"חוק המלשינון" למכוניות ליסינג לא תקף לרכבי המשטרה

השבוע חשפנו ב"גלובס" כי משרד התחבורה מתכוון להגיש החודש לאישור ועדת הכלכלה את התקנות החדשות לדיווח על עבירות תנועה של רכבי ציי רכב, מה שקרוי בפי העם "חוק המלשינון". מדובר בהדבקת מדבקה עם מספר טלפון לדיווח של עוברי אורח על עבירות תנועה שביצע רכב הצי (בדומה לנוהל הלא-מחייב שקיים היום).

הרעיון במלשינון המשודרג הוא להפוך את השימוש במדבקה מבחירה לחובה בכל ציי הרכב בליסינג, ובכך להגביר משמעותית את אפקטיביות ההרתעה שלה. אם עד כה עשו בה שימוש רק חלק מהציים (וגם אז היא בדרך-כלל בלתי-ניתנת לקריאה ממרחק של יותר מחצי מטר ומכילה מספר טלפון שקשה לזכור), הרי שבתקנות החדשות מדובר בחיוב להדבקת מדבקה ענקית (מינימום 40 ס"מ לרוחב), עם גודל מינימלי קבוע של אותיות ומספרי טלפון מקוצרים, שמקושרים למוקד.

למען הגברת ההרתעה משרד התחבורה מתכוון גם לחייב את מנהלי הציים לדווח אחת לשנה על כמות התלונות בכל הצי ועל אופי הטיפול בהן. במקרה של "צוברי תלונות סדרתיים" תהיה חובה גם לדווח מיידית למשרד התחבורה, שיכניס את הנתונים למאגר מידע.

הרעיון להשתמש במדבקת-הדיווח כגורם מרתיע מפני עבירות תנועה אינו חדש וקיים במדינות נוספות. אולם, כמקובל במסדרונות הרגולציה הישראלית, אצלנו הוא מתבצע מבלי להקדיש לו מחשבה מעמיקה.

נחשפים לתביעות

הבעיה המרכזית היא שמדובר בניסיון להכניס דיווח לא-פורמלי על עבירות למסגרת רגולציה קשוחה, עם פוטנציאל לסנקציות נגד הנהגים המדווחים. הבעיה היא שלדיווחים הללו אין תוקף חוקי, הם לא מגובים בעדות מתועדת ובת-הצלבה והם לא נמסרים על-ידי שוטרי תנועה או משקיפים עם הכשרה מתאימה. קרוב לוודאי שרוב הדיווחים הם דיווחי אמת של נהגים אכפתיים, אבל קיים גם חשש לדיווחי סרק שנובעים מזיהוי לא נכון או מרצון לסגור חשבון עם נהג ספציפי.

בעיה זו מוכרת לציי רכב, ולפיכך עד כה רוב החברות שהשתמשו במדבקה לא נטו להתייחס לדיווחים אנונימיים ללא זיהוי של המדווח. מנגד, אזרח שידווח על עבירה וימסור את פרטי הזיהוי שלו, חושף את עצמו לתביעה משפטית פוטנציאלית מצד הנהג המדווח, אם האחרון יהיה סבור שהדיווח כוזב או אם הוא ירצה להציג מראית עין כזו כדי להימנע מסנקציות.

במילים אחרות, נוצר מצב פרדוקסלי שבו האזרח הטוב מסכן את עצמו בעת הדיווח, וההרתעה פועלת נגדו ולא נגד הנהג המדווח. שימוש באמצעי הגנה משפטיים כאלה היה נדיר עד כה, אך הוא עשוי להיות נפוץ אם משרד התחבורה אכן יפעיל סנקציות נגד נהגים מדווחים.

עוד בעיה היא שבמקרים רבים מנהל צי הרכב בפועל הוא חברת הליסינג ולא החברה שחוכרת את צי הרכב. המשמעות היא שחברות הליסינג יצטרכו להקים מנגנוני מדבקה-מוקד-דיווח בהיקף של עשרות אלפי כלי רכב, שיפעלו כנגד האינטרסים של לקוחותיהם המשלמים כסף טוב. ניגוד אינטרסים זה יקשה מאוד על אכיפה ראויה.

לבסוף, מהדיונים בכנסת סביב התקנות עולה שיהיו פטורים ספציפיים מחובת המדבקה. הפטורים הללו יכללו, שלא במפתיע, את רכבי משטרת ישראל ומשרד הביטחון.