כשבן הזוג שלך מצטרף לכת

דומה כי גירושים בהוליווד הם חלק משגרת היומיום, ולכן ההד התקשורתי העצום סביב הליך הגירושים בין זוג השחקנים טום קרוז וקייטי הולמס חריג ומעורר עניין. מטבע הדברים כלל הפרטים שהתפרסמו בכלי התקשורת אודות המשבר סביב חברותו של הבעל בסיינטולוגיה הם בגדר רכילות בלבד, אך היה בהם כדי לעורר בקרב מספר קוראים את השאלה מהו המצב המשפטי בישראל כאשר אחד מבני הזוג מצטרף לכת שהשני מתנגד לה.

מבלי להיכנס לנושא הספיציפי של סיינטולוגיה, האם כת או דת, בעד או נגד - אם קייטי הולמס אכן מבקשת להתגרש מבעלה, ייתכן שהיא כלל אינה נדרשת לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית המשפט רק כדי להתגרש.

בישראל, לעומת זאת, בין יהודים, בהיעדר הסכמה - אין גירושים ללא אשמה, ואז מתעוררת המחלוקת האם הצטרפות בן הזוג לכת מהווה כשלעצמה עילת גרושים.

כדי להגיע לדיון בשאלה עצמה יש לעבור קודם את המכשול של ההגדרה מהי כת, ואין מדובר באבחנה פשוטה. לפיכך במילה "כת" הכוונה היא פעמים רבות לכל תנועה אשר להצטרפות לאורח חייה יש השלכה דרמטית על חיי המשפחה.

כך לדוגמה, לפני כחודשיים נדונה בבית הדין הרבני בנתניה תביעתו של בעל להתגרש מאשתו, אשר לטענתו הצטרפה לכת בשם "ספר הידע", ומאז היא מקדישה את כל כולה לעיסוק בפעילות המיסיונרית של הכת ומזניחה אותו ואת ילדיהם.

האישה, שסרבה להתגרש, טענה בבית הדין הרבני כי "ספר הידע" אינה כת אלא רק תנועה ל"העצמה אישית", המבוססת על ערכים אוניברסליים של אהבת אדם, ושאין בה כדי לחבל בחיי הנישואים - ואף נהפוך הוא.

בית הדין הרבני בחן את מאפייני התנועה לפרטיה ופסק כי מדובר בכת דתית לכל דבר, מאחר שהיא כוללת סוג של פולחן, גורו היושב בטורקיה, אליו עולים לרגל או פונים באמצעי תקשורת, קיום מפגשים שאליהם אסורה הכניסה לילדים ולכלבים, ופעילות מיסיונרית ענפה הכוללת כתיבה אובססיבית של עשרות ספרים העוסקים בין היתר גם בישו ואללה.

לאור סיווגו של בית הדין הרבני את התנועה ככת, נפסק כי מבחינת ההלכה האישה היא בבחינת "מומרת" - ולפיכך מחויבת לקבל גט מבעלה.

לאחר שמתגרשים בני הזוג, וכל אחד נותר עם אמונותיו ובחירותיו, נותר המאבק על עתיד הילדים ואופן חינוכם. עוד בשנת 1995 נדרש בית המשפט העליון לדון בשאלת חינוכם של ילדים אשר אימם הצטרפה לכת "עדי יהווה", ובית המשפט המחוזי קבע כי הילדים יוסיפו לקבל חינוך יהודי, ואף אסר על האם לחשוף אותם לתורתה של הכת.

יש לציין כי בפסק דינו בית המשפט העליון התייחס לכת כאל דת רגילה לכל דבר, ובמסגרת זאת האם טענה כי התערבותה של המדינה באמצעות פסיקותיו של בית המשפט פוגעת בחופש הדת והפולחן שלה ושל ילדיה.

התנגדותה של האם נדחתה על-ידי בית המשפט העליון, שקבע כי עיקרון חופש הדת מקנה להורים חופש מלא בבחירת דתו הראשונה של הילד, אך החופש לשנות את דתו של הילד מוגבל הרבה יותר.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אוסר על המרת דתו של ילד - אלא בהסכמת שני הוריו או באישור בית המשפט, ואם הילד מעל גיל 10, נדרשת גם הסכמתו האישית בכתב להמרה.

בית המשפט העליון הרחיב את העקרון גם לגבי חשיפת ילד לדת או כת אחרת ולא רק להמרתו הרשמית.

בשורה התחתונה, בית המשפט העליון קבע כי זכותו של ילד שדתו לא תומר ללא הסכמתו המופרשת, ומאחר שקטינים אינם בשלים לגבש דעה בעניין זה, תפקידה של המדינה לפקח על התנהלות ההורים, ובמיוחד הורים פרודים או גרושים שאינם מסכימים בינהם על חינוך הילדים.

לאור עיקרון זה, בית המשפט הורה כי הילדים, אשר נולדו וגודלו כיהודים וממשיכים להתגורר בסביבה יהודית, לא יצטרפו לכת ולא ייחשפו אליה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".