אמנות נוגעת לב: תערוכת "פעימות לב" במוזיאון נחום גוטמן

מבקרים בתערוכה"פעימות הלב" של האמן הצרפתי החשוב כריסטיאן בולטנסקי יצטרכו לפקוח את עיניהם בחשיכה, לחדד את חושיהם ולהאזין. מה שישמעו בחלל הן פעימות ליבו של האמן, שהפכו ממטאפורה לחומר ביד היוצר - אחד מחומרי הגלם החשובים של עבודותיו. התערוכה, שנפתחה בסוף השבוע במוזיאון נחום גוטמן בתל-אביב, היא נקודת מפגש חשובה עם היוצר הייחודי הזה.

בולטנסקי הוא אמן קונפסטואלי העוסק בזיכרון ובמקריות. שני נושאים שהקשר ביניהם אינו מובן מאליו, אך כאשר הוא קושר אותם יחד מסתבר כי הוא עוסק למעשה בשאלות בסיסיות ואוניברסליות שמעסיקות את החברה האנושית: הקיום לצד האובדן, הגורל שסובב את מציאות חיינו והנסיבות האקראיות שהביאו ללידתנו או הישרדותנו בעולם. האופן שבו אנו מספרים לעצמנו את סיפור חיינו וממסגרים את המידע "ההיסטורי", שמאפיין את מקומנו בעולם.

בולטנסקי נולד בצרפת ב-1944 לאב רופא יהודי שחי במסתור ולאם קתולית שהצהירה כי "אבי התינוק לא ידוע". אחרי מלחמת העולם השנייה גדל בבית חילוני, אך אביו וידידיו צפנו סוד הרה-גורל, שהפך ברבות השנים למשמעותי יותר ויותר.

בניגוד לרבים מבני דורו, שהיו ילדי השלום והבנייה מחדש של אירופה, החל באמצעות האמנות להתמקד בתודעת האימה והזיכרון, כאילו חייו שלובים בעולמות שחרבו ונפשו קשורה בנפשות שנרדפו והושמדו במלחמה. הוא עצמו לא תמיד מודה, כי הדימויים הקשים שהוא יוצר קשורים לשואה. הוא מייחס זאת לחוויה האנושית האקזיסטנציאליסטית.

אספן פעימות

כחלק מעבודתו הוא "אוסף" ומקליט פעימות לב של אנשים ברחבי העולם, ויוצר מעין מאגר נע של אנושיות חיה. כך עשה, למשל, במיצג שהציב בתוך מכולה בביאנלה הים-תיכונית בנמל חיפה לפני מספר שנים. הוא שילב פעימות לב מהדהדות ומצמררות בתערוכת היחיד המרשימה שלו בגראנד פאלה בפריז, לפני שנתיים, שנקראה "אף אחד".

שם, במסגרת ה"מונומנטה", הציג באולם הענק ערימות של בגדים, מסודרות כחלקות רבועות, וביניהן מפרידים עמודי רמקול המשמיעים קול פעימות לב. במרכז האולם עמד מחפר כבד, שאסף בכפו הקפוצה ערימות בגדים משולי האולם וערם אותן לגובה, כגוויות מרוקנות מחייהן. תחושת ההיעדר שעלתה מהמראה קיבלה משנה תוקף וחדות כואבת בהד החרישי של הפעימות.

בתערוכה במוזיאון נחום גוטמן הוא מציג מיצב של מראות המפוזרות בחלל חשוך. בסרט וידיאו המוקרן במהלך התערוכה מוצג דיוקן עצמי של האמן בשש תקופות שונות בחייו (מגיל 6 ועד גיל 60) ונורה מיוחדת, המסונכרנת עם הקלטת פעימות הלב של האמן, נדלקת וכבה ו"מטילה אותנו אל תוך מעבר בין אור לחושך, בין החיים למוות", כותבת האוצרת הישראלית-צרפתיה מארי שק.

"ראיתי את התערוכה כשהוצגה במוזיאון מיזון רוז' בפריז והתרגשתי מאוד. החלטתי שאני חייבת להציג אותה בארץ וכאשר חיפשתי חלל מתאים החל שיתוף הפעולה עם מוזיאון נחום גוטמן", היא מספרת. שק מדגישה את פשטותן ועומקן של יצירותיו של בולטנסקי, המעוררות השתאות בלב צופיו. "האפקט החזותי יוצר התרחשות טוטאלית, שבה הפעימות המושמעות ברמקולים מעידות על עוצמת חיותו של האמן, ואילו החשיכה סביב יוצרת אווירת מסתורין ואפקט של העלאת קורבן". על התחושה המורבידית משהו של החלל החשוך תפצה ההתרגשות הפיזית והרגשית שמעוררת השהייה בתערוכה.

"כבר מילדותו נושא המקריות והשואה העסיקו אותו רבות וניתן לראות בהן מוטיבים חוזרים בכל יצירותיו. השואה הטביעה בו חותם עמוק, ועל כן הוא בוחר להנציחה, אך בצורה קצת אחרת ומעט יותר אופטימית מהמקובל. באמנותו הוא נוהג להשתמש במושגים מופשטים כמו זמן, זיכרון, חיים ומוות, מזל, אהבה, מין וטבע. מושגים אלה מצויים בבסיס כל יצירותיו.

"הוא מנסה לשמר את החיים או את זיכרונם בכל דרך ולשם כך הוא שואל אובייקטים או קולות, כגון פעימות לב מהעבר וממקומות רחוקים וממקם אותם בהווה. הוא כמו מנייד את תמצית החיים ויוצר קסם או אשליה שהוא יכול להפיח חיים בכל מקום".

ארכיון פעימות הלב של בולטנסקי הוא פרויקט שאפתני ומוזר. ארכיב קולי של פעימות המוקלטות מאנשים ברחבי העולם, כחלק מתערוכות אמנות, מתרכז באי קטן ביפן, אג'ימה, בו נשמרים הצלילים. בכוונת האמן להנציח אלפי הקלטות של פעימות לב אנושיות, המאזכרות את בעליהן גם לאחר מותם. הוא מאמין שמה שנותר מאדם אחרי לכתו הם חפציו ונוכחותו הנעדרת, שנשמרת עם אוהביו באמצעות הזיכרון.

פתיחת התערוכה: חמישי, 5.7, 19:00 (עד ה-13 באוקטובר). א'-ה': 10:00-16:00. ו': 10:00-14:00 (הכניסה בימי ו' ללא תשלום). שבת: 10:00-15:00. מוזיאון נחום גוטמן, נווה צדק, ת"א