לפני שדפני הקימה את האוהל

מדד אמון הצרכנים של גלובס ו-PwC Israel, מתפרסם מדי חודש. שלוש שאלות הליבה הקבועות בסקר שממנו נוצר המדד הן:

1.מהו לדעתך מצב המשק בהווה?

2.מה לדעתך יהיה מצב המשק בעוד חצי שנה?

3. מה לדעתך יהיה מצבך הכלכלי האישי בעוד חצי שנה?

לשאלה השלישית, יש ארבע תשובות אפשריות: "יותר טוב", "פחות טוב", "אותו דבר", "לא יודע/מסרב להשיב". אנו נוטלים את שיעור האופטימיים, גורעים ממנו את שיעור הפסימיים ומקבלים את מה שאנו מכנים "המאזן נטו של האופטימיות". אם, לדוגמה, 40% ממשתתפי הסקר מעריכים שמצבם ישתפר בתוך חצי שנה, ו-50% חושבים שהוא דווקא יורע, הרי שהמאזן נטו יעמוד על מינוס עשר נקודות אחוז (נ"א).

אפשר לראות בכך מעין מדד לביטחון הכלכלי האישי שחשים הישראלים.

התרשים, העוקב אחר השינוי במדד מאז ספטבמר 2010 מספר את סיפורה של המחאה החברתית הישראלית, ואת התחושות הרווחות בקרב הציבור. כך, אפשר לראות כי בחודש החולף ירד מאזן האופטימיות לרמה של 4.4 . זוהי, למעשה, כמעט אותה רמת שפל שהציג המדד הזה בשיא המחאה, באוגוסט 2011.

 טמקין

ימי הקוסם הכלכלי

באוקטובר 2010 היה הציבור אופטימי, והפער שבין אופטימיים לפסימיים עמד על יותר מ-17 נקודות. ישראל הייתה אז בטוחה בעצמה לאחר מה שנראה כיציאה מהמיתון העולמי והמשבר, והממשלה עצמה הייתה אז יחסית חדשה, עם רוב מוצק בכנסת, כשבראשה בנימין נתניהו, "קוסם כלכלי" לפי חלק מהפרשנים, ומי שיוכרז לימים "מלך ישראל" על ידי השבועון טיים.

אלא שמאז אותו חודש החלו נתיני המלך לחוש את התוצאה המשולבת של עלייה מהירה מאוד במחירי הדיור, עלייה במסים העקיפים והתייקרות יחסית מהירה של מוצרי צריכה. כל זה התרחש כאשר השכר לא ממש עלה. כך קרה שמצב רוחו של הציבור החל להשתנות, והביטחון הכלכלי כאן נשחק במהירות עצומה.

שחיקת הביטחון, חשוב להדגיש, אירעה הרבה חודשים לפני שהאוהל הראשון ניטע בשדרות רוטשילד בתל-אביב. ואותה ירידה בביטחון הכלכלי היא שמסבירה את ההאטה בצריכה הפרטית במחצית השנייה של 2011. מי שמאשים את המחאה בפיטורי עובדים, ירידה בצריכה או כל פורענות אחרת, מוטב לו שיתבונן קודם בנתונים, ובמה שהם מספרים.

האם הציבור היה מוכן להאמין שהממשלה אכן דואגת לרווחה הכלכלית העתידית שלו? התשובה, כפי שעולה מהסקר, חיובית. עם מינוי ועדת טרכטנברג, ובמשך מספר חודשים, הציבור החל להאמין שמצבו ישתפר בעוד כמה חודשים.

כדי לחזק את הרושם פורסמו גם מסקנות ועדת הריכוזיות, וכמה מסעיפיה החשובים הפכו לחוק. בינתיים האוהלים נעלמו, השרים שוב היו יכולים לעסוק בדברים אחרים, ואנו, העיתונאים, עברנו לנושאים הבאים.

שובו של מצב הרוח הטורדני

אלא שאז, בתחילת 2012, חזר מצב הרוח טורדני בקרב משקי הבית בישראל, אותה תחושה שהמצב בעתיד לא יהיה טוב יותר, ואולי אפילו תהיה הרעה. נעלם לו האשראי הציבורי שניתן לטרכטנברג ולממשלה, וכעת, כאמור, הציבור חזר בדיוק לאותה נקודה בה הוא היה בסוף קיץ 2011. וזה עוד לפני שהוא נחשף למלוא המשמעויות הקשות של תקציב 2013.

כך שאם מישהו עדיין חושב שהדבקת כינויים כמו "אנרכיסטים" ישנו את התחושה הזו, הוא מוזמן לשוחח עם אנשים שיפגוש באקראי ברחוב.

כתבים פוליטיים יכולים לכתוב עד אין סוף על הסקרים המחמיאים לראש הממשלה, אך ספק אם ניתן להתעלם ממה שקורה במעברים התת קרקעיים של החברה הישראלית. הממשלה תגיע למה שנראה כשנת בחירות כאשר "נתיני המלך ביבי" פחות בטוחים במצב הכלכלי האישי מאשר בכל תקופה אחרת, מאז המשבר הכלכלי הגדול של 2008.

דברים שלא רואים - על שוטרים ונשים

הסקר נערך בקרב קבוצות דמוגרפיות שונות, ויש הבדל לא קטן ביניהן, שאינו בא לידי ביטוי במדד המציג נתון כללי.

בעלי הכנסות ביניים, או הכנסות ממוצעות, חרדים הרבה יותר מאלה עם הכנסות גבוהות. זה, כמובן, לא מפתיע, אך כדאי לזכור זאת כאשר חושבים על הסיבות לחידוש המחאה החברתית.

נתון מעניין הוא שהנשים בישראל חוששות הרבה יותר מהגברים מהמצב הכלכלי האישי/משפחתי בעוד שישה חודשים. יידע זאת כל שוטר לפני שהוא ניגש לחנוק אישה בהפגנה.

מדד אמון הצרכנים של ישראל - מבית גלובס מחקרים בשיתוף PwC קסלמן וקסלמן - הינו אינדיקטור כלכלי מוביל (Leading Indicator) לחיזוי מגמות בפעילות הכלכלית במשק. המדד מבוסס על סקר שמבוצע מזה 16 שנה עבור גלובס על ידי מכון סמית. מחקר של בנק ישראל העלה, כי מדד אמון הצרכנים של גלובס יכול לחזות רבעון אחד עד שני רבעונים קדימה את ההתפתחויות בצריכה הפרטית, תוך הוספת מידע על הצפוי בעתיד הקרוב, מעבר למה שניתן ללמוד ממשתנים אחרים במשק. על פי המחקר, יכולת החיזוי של המדד אף גבוהה מיכולתם של מדדים מקבילים בעולם