הקומוניסטית, שירת בעבר בתפקידים שקטים בשלטון המקומי או המרכזי, כלומר בסוכנויות או משרדים ממשלתיים.

אדם כזה לא מנסה בדרך כלל לחולל מהפכות. אין לו תוכניות לשינוי כללי המשחק, הוא מעדיף לא לטלטל את הסירה, והמונח "הרס יצירתי" שעליו מתחנכים כה הרבה מנהלים מערביים בימינו, הוא עבורו מילת גנאי.

"מסלול כזה של קריירה נוטה להיות יותר מערכתי, עם חתירה לצמיחה יציבה של הארגון", אומרת קתרין שין, פרופסור בבית הספר הבינל' למנהל עסקים בשנחאי. "מנכ"לים מהסוג הזה נוטים להיות יותר קשובים למדיניות הממשלתית, לסביבה הפוליטית והגיאופוליטית. הקידום שלהם הוא בדרך כלל תוך-מערכתי".

בנק הבנייה הסיני, המוסד הפיננסי השני בגודלו בעולם במונחי שווי שוק, הוא דוגמה טובה למודל של ה-SOE. המנכ"ל עד לאחרונה, גואו שוקינג, היה בעבר סגן מושל מחוז גואיז'ו והמפקח על המטבע הזר בסין. בשנה שעברה הוא מונה למנהל רשות הפיקוח על הבורסות בסין. האמירה החביבה עליו היא: "הקשב לשתי הדעות הקיצוניות, וקח את שביל הזהב". הוא רוצה למצוא חן כמה שיותר, ולהרגיז כמה שפחות אנשים.

הזן החדש של מנכ"לים נולד בעקבות הרפורמות הכלכליות משנות ה-90. ליזמים-מנהלים החדשים אין הרבה מכנה משותף, באישיות ובניהול, עם המנכ"לים המסורתיים של ה-SOE (חברות בבעלות המדינה). הם להוטים לחדש ולנצל כל הזדמנות, להותיר אחריהם מורשת ולחתור ללא ליאות למטרתם.

רבים מהיזמים החדשים הללו הם אנשי עסקים קטנים לשעבר, שהתחילו כיצרנים או מפיצים קטנים - של רהיטים, נדל"ן, חלקי רכב - והוסיפו לעצמם עסקים לאורך הדרך. כך החל דו קרונג, מנכ"ל קבוצת שינמאו ממחוז טיאנג'ין, לבנות את התשלובת הפרטית שלו. ההתחלה הייתה חברת חומרי בנייה שהפכה לחברת נדל"ן ולבסוף לקבוצה שמעסיקה יותר מ-30,000 עובדים ביותר ממאה חברות בנות בנדל"ן, בנייה, מלונאות, סיבים אופטיים, תוכנה ועוד.

דו הכריזמטי התפרסם בסוף 2010, כאשר חברתו הציעה מיליארד אירו תמורת יצרנית כבלים הולנדית, שמכירתה לחברה אחרת כבר הוסכמה. הניסיון הזה נכשל, אך הוא הדגים היטב את סגנונם של המנכ"לים החדשים מתוצרת סין - נועזים, גדושים במזומנים ושאפתנות, אך נטולי ניסיון מחוץ לסין.

"הם רגישים מאוד לסביבה, מודעים לכל הזדמנות וגמישים כדי למצות את ההזדמנויות", אומרת שין, "ואחד המאפיינים החשובים שלהם הוא הפרגמטיות: הם יעשו את כל מה שעובד".