מה שווה הבטחה של יובל שטייניץ?

לפני שנה חרגנו ממנהגנו ונתנו קרדיט למהלך הדרמטי שעליו הודיע האוצר להורדת מחירי הדירות. "כך מורידים ביקושים", העזנו לומר בסוף מאי 2011, לאחר הודעת שר האוצר, יובל שטייניץ, כי הוא "שולף פטיש 5 קילו מהתיק" ומבטל את הפטור מתשלום מס שבח - מס בשיעור 20% על הפער בין שווי הנכס בקנייה למכירה - למוכרי דירות להשקעה. בסביבה של ריבית כ"כ נמוכה, האמנו שהפעלת מנגנון מיסוי היא כלי יעיל לצינון ביקושים (מה לעשות שבצד הגדלת ההיצע אנחנו הרבה פחות אופטימיים).

"המסר ברור", אמר שטייניץ במסיבת העיתונאים, "מי שיש לו דירה להשקעה ורוצה למכור בפטור, מוטב שיעשה זאת עכשיו. הוא לא יוכל יותר לחכות 4 שנים ולזכות לפטור ממס שבח כפי שקיים היום ויצטרך לעשות את זה ב-20 החודשים שנותרו עד 2013".

כתבנו אז ש"הפטיש של שטייניץ נועד בעיקר להכות בתיאבון המשקיעים הפוטנציאליים. אלה שמפחדים מהבורסה, שמיואשים מהריביות הנמוכות באפיק הסולידי, שהתגלגלו בסופו של יום לשוק הדירות - האפיק היחיד בישראל שהיה במשך שנים פטור ממס. עד היום. יותר נכון, עד 2013, השנה שממנה הם לא יוכלו להימלט ממס על הרווח גם בשוק הדירות".

אז זהו, שלא.

כבר לפני שנה התקפל שטייניץ מההכרזה הגורפת, וביטול הפטור הפך לפתע אצל משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, להארכת תקופת המכירה הנדרשת בין דירה לדירה לצורך קבלת הפטור ממס שבח מ-4 ל-8 שנים, בנימוק שמדובר במהלך מספק כדי למנוע כניסה של חלק גדול מהמשקיעים לשוק הדיור.

הפטיש נקבר סופית

ואתמול, כדי להעביר החלטה על מתן פטור ממס לגופים מוסדיים על השכרת דירות לטווח ארוך - החלטה שאין שום סיכוי שתייצר דירה אחת להשכרה בשנים הקרובות (אם מישהו ירכוש את הקרקעות הספורות שייצאו במכרזים אלה יהיו יזמי נדל"ן ולא גופים מוסדיים) - נקבר סופית ה"פטיש" ההוא של שטייניץ.

בעקבות דרישה של גפני, ההוא שהפך אשתקד את ביטול הפטור הגורף של שר האוצר לפתרון ביניים צולע, הצליח לכרוך את הפטור למוסדיים גם בהחזרת הפטור ממס שבח ל-4 שנים.

והשיא היה בנימוק הטרי של גפני להחזרת הפטור. "השארת המצב כפי שהוא", אמר גפני, "כך שמ-2013 הפטור יינתן רק לאחר 8 שנים, היא דבר שיפגע דווקא בחלשים, כגון זוג שמתחתן וכל אחד בא עם דירה, מי שמקבל דירה בירושה, קשישים שירצו למכור דירה שנייה על מנת לעבור לבית אבות וכד'".

קראו זאת שוב: אצל גפני, ה"חלשים" הם לא אלה שמנסים לקנות קורת גג במחיר סביר והמשקיעים מקפיצים להם את שווי הדירות (למי ששכח: על פי נתוני האוצר האחרונים, בחודש מאי נרשם זינוק של 15% ברכישת דירות להשקעה, לראשונה זה שנה וחצי), אלא זוגות שמתחתנים כשיש להם שתי דירות, או קשישים שאיתרע מזלם ויש להם שתי דירות.

לא צריך אפילו להסביר מדוע הפטור ממס שבח, ודאי למחזיקי דירה שנייה ושלישית, הוא עיוות כלכלי בעולם שבו כל יתר הרווחים - מהון או מעבודה - נושאים בנטל כבד של מס. עוד לפני שדיברנו על אובדן הכנסות של כחצי מיליארד שקל בשנה לקופת האוצר, שאם תרצו היו יכולים לממן כאן עוד מאות דירות לדיור הציבורי או להוסיף עוד אלפי שקלים לשכ"ד לאותם אומללים.

די לצטט את דוח ה-OECD האחרון על ישראל, שבו נכתב כי "הפטורים ממס על רווחי הון ממכירת נדל"ן (מס שבח), נדיבים במידה בלתי רגילה... זאת, בשילוב עם הפטור ממס על הכנסה משכר דירה, משמעו התייחסות נדיבה למשקי בית אמידים יחסית".

כלכלני ה-OECD הדגישו בדוח כי "באופן אידיאלי, יש לבטל את כל הפטורים; כמינימום, הפטורים צריכים להיות מוגבלים לדירת המגורים העיקרית בלבד. בשנת 2011 הושגה התקדמות מסוימת בחזית זו, בעיקר עם הארכת תקופת ההחזקה המינימלית הנדרשת לצורך הפטור ממס רווחי הון על דירת מגורים שאינה עיקרית מ-4 ל-8 שנים".

נסיגה כל הדרך חזרה

שמישהו יעדכן אותם שההתקדמות שהושגה ב-2011 הפכה אתמול לנסיגה כל הדרך חזרה. על הדרך, שגם יסביר לגופים המוסדיים מי ערב להם שמחר או מחרתיים הפטור שהם זכו בו אתמול לא יתבטל (אם יתברר שהם חלילה ירוויחו יותר מדי מההחלטה), כאשר גפני יחליט לכרוך זאת בהחלטה כלשהי חדשה.

ובשורה התחתונה, שוב נשארנו עם התחושה שלקובעי המדיניות בירושלים יש יותר מדי חברים עם דירה שנייה ושלישית (לא בהכרח זוגות שהגיעו לחתונה עם דירה או קשישים שרוצים לעבור לבית אבות). כאלה שעדיף שלא לפגוע להם בהשקעה.