חיים של אחרים

1. כן, מודה. הייתי אז בשיא תקופת ההתאהבות. לקח קצת זמן עד שוויתרתי על ערב עם האהבה הטרייה שלי והתפניתי לפגישת עדכונים עם שתיים מחברותיי, נשואות כבויות כבר שנים.

מנת הסביצ'ה סלמון על השולחן הייתה חמצמצה, קצת פחות מהשיחה שהתפתחה. זה התחיל מבטיח, אבל כמה סלמונים מאוחר יותר, היא לא התאפקה. "טוב לך, אה?" נעצה בי את השאלה-הקביעה, "טוב לך".

האנרגיה הייתה דחוסה כל כך. הרגשתי אותה חדה, דוקרת, כמעט פוצעת.

התכווצתי בכיסא האשמה שלי.

קלטתי שמעצם רגעי הנחת שהתרגשו עליי, גזלתי מהן משהו. גרעתי מאושרן שלהן.

2. יש לי מתכון מצוין בשבילכם: בא לכם לאבד את ההערכה הבסיסית למה שיש לכם? פשוט תסתכלו על האחר, זה שהקוביות הסתדרו לו לזמן מה. ומספיק שהסתדרו לו קצת יותר משלכם - אתם כבר מרחמים על עצמכם. מרגישים פחות טוב. לפעמים הרבה פחות.

תופעת הלמה-הוא-ולא-אני היא ערובה לתסכול תמידי. וזה קורה לכולם, כמעט. גם לכוכבי הקולנוע הכי נערצים, אף שהגיעו למקומות שאנחנו לא חולמים עליהם, גם לאנשים מוכי אסון.

כן, במכון האונקולוגי ראיתי אותה ניגשת לחולה אחרת, מיוסרת מכאבים, "אני רואה שלא נשר לך השיער, אה?", העירה לא בלי קנאה, "אצלי הכול הלך".

3. למי אנחנו משווים? בעיקר לאחרים בקבוצת ההתייחסות שלנו. אנשים שהם פחות או יותר כמונו. ש*ם הזירה, בטופוגרפיה מוכרת.

בגלל זה אנחנו להוטים אחרי רכילות ונגועים במציצנות. איך תדע מה איתך אם לא תשווה למה שקורה אצל האחר?

אתה הופך עבד של הרבה סיפורים. אתה עובד בשביל שהסיפור שלך יהיה לא פחות יפה משל ההוא.

אתה מבין שאתה חי בבולשיט, אבל המציאות החברתית, החשופה כל כך בעידן המהפכני הזה, מאכלת כל ניסיון להתבודד מפניה. במציאות הסמארטפונית זה הולך ומתעצם, הנטייה הכפייתית להשוות. איזה סיכוי יש לך מול ההחצנה המסונתזת של האחרים? אל תטעה לחשוב שדלוח אצלך ורק אצלם דבש. אתה יודע שזה טריקי.

כשאנחנו משווים לאחר, זה יכול לדחוף אותנו להעלות את הרף, להרים את הביצועים. ההשוואה עם אחרים עובדת בשבילנו, כשהיא מרחיבה את גבולות התודעה. הבעיה מתחילה כשאנחנו נותנים לזה להרעיל אותנו. כשרוכבת על זה תחושת קנאה, אנחנו הופכים קורבן.

טיפשי לתת לזה כל כך הרבה מקום. כשכל האחרים האלה משוטטים בראש שלנו באין מפריע, פשוט מתגוררים שם, רק כי אפשרנו, הם מדללים את ההנאה שלנו מעצמנו.

4. כמה פעמים ראיתם אנשים שלא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, אבל לא מוכנים שזה יהיה באינץ' פחות משל החבר שלהם. איזה סיכוי יש לנו כשאחרים משמשים מדד לערכנו?

למה לסבול מההצלחה, האומץ, הכישרון, היופי והחוכמה שיש לאחר? אתה סובל, אתה שונא, אתה מטנף, מנסה לטרפד לו. איך בזה שאתה פוגע באינטרס של האחר אתה מועיל לעצמך? קשה לגדול מהמקום הזה.

5. זו אשליה של הישג. כשתגיע לשם בעצמך אתה עלול לגלות שהיא מפורזת מהערכים שהם באמת שלך. עובדה, השגת ולא באמת טוב לך. לפני שאתה מתאווה למה שיש לאחר, תברר אם זה יושב על סט הערכים שלך. להוא יש יותר, אבל האם זה באמת החלום שלך? למה לנהל חיים אופקיים של השוואה לאחרים, במקום לדבוק בחיים אנכיים. אם תתעקש להשוות כל הזמן, תגלה שזה הופך לציר הרופף של חייך.

6. אתה משווה את השכר שלך לאלה בדירוג השיאנים ונטרף, מרגיש מובס. אפשר להזדהות עם התסכול, אבל האם מה שמגדיר אותך באמת זה אם יש לך ג'וב יותר מכניס משל ההוא, או שאתה מעדיף להגשים את החלומות האותנטיים שלך?

תרשה לעצמך ליהנות מהחופש הזה, להיות מי שאתה. הצורך להשוות יוצר בועה של סטרואידים. גם אם הדברים דווקא די מצליחים לך, והחיים שלך נעימים בסופו של דבר, אתה נופל למלכודת הזו, ומתייסר כי ההוא מצליח יותר. זה מגיע לשיא של ת*פלות, מותיר אותך מותש ממרוץ אינסופי. אז מה אם ההוא נהנה עכשיו מפריחה היסטרית, האם זה באמת מגמד את האושר שלך?

7. זה לא אומר שההשוואות האלה לא עוברות לי בראש. הן דווקא כן. אבל אני בוחרת לא להשוות לאנשים מצליחים, עשירים, מוכשרים ויפים ממני. שיהיה להם רק טוב, גם לי - בדרכי שלי. אני בוחרת להודות על הדברים הכי בסיסיים, הם לא מובנים מאליהם. אף אחד מהם. יש לי הערכה עצומה לדברים שתחשבו שהם הכי בנאליים. בראש שלי הם לא.

8. חלק מהחופש הוא להשתחרר מאחיזתו הברוטלית של הצורך הזה, להשוות. לא לתת לו להשתלט על הזהות שלך. כשהאחר תופס כל כך הרבה מקום בתודעה, עם מה אתה נשאר? לא מזיק להרפות קצת מההתעסקות הזו כדי לפנות מקום למתנות שיש לך. כשתחסר אותן, זה באמת יכאב.

ניהול נכון של החשיבה עשוי לעזור כאן. אותו חומר נזיל, כספיתי, שצריך לאלף לפעמים, שליטה מנטלית. תלמד ליהנות ממה שיש. תסתכל פנימה במקום החוצה. נכון, הרבה יותר קל לחפש בחוץ, אבל כמה שיעורים תצטרך לעבור כדי לקלוט שאתה לא באמת מסתכל במקום הנכון.

אתה צריך, אולי, להשוות לאחרים, כי זו הדרך שלך לעכל את הדבר הזה, הגדול, המטורף, המלחיץ לפעמים - החיים שלך.

אבל אם הנפילה של האחר היא הנחמה שלך - זה אומר הרבה, לא?

vered-r@globes.co.il