לקרן המטבע נמאס מוושינגטון

בתחילת הקיץ, בית המשפט העליון של ארה"ב מסיים את מושבו השנתי בצרור של פסקי דין, המצריכים לשון הפלגה. כאשר פסקי הדין האלה ניתנים ברוב הקטן ביותר - חמישה נגד ארבעה - הם מתוארים בטונים המשלבים תחרות ספורט ואופרת סבון. הפרשנות העליונה לחוקת ארה"ב נתונה בידי תשעה בני אדם, המתמנים לכל חייהם. באמת קצת מוגזם.

ביום חמישי שעבר הם הוציאו מתחת ידיהם פסק דין, שאמנם היה ראוי ללשון הפלגה. חמישה נגד ארבעה החליטו לחוס על החקיקה החשובה ביותר של ברק אובמה, זו שהצריכה 15 חודשים של מאבק פוליטי חסר תקדים לפני שהנשיא חתם עליה: רפורמה מקיפה של מערכת הבריאות, אשר נועדה להעניק ביטוח רפואי לעשרות מיליוני אמריקנים, בהם מיליוני ילדים, החסרים כל ביטוח.

תשומת הלב הציבורית בסוף השבוע שעבר התמקדה כמובן בפסק הדין. החדשות מן העיר סטוקטון, קליפורניה, נקברו בתחתית עמוד פנימי, או בסוף מהדורת חדשות. אבל היה קשר ברור בין סטוקטון ובין בית המשפט העליון.

בעיר הזו מתגוררים 300,000 בני אדם. ביום חמישי שעבר היא פשטה את הרגל, או, למען הדיוק המשפטי, עתרה לבית המשפט להעניק לה חסות מפני נושיה. היא העיר הגדולה ביותר באמריקה שהגיעה עד שפל כזה.

סטוקטון היא משל. היום סטוקטון, מחר לוס אנג'לס, מחרתיים קליפורניה. סטוקטון היא עוד אנטי-קליימקס אחד של שנות ה-90 הפזיזות, עידן הציפיות הבלתי-מוגבלות; זה העידן שהגיע אל קיצו הפיננסי בהתפקעותה של בועת הנאסד"ק, בתחילת 2000, ואל קיצו הסמלי באחד-עשר בספטמבר 2001.

אג"חים, פירמידות, פנסיות

אבות העיר ואמותיה הניחו שהגאות הכלכלית של אמצע העשור תימשך פחות או יותר לנצח. הם מישכנו את העתיד לטובת ההווה. הם קיבלו עליהם התחייבויות פיננסיות עצומות, הם הנפיקו אגרות-חוב מבלי לזכור שכל חוב צריך להיפרע. הם בנו פירמידות לתפארת, כולל היכל ספורט ענקי. לזכותם ייאמר שהם גם ניסו לפתור כמה בעיות.

למרבה האירוניה, הניסיון לפתור הפך למלכודת פיננסית. הם קיוו לרסן תביעות-שכר של עובדי ציבור באמצעות הבטחות להטבות פנסיוניות. אם הכבאים יפסיקו לבקש עוד כסף, העיר תבטיח להגדיל את קצבותיהם לעת פרישה ותכסה את כל הוצאות הבריאות שלהם.

זה היה רעיון רע מאוד, אפילו בשעתו, מפני שנטל ההתחייבויות הפנסיוניות כבר העיק על ממשלת ארה"ב ועל תאגידי אמריקה, גדולים כקטנים. תעשיית הרכב של דטרויט התחילה לשקוע בדיוק בגלל התחייבויות כאלה, שניתנו בזמני גאות. סטוקטון לא למדה את הלקח. מעטים באמריקה למדו אותו.

קליפורניה כולה עומדת עכשיו במבחן קיום פיננסי. בנובמבר, ביום הבחירות לנשיאות, היא תצביע במשאל-עם על גורל התקציב שלה. יהיה עליה להחליט אם היא מוכנה לשלם מסים גבוהים יותר - או להפסיד שירותים חיוניים, כולל בתי ספר. המדינה העשירה ביותר בארה"ב אינה מסוגלת עוד לעמוד בהתחייבויותיה.

הגאות אינה מגיעה

כבר היו דברים מעולם. קליפורניה שקעה במשבר עמוק בסוף שנות ה-80. היא שילמה את המחיר על סוף המלחמה הקרה. לתעשיות הנשק שלה היתה פחות עבודה, בסיסים צבאיים נסגרו והמשק האמריקני כולו נכנס למיתון.

היא יצאה מן המשבר בעיקר בזכות תעשיית הטכנולוגיה. זה מה שצריך גם עכשיו: גאות שתחלץ את הסירות מן השרטון, ותגדיל את הכנסות המדינה ממסים מבלי להעלות מסים. כך, אגב, הצליחה ארה"ב כולה לאזן את תקציביה בסוף שנות ה-90, בפעם הראשונה והאחרונה בדורנו.

אבל הגאות הגדולה אינה מגיעה. המשק האמריקני לא יצא מן המשבר האחרון בריצה, אלא בזחילה, ועכשיו הוא חוזר ומאט. השבוע חזתה קרן המטבע הבינלאומית ששיעור הצמיחה השנה יפחת עד שני אחוזים, לא מספר מבטיח כאשר האבטלה עומדת על 8.2% ויותר. מחר, יום ו', יתפרסמו נתוני התעסוקה החודשיים. מצפים שהם יהיו קצת יותר טובים מאלה של החודש שעבר, אבל הם יאשרו את מגמת ההאטה הכללית (צריך להזכיר שהסטטיסטיקנים הממשלתיים מפתיעים מפעם לפעם).

קרן המטבע לא הסתפקה בחיזוי. היא הזהירה את ארה"ב מפני התוצאות הגלובליות של המבוי הפוליטי הסתום בוושינגטון. הרפובליקנים, השולטים בבית הנבחרים, והדמוקרטים, השולטים בסנאט, מנטרלים אלה את אלה. החלטות הכרחיות אינן מתקבלות.

קרן המטבע אומרת, כי בהיעדר הסכמה על הכנסות ועל הוצאות, ארה"ב עלולה לגלוש למיתון בשנה הבאה, ולמשוך אחריה את שאר העולם. על הפרק בקונגרס עומדות החלטות כמו הארכת תוקפן של הקלות מס והשקעות בתשתית. הרפובליקנים רוצים בהקלות המס, אבל אינם מוכנים להסכים על מקורות הכנסה חדשים; הדמוקרטים אומרים שבהיעדר הסכמה כזאת לא יוארך התוקף.

קוצר רוח, גועל נפש

יהיו תוצאות הבחירות בנובמבר אשר יהיו, המפה הפוליטית בוושינגטון לא תשתנה עד סוף השנה. קונגרס חדש, אולי נשיא חדש, יגיעו אל עיר הבירה רק בינואר. פירושו של דבר שביחסי הכוחות הנוכחיים, ההקלות יפקעו אוטומטית ב-31 בדצמבר.

הניטרול ההדדי בוושינגטון מעורר גועל אצל הרוב הגדול של האמריקנים. הסקרים מראים, כי דעתם על הפוליטיקאים שלהם מעולם לא היתה שלילית יותר. אבל עכשיו העולם החיצון הוא המשגר מסר של קוצר רוח ושל גועל נפש. ארץ החוזרת ונוזפת בשאר העולם על ליקויי השלטון שלו אינה רגילה להינזף על ליקויי השלטון שלה, בוודאי לא ערב יום העצמאות שלה, שחל השבוע. אבל בעולם של גלובליזציה אין לה הרשות להתלונן.

הפוליטיקאים בוושינגטון יצאו השבוע מוושינגטון, לפגרת ארבעה ביולי, שבה הם מתחילים את מערכת הבחירות שלהם. אין להם עכשיו עניין אלא בהבאשת ריח הדדית, לא בחקיקה ולא בפשרות לצורך חקיקה.

בדרך כלל, בחירות מחלצות מערכות פוליטיות ממבוי סתום. אין שום ודאות שזה יקרה הפעם, ובניגוד ליוון - או כמעט לכל דמוקרטיה פרלמנטרית אחרת - בארה"ב אי אפשר לחזור ולערוך בחירות חודשיים אחר כך, רק מפני שבפעם הקודמת הבוחר שכח להחליט מה הוא רוצה.

ערב פסיקת בית המשפט העליון על רפורמות הבריאות, הציפייה הכמעט-כללית היתה שהשופטים יראו ברפורמות הפרה של סעיף המסחר בחוקה, וימחקו אותן מספר החוקים. הנשיא ומפלגתו הצליחו לחוקק את הרפורמות, בתחילת 2010, מפני שהיה להם רוב עצום בקונגרס. אבל רוב כזה הוא נדיר מאוד, ואינו מאריך ימים. בהיעדר רוב כזה, כל חקיקה מצריכה פשרות ורצון טוב. אבל מה לעשות כאשר פוליטיקאים מתקשים לאיית את המלים האלה.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com