גני ילדים רדיואקטיביים

גם את מיהרת לשמוח כשנודע לך שהמחאה הצליחה ובשנה הבאה ילדך ילך למסגרת של גן ציבורי במסגרת יישום חוק חינוך חובה לגיל הרך?

ובכן ככל הנראה מתגברים הסימנים כי השמחה היתה מוקדמת מדי. המדינה אמנם החליטה סוף-סוף ליישם את החוק שעבר בשנת 1984, אך נתקלת בקשיים בדרך ליישומו. בדומה לילדך, אלפי ילדים נוספים, שעד כה בילו במסגרות אחרות, בספק רב אם ימצאו עצמם במסגרת חינוכית ציבורית נאותה.

זאת משום שלא רק התשתית הפדגוגית לקליטת אלפי הילדים כמעט ואינה קיימת, אלא בולט גם חוסר היכולת של המדינה להבטיח כי ילדינו ישהו בגנים הממוקמים באזורים בטוחים מבחינה סביבתית, ללא איום על בריאותם.

עד כמה הבעיה משמעותית ובקנה מידה לאומי, יעידו המספרים הבאים: בישראל יש 400 אלף ילדים בגילאי 3 ל-5, כלומר בגילאי טרום חובה וטרום-טרום חובה. מתוכם 100 אלף כבר לומדים במסגרות חינוך עירוניות במימון ממשלתי; 120 אלף נוספים לומדים בגנים עירוניים אך בתשלום גבוה ועוד כאלה המצויים באזורי עדיפות לאומית ומסובסדים על ידי המדינה וילדי חרדים הנמצאים במסגרות חינוך חרדיות הממומנות על ידי המדינה. היתרה, 80 אלף, מתפזרים בין גנים פרטיים לבתים (לרוב זה אילוץ, בהעדר מקום בגנים עירוניים). המשמעות היא הצורך להקים 2,500 גנים חדשים עבור הילדים שאינם שייכים למסגרות החינוך העירוניות.

לפי הערכות המדינה, גם אם גנים פרטיים "יולאמו" ויהפכו לציבוריים, עדיין יהיו חסרים 1500 גנים ברשויות המקומיות ולפיכך, הקצתה המדינה סכום כסף ייעודי עבור הרשויות שיסייע להן לתת מענה לצורך זה.

אולם הדבר לא פותר את הבעיה הבריאותית /סביבתית. בהעדר תוכנית מתאר מוסדרת למיקומם של גני הילדים, הרשויות מחפשות כיום לכפות הלכה למעשה את הגן על המציאות. בהעדר אלטרנטיבה, חלקן מסמנות את המיקום על שטח פנוי במפה, מבלי להתחשב במידת הרגישות שלו מבחינה סביבתית ובריאותית ומבלי לבחון מראש מה הם היקפי זיהום האויר, הרעש או הקרינה הקיימים במקום.

כך יוצא שלא אחת נבחרים מיקומים הרחוקים מלהיות אופטימאליים עבור הילדים, כמו דירות מגורים באזורים סואנים מוכי זיהום אוויר ורעש או בשטחים שהוקצו לבני ציבור בסמיכות לאזורי תעשיה ומסחר ועוד. רק לאחרונה, נדרשנו למצוא מענה עבור אחת מהרשויות שביקשה להקים גני ילדים בסמוך לכביש אורך ארצי, בשטח יחידי פנוי הממוקם בסמיכות למפעל ולעמוד חשמל.

בחירת המיקום נעשתה הודות להיותו שטח שנועד למבני ציבור ועל כן מאפשר את אישור התוכנית בהליך מקוצר אל מול מוסדות התכנון. בכדי להוביל להכשרת המיקום ולהופכו לנסבל לשהות עבור הילדים, בחרנו בשורה של פתרונות, בין היתר בהקמה של קיר אקוסטי, שינוי כיוונם של חצרות המשחקים, צמצום שעות הפעילות בחוץ בשעות השיא של מטרדי איכות אוויר ועוד. אולם גם שורת פתרונות אלה, טובים ויעילים ככל שיהיו, אינם מהווי תחליף לפתרון מוסדר של הבעיה.

בכדי להוביל לפתרון ראוי, על המדינה להכין תוכנית אב לאומית שתתעדף באופן מושכל את מקומם של גני הילדים החדשים. על תוכנית שכזו לציין בין היתר את המגבלות הסביבתיות ולהעדיף הרחבת מוסדות חינוך וציבור קיימים אשר אינם ממוקמים באזורים מוטי מטרדים סביבתיים ובאין ברירה אף לפנותלהסבה של שטחים פתוחים, המרוחקים ממוקדים של זיהום סביבתי. כך תוכל המדינה להבטיח שילדינו יקלטו במוסדות חינוך ראויים, לא רק מבחינה פדגוגית אלא גם ובעיקר מבחינה סביבתית ובריאותית.

מנהלת פעילות תכנון סביבתי בחברת היעוץ AVIV AMCG