"הציבור הרגיש שהוא צריך להוציא יותר מכיסו כדי לשמור על אותה רמת שירותים. לכן למחאה היה בסיס, היא הייתה מוצדקת. תמכתי בה וביסודות שלה. צריך לתקן ולהעלות את משקל ההוצאה הציבורית בתוצר, אך בשום אופן לא על ידי פגיעה ביציבות ולא על ידי הגדלת הגירעון".
פרופ' אבי בן בסט מהאוניברסיטה העברית, המרכז ללימודים אקדמיים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, מהכלכלנים הבולטים בישראל, מנתח את שורשי המחאה החברתית במלאות לה שנה ומציג את הצעדים הכלכליים שיש לנקוט. 2013 עומדת להיות אחת הקשות למשק הישראלי, הוא מבהיר, ויש לזה השלכות גם על החלומות של המוחים.
"שורשי המחאה קשורים לירידה הדרמטית בהוצאה הציבורית", אומר בן בסט. "ב-1985, משקל ההוצאה הציבורית בתוצר היה אסטרונומי - יותר מ-70%. שום משק לא יכול לתפקד עם הוצאה כזו. וטוב שהורדנו אותה בהדרגה. אלא שמ-2003 התחלנו להפריז. ירדנו והמשכנו לרדת עד שהגענו ל-41% תוצר. זה אומר שצמצמנו מאוד את השירותים הציבוריים לאזרח".
עם זאת, הוא מבהיר, "אי אפשר כרגע לפתור את כל אותן בעיות שהתעוררו במחאה ולהמשיך להגדיל את ההוצאה במידה ניכרת, אלא להפך, צריך להעלות את המסים בדרך שלא פוגעת במעמד הביניים והנמוך. היו חלומות גדולים במחאה. חלק קטן מהם התגשם. לחלק האחר צריך לחכות. נדרשת סבלנות. לא פותרים בעיות שנוצרו בשבע שנים בשנה אחת, ודאי אם באותה שנה יש משבר עולמי".
"אין שולי ביטחון מספיקים"
לדברי פרופ' בן בסט, הפתרון צריך להיות הדרגתי, תוך כדי שמירה על היציבות. "שמירת היציבות היא אינטרס של כולם, גם של המוחים", הוא אומר, "מיותר להסביר למה גירעונות גדולים הם סכנה; יש לנו הניסיון שלנו מהמשבר בשנים 1974-1985. הבעיה המרכזית שלנו היא עלייה חריפה בגירעון".
- אז למעשה אתה מבקש לעצור את המחאה?
"חוב של 74% תמ''ג מציב אותנו קרוב לגבולות הסכנה. בישראל, החוב תמיד צריך להיות קטן יותר, משום שאצלנו יש סכנות ייחודיות - הסכנות הביטחוניות. רמת הסיכונים בעולם השתנתה, חובות של מדינות גדלו מאוד, וזה תמיד משפיע על כל שחקן נוסף שרוצה להגדיל את החוב שלו. אין מה לעשות, אנחנו נמצאים בבעיה חמורה, ולצערי המשימה המרכזית שעומדת בפנינו השנה היא למנוע עלייה חריפה בגירעון".
-מה לדעתך אסור לעשות כרגע?
"אסור להעלות את מס ההכנסה ליחידים. הוא בכל זאת די גבוה והוא גם פרוגרסיבי מאוד. אסור גם להעלות מסים עקיפים (מע"מ), כי משקלם עבר קצת את החצי, 51% לעומת 35% ב-OECD. מסים עקיפים הם רגרסיביים: ככל שההכנסה שלך נמוכה יותר, שיעור המס גבוה יותר. אם מעלים את שני סוגי המסים הללו, פוגעים במעמד הביניים ובמעמד הנמוך, וזה לא עולה בקנה אחד עם המצוקות שהוצפו במחאה".
- אז אתה מתנגד לתוכנית האוצר. איזה מסים כן היית מעלה?
"צריך להעלות עוד את מס החברות, העומד היום על 25%. אני לא מציע לחזור ל-36%, אבל כן צריך להעלות בכ-2% נוספים, ל-27% ואפילו ל-28%. צעד נוסף הוא ביטול פטורים ממס בהיקף של 8.5 מיליארד שקל. זו רפורמה כי במקום להטיל מס על כולם באופן אחיד, אתה לוקח את זכויות היתר שנתנו לקבוצות לחץ".
- מה דעתך על הטלת "מס לעשירים"?
"במקום מס יסף, ראוי להטיל מס חריג על שכר חריג (יותר מ-100 אלף -150 אלף שקל בחודש), לא עוד 2%. שכר המנהלים לא רק שהוא מופרז, הוא לא קשור לביצועים העסקיים.
- אבל זה לא ייתן לך הרבה כסף.
"2% ייתנו בערך 400 מיליון שקל, ואני מציע להוסיף יותר. צריכה להיות פה מדרגת מס מיוחדת של 60% לשכר גבוה. גם זה לא ייתן הרבה, אבל זה חשוב למורל של העובדים. עובדים הרואים את המנהלים שלהם מרוויחים שכר מופרז ושומעים שהמחקר הכלכלי לא מוכיח שיש לזה הצדקה, זה עושה דמורליזציה".
■ הראיון המלא - בעיתון "גלובס"
בן בסט
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
