"עד כה המחאה החברתית רק הרעה את מצבם של המוחים"

"יש עודף רגולציה, וזה עושה רע לשוק, עברנו מחוסר רגולציה לעודף רגולציה. השינוי בכללי המשחק בדיעבד הוא אחת הבעיות של ישראל, ומשפיע גם על היעדר המשקיעים הזרים ועל הממשלה לתפוס את עצמה". כך אומר שמואל פרנקל, המייסד ויו"ר בית ההשקעות אפסילון שבשליטת חברת כור, בראיון ל"גלובס".

פרנקל פעיל כשחקן בשוק הפיננסי מאז 1988, וכעת הוא מסיר את הכפפות וטוען כי המדינה מכבידה על השוק הפיננסי המקומי, ופוגעת דווקא בתחום שאותו היא מנסה להסדיר. "כיום יש כ-100 בתי השקעות, ובתי השקעות שמפסידים עומדים בתור למכירה או למיזוג. ראה למשל את מיטב-דש הגדולים, או את תמיר פישמן-הדס ארזים שמתמזגים. זה נובע מגידול בעלויות בגלל הרגולציה החזקה, כך שקשה היום להרוויח".

- מה בעצם הבעיה בכך שבעתיד שוק ניהול הכספים יהיה בעיקר של קבוצות גדולות, ולא יהיו בו "בוטיקים"?

"יש צורך בבוטיקים, כי הרבה אנשים מהמאיונים הגבוהים וגם חברות שמנהלות את כספן צריכים טיפול אישי. זה כמו לטוס באל-על: כולם יוצאים מת"א לניו-יורק, רק שחלק טסים בביזנס, חלק במחלקה ראשונה וחלק במחלקת תיירים. אבל הבוטיקים יצטרכו להתאחד כדי להתקיים. היום אם אתה מנהל פחות מ-5 מיליארד שקל קשה לך מאוד להרוויח".

"מטר חוזרים שלא נפסק"

"שורשי בעיית הרגולציה נטמנו באדמה כבר לפני זמן רב והחלו ללבלב עם רפורמת בכר שנחקקה בקיץ 2005, לפני כשבע שנים", מסביר פרנקל שמלבד היותו ברוקר ותיק, מוכר גם כאוהד מושבע של מכבי ת"א כדורסל וכמעריץ שרוף של אלביס פרסלי. הוא עצמו היה אז נציג הברוקרים הפרטיים במסגרת איגוד לשכות המסחר, והיה שותף בדיוני הוועדה ובמאבקים לניסוח הרפורמה.

"ב-2005 יצאו לדרך המלצות ועדת בכר שנועדה להגביר את התחרות בשוק ההון, לצמצם את הריכוזיות, להקל על כניסה של בתי השקעות זרים לישראל, להגדיל את מגוון המוצרים ולשפר את השירות ללקוחות. למעשה, היום אנחנו רואים שלא קרה דבר מכל אלה".

לפי פרנקל, בסופו של דבר, התהליך היטיב בעיקר עם הבנקים. "הם יצאו הכי טוב, ומי שנדפק הכי הרבה זה בתי ההשקעות". פרנקל רואה בכך תהליך מתמשך כשמאז חקיקת בכר ועד היום הכיוון של הרגולציה לא השתנה, והקצב של הרגולציה המכבידה רק גבר.

"בקופות גמל יש כל הזמן מטר של חוזרים שאינו מפסיק. למשל, על פעילות קופות הגמל הקטנה שלי אני מחזיק ביועמ"ש פנימי, קצין ציות, מנהל סיכוני אשראי, רו"ח פנימי, רו"ח חיצוני, כך שכיום אני מפסיד בקופות גמל. להישאר בגודל שלי אני לא יכול - או שאמכור או שאקנה. בגמל יש זכות קיום רק לגופים מאוד גדולים".

- התופעה הזו התחזקה עם רפורמת דמי הניהול האחרונה בשוק הגמל, במסגרתה הרף המקסימלי הופחת במידה ניכרת?

"בגלל הפופוליזם החליטו להוריד את דמי הניהול מבלי לבדוק. הממונה על שוק ההון, עודד שריג, הראה מצגת לפיה לנהל קופה עולה 1.2% מהצבירה בשיעור שנתי, אך בכנסת עשו שקשוקה והגיעו לרף של 1.05%.

"וצריך להבין שח"כ חיים כץ שהוביל את השקשוקה, הוא יו"ר ועד עובדי תע"א שלהם יש קופה מפעלית. אותה קופה השיגה בחמש השנים האחרונות (עד תחילת 2012, ר' ש') תשואה מצטברת של 0.3%, בעוד שהממוצע בקופות המפעליות באותה תקופה היה 23.2%. העובדים שם הצביעו ברגליים והקופה הצטמקה בכ-1.7 מיליארד שקל. המסקנה מזה היא שח"כ כץ היה צריך להבין שלנהל קופת גמל זה להשקיע במנהלי השקעות טובים, באנליסטים טובים, ושהכל עולה כסף - אין יש מאין. לכן החקיקה וההתערבות בדמי הניהול מיותרות ועדיף לבטל זאת".

- הרפורמה בדמי הניהול נבעה בין היתר בשל התנהגות השחקנים בשוק. גביתם מהגדולים מעט מדי ומהקטנים יותר מדי, כדי להגדיל את הרווחים של בתי ההשקעות.

"אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי זה החקיקה הזו בקופות גמל. מדוע? כי בשוק הגמל יש תחרות חריפה על כל הלקוחות - גם על הקטנים. החקיקה הזו, בתחום תחרותי כל כך, מיותרת. הירידה במחיר החלה עוד לפני החקיקה".

"אנשים טובים נבהלים מהאכיפה"

- מבחינת פעילים רבים בשוק הגמל השינוי בדמי הניהול משנה בדיעבד את כללי המשחק, שלפיהם הם קנו הקופות מהבנקים.

"זו אחת הבעיות של ישראל - שמשפיעה גם על היעדר משקיעים זרים כאן - השינוי בכללי המשחק בדיעבד. אחרי שנכנסת למגרש, ושילמת במיטב כספך, מישהו בא ואומר לך 'לא', ומשנה את כללי המשחק. המשקיעים הזרים לא יבואו לישראל כשמשנים את החוקים לאחור כמו שעשו בוועדת ששינסקי. לראייה - כל חברות הביטוח כאן נמצאות על המדף בחצי מחיר ואף אחד לא רוצה לקנות, כשהחברה היחידה שנמכרת (מגדל, ר' ש'), נמכרת מהגוף הזר היחיד שבאמת היה פה למשקיע ישראלי".

- אתה לא חושב שדרישות הרגולציה המכבידות שעליהן אתה מדבר באו כתגובת נגד לפרצות רבות שהיו בעבר?

"בעבר, כשקידמו רגולציה וחקיקה שקידמה את הענף, מאוד תמכנו כי היה לזה מקום. תראה איפה הייתה המעילה האחרונה? מנהל ההשקעות ערן מזרחי שהוא בכלל לא מפוקח. אני בעד רגולציה, אך כזו שחייבת להיות במשקל נכון. עברנו מאפס רגולציה ל-400% רגולציה, וזה יותר מדי. צריך ליצור מדרגי רגולציה שונים לגדולים ולקטנים".

- אבל אם יש מינימום שנדרש כדי לשמור על החיסכון של הציבור, מדוע להקל על מי שקטן מדי כשזה יכול לפגוע בצרכן?

"אני בעד רגולציה, על המינימום יש לשמור. אבל יש יותר מדי רגולציה ובקצוות אפשר וצריך לתת יחס אחר כגון בדרישה לשעות ביקורת".

- הרגולטורים הרי לא ממציאים רגולציה ממוחם הקודח, זה פועל יוצא של לקחים מהמציאות, כאלה ש"נכתבו בדם" כמו שאומרים בצבא.

"מה, הסכם ניהול עם לקוח חדש שהיה פעם 4 או 8 עמודים צריך להיות היום כמעט 40 עמודים? לשבת עם לקוח חדש לוקח היום שעה וחצי. זה לא נדרש, וזה עודף רגולציה".

"הרגולציה", הוא מוסיף בהמשך, "גורמת לעוד דבר מכביד: הדירקטוריונים ומנהלי ההשקעות מדברים כיום ב-90% מהזמן על רגולציה ולא על ניהול או פיתוח עסקי, כאשר אנשים טובים פוחדים מהאכיפה המנהלית וחוששים מלהיות דירקטורים. לכן גם רואים ירידה ברמת הדירקטורים".

- איך כל זה משפיע על המשק?

"בשוק הגענו למצב בו אי אפשר לגייס ולמחזר חוב, וזה מתכון לקיפאון. חלק גדול מכך נובע מהרגולציה. גם העליהום על אנשי העסקים הישראליים הוא בעייתי - אנו גורמים לעצמנו עצירה של הפעילות במשק. למשל, כמה מאנשי הנדל"ן העיקריים עצרו את השקעותיהם בארץ ויוצאים לחו"ל. הם מסבירים שבחו"ל הם מצליחים לפגוש את נבחרי הציבור המקומיים ומרימים פרויקט ב'נו-טיים'. פה יקראו לזה הון ושלטון".

- אז מה הפתרון שאתה מציע?

"אני חושב שכיום אין לבתי ההשקעות שום צ'אנס בניהול חסכון לטווח ארוך. לכן, לדעתי, יש לתת לחברות הביטוח לנהל את החיסכון לטווח ארוך ולתת לבתי ההשקעות לנהל את החיסכון לטווח קצר: תיקי השקעות, קרנות נאמנות, תעודות סל וקרנות השתלמות. זה יפתור, לדעתי, את הריכוזיות בשוק ההון ויביא להתמקצעות. הרי יש הבדל בין ניהול כסף לטווח קצר לניהול לטווח ארוך, וזה גם יוביל לשיפור השירות".

"לכור יש נחת ממני"

בשנה האחרונה חווה כור מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר, שהיא כאמור גם בעלת השליטה באפסילון, תקופה לא קלה. זאת, כתוצאה מהשקעה כושלת במיוחד במניות בנק קרדיט סוויס השוויצרי, שהסבה לה עד כה הפסדים של מיליארדי שקלים "על הנייר". ההחזקה של כור באפסילון (68.75%), לעומת זאת, מהותית הרבה פחות מבחינתה. "לכור יש נחת ממני. אני נותן דיבידנדים באופן קבוע, אם כי זה הולך ופוחת כי היום קשה להרוויח", אומר על כך פרנקל.

מדוחות כור ניתן ללמוד שבית ההשקעות הציג ברבעון הראשון של 2012 רווח תפעולי של כ-1 מיליון שקל, ורווח נקי של כ-2 מיליון שקל. זאת, לעומת רווח תפעולי של כ-4 מיליון שקל ורווח נקי של כ-3 מיליון שקל ברבעון הראשון ב-2011.

הכנסותיה של אפסילון הסתכמו ברבעון הראשון השנה בכ-17.1 מיליון שקל, כך ששולי הרווח של החברה עמדו על שיעור נאה של כ-10% מההכנסות. במאי השנה אפסילון אף חילקה דיבידנד בהיקף של 2.1 מיליון שקל. "זה בא מהנוסטרו", מסביר פרנקל, "וכמו שזה בא זה גם יכול ללכת ברבעון השני. יש גם בתי השקעות גדולים יותר שמפסידים בשורה התחתונה".

"עד כה המחאה רק הרעה את מצב המוחים"

כידוע, שוק ההון והשחקנים הפעילים בו אינם פועלים בוואקום, ובימים אלה הם ניצבים בפני תקופה מאתגרת במיוחד, על רקע הצורך הגובר בהיערכות ממשלתית כתגובה להאטה שכבר מורגשת פה, גם בצל המחאה הציבורית המתחדשת.

- מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות בזירה המאקרו-כלכלית?

"היום הייתי מייעץ לשר האוצר ולממשלה לעשות כמה דברים: להוריד מסים ולהמשיך במתווה הפחתת מס החברות; להוריד ריבית; לקצץ בהוצאות הממשלה; לעודד את המגזר העסקי; ולהוריד את המס על השקעות זרות כדי למשוך משקיעים זרים לישראל".

- הפחתת המיסוי לא ממש על הפרק כיום.

"הממשלה צריכה לתפוס את עצמה. כשר אוצר בנימין נתניהו החל במהלך של הורדת מס חברות, כשבכל שנה שעברה מאז - עד שמתווה הירידה נעצר - שיעור המס אמנם ירד אך הגבייה עלתה. חלק גדול מהצמיחה שהייתה במשק בשנים אלה הגיע מהחברות שהיה להן יותר כסף - להשקיע, לצריכה ולתשלום לעובדים. העלאת מס החברות רק פוגעת בצמיחה במשק וגם לא תביא לדעתי להעלאה בפועל בגבייה.

"אחר כך העלו את מס הבורסה ומה שקרה זה שהמחזורים קטנו מאוד ומשקיעי חוץ יצאו. ההכנסות ממס בורסה מתחילת 2012 הסתכמו בכמיליארד שקל - ירידה של כ-5% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, כשבאפריל ההכנסות הללו צנחו בכ-13% והסתכמו בכ-203 מיליון שקל".

- המהלכים שאתה מציע עומדים כנראה בניגוד למה שדורשים אנשי המחאה החברתית. מה עמדתך לגביה?

"ודאי שיש לה הצדקה. שליש מהעם משלם מסים, שליש עובד ושליש הולך למילואים - וכולם הם אותו השליש. השליש הזה עמד לפני שנה ברוטשילד והיה צריך לומר שהוא רוצה השוואת תנאים ושיתנו לו את מה שנותנים להתנחלויות ולחרדים, אך הוא פחד לומר זאת כי חשש שיגידו שהוא פוליטי, ולכן קרא רק להורדת מחירי הדיור. בפועל זה הוביל לעצירה במחירי הדירות כך שלא היו עסקאות וזה הוביל לעלייה במחירי השכירות. כלומר, עד כה המחאה רק הרעה את מצב המוחים".