האנושיות של יהודה וינשטיין

"התאכזרות לבעל חיים כמוה כהתאכזרות לחסר הישע. לחלש. לחסר ההגנה. חברה שחרתה על דגלה ערכי מוסר והגינות אינה יכולה להסכים עם תופעה פסולה מסוג זה. היא צריכה לנקוט כל אשר לאל ידה כדי למנוע זאת. על מערכת אכיפת החוק מוטל תפקיד מרכזי במניעת התופעה".

דברים אלה שיגר שלשום (א') היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לגורמי אכיפת החוק. הוא הורה להם לדרוש מעתה עונשי מאסר בפועל לעבריינים כאלה.

אלה דברי אלוהים חיים. אלה דברי אנשים בעלי לב. להבדיל מאנשים הרואים בבעלי חיים יצורים טמאים, תוך הסתמכות על ציווי אלוהי. אין ציווי כזה. אין אלוהים כזה. יש רק אנשים המשתמשים באלוהים כדי להפיץ את התורה שמייצרת נפשם המעוותת.

תינוקות ובעלי חיים

מגיע לוינשטיין ציון לשבח על שבתוך ההמולה שבה נתונים כולנו, הוא מצא את הזמן לעשייה אנושית מאין כמותה. הכנסתם לכלא של מתעללים היא מצווה, כורח, עשיית צדק. אנחנו מזדעזעים למשמע התעללות בתינוק - ומה הם בעלי החיים אם לא תינוקות? חלשים וחסרי ישע, כפי שוינשטיין כותב.

כאשר אומרים עליהם שהם טמאים, הם לא יכולים לכתוב למערכת כלשהי. אין להם חברי כנסת כמו לאנשים המגדירים אותם, את בעלי החיים, כטמאים.

גסיסתו של הנטוש

להתעללות צורות שונות. אחת האכזריות היא נטישה. אין הרבה מראות קשים כמו בעל חיים נטוש, מסתובב בכבישים, בשדות, מחפש את בעליו שלפני רגע, לפני יום, חיבק ונישק אותו - והנה הוא זורק אותו אי-שם, מפקיר אותו לגורלו, ללא האוכל והאהבה שלהם הורגל. בעיניו של בעל חיים כזה רואים שאינו מבין למה כך נהג בו בעליו, והוא הרי אהב אותו, תמיד השתדל לרצותו.

ימיו של בעל חיים כזה ספורים, כי הוא לא מורגל בחיי חוץ. מרגע שננטש מתחיל תהליך גסיסתו הקשה, האכזרי. אם רוצים להיפטר מבעל חיים, מוטב כבר לקחת אותו לווטרינר ו"להרדים" אותו. כך לפחות ימות בלי לסבול, בלי לדעת, בלי לחוש שבעליו בגד והתעלל בו.

מבחן האכיפה

וינשטיין יודע היטב שבמאבק נגד המתעללים חסר עדיין האלמנט החשוב ביותר. יש חוקים מצוינים, ההנחיות החדשות של היועץ בהחלט מחזקות אותם, אבל כל זה לא שווה אם אין אכיפה. רצוי לשתף בעניין הזה את הציבור הכואב את סבלם של בעלי החיים, וישנם רבים כאלה. אולי טלפון שבו ניתן לדווח על תופעות התעללות.

יש אגודות בעלי חיים העושות עבודת קודש, אבל הן מתקשות "לגמור את החודש". צריך שגורמי האכיפה ייעזרו בהן ויעזרו להן. וינשטיין חייב לתת על כך את דעתו באופן רציף, כי פעולה אחת, יפה וטובה ככל שתהיה, לא תעשה את העבודה.