עבודות הקידוח ברישיון "מירה" מתחילות לתת גז

עט אחרי שהמסוק עוזב את קו החוף בדרך אל אסדת הקידוח שנמצאת במרחק של 60 ק"מ מחופי חדרה, מקבל הים התיכון גוון כחול-טורקיז עמוק, נקי מכל זפת, אצות ומדוזות המאכלסות את חופי ארצנו. כשמסתכלים על הגוון המרהיב והצלול של המים, לרגע מתקבלת תחושה כאילו זה עתה עזבנו את החוף בקנקון אל עבר אסדת קידוחים שנמצאת אי שם במפרץ מקסיקו.

אז תגליות גז בהיקף דומה לזה שנמצא במפרץ מקסיקו עדיין לא נתגלו בישראל, אבל קידוח "מירה 1" שנערך בימים אלה יכול לספק תגלית גז משמעותית נוספת במימי הים התיכון, ולהעלות את הסבירות שבמים הכלכליים של ישראל ישנם עוד מאגרים רבים של גז טבעי, ואולי, לראשונה, גם נפט.

את קידוח "מירה 1" מבצע קונסורציום שכולל ארבעה שותפים עיקריים: הכשרה אנרגיה (41.6%) ובעלת השליטה בה, הכשרת היישוב (5%); שותפות מודיעין (29.2%) ובעלת השליטה בה, אי.די.בי פתוח (5.6%); חברת IPC (13.6%) בה שותפה גם קבוצת עופר השקעות; וחברת GGR הקנדית (5%), שהיא גם מפעילת הקידוח.

על פי הסקר הסיסמי, האומדן הטוב ביותר (P50) לכמות הגז במאגרים "שרה" ו"מירה" נוקב בכמות של 2.9 TCF (טריליון רגל מעוקבת), אולם היקף הגז בפועל עשוי להיות גדול בהרבה ולנוע בטווח שבין 0.7 ל-16.2 TCF. הממוצע המשוקלל של כל התוצאות האפשריות (Mean), נתון שבעולם נעשה בו שימוש כאינדיקציה לכמות הגז שעשויה להימצא, עומד על 6.5 TCF.

המסוק שמוביל אותנו אל האסדה שייך לחברת "להק תעופה". עד לאחרונה עסקה החברה הזו רק בפינוי רפואי מוסק, אבל הקידוחים שהחלו להתבצע במימי הים התיכון, הובילו לנסיקה בפעילותה, ומדגימות כיצד נותני שירותים חיצוניים נהנים מהצמיחה בענף. כיום מפעילה "להק תעופה" 4 מסוקים שטסים לאסדות הנמצאות בים התיכון, כאשר ביום רגיל הם מבצעים כמה טיסות, וביום שבו מתבצע סבב כוח אדם באסדה, מספר הטיסות יכול להגיע גם ל-15. לאחר טיסה של כ-30 דקות מחיפה, אנחנו נוחתים במנחת של אסדת Noble Homer Ferrington, המבצעת את הקידוח ברישיון "מירה".

אל קידוח "מירה" הגיעה האסדה לאחר שביצעה מבחני ההפקה בקידוח "לוויתן 3", ולאחר שתסיים את הקידוח ב"מירה" היא תעבור ל"שרה" ומשם לביצוע קידוחים ברישיונות "פלאג'יק".

עיר לכל דבר

האסדה עצמה מתפקדת כעיר צפה לכל דבר. היא נבנתה ב-1984, וגודלה הוא כשטח של מגרש כדורגל. באסדה ניתן למצוא מלבד מהנדסים, טכנאים ואנשי תחזוקה, גם רופא וטבחים. אמנם לא ניתן למצוא כאן פינוקים כמו בספינות תענוגות, אבל צוות העובדים נהנה משירותי קייטרינג איכותיים במיוחד (אפילו ארטיקים יש), מכבסה, חדר קולנוע ועוד.

כמות האנשים והעובדים שנמצאת עליה ברגע נתון נעה בין 130 ל-160, כתלות בשלב שבו נמצא הקידוח. השלב שבו נמצאת כמות האנשים הנמוכה ביותר, הוא דווקא השלב המרהיב ביותר בעבודה: מבחני ההפקה. זהו השלב המסוכן ביותר לשהייה על האסדה, ובו נותנים לבאר להוציא את מה שיש לה החוצה. הגזים שנשרפים תוך כדי התהליך יוצרים להבה ממגנטת, שמצטלמת נפלא בכלי התקשורת.

העובדים על האסדה צורכים מדי יום למעלה מטונה של מזון, שלאחר מכן הופך גם לאשפה. וזה לא עניין של מה בכך: נושא הפסולת נלקח שם ברצינות רבה וכולל חוברת הוראות מיוחדת המסבירה כיצד יש לטפל בכל סוג וסוג של אשפה. מוצרים אורגניים מושלכים לים, חומרים קשיחים מועברים למתקן מיוחד שם הם נדחסים, ושמנים ועודפים מנוזלי הקידוח מפונים לתוך מיכלי אגירה מיוחדים שנמצאים על האסדה. כך שבניגוד למה שאולי ציפיתם מסתבר שגם לאסדות קידוחים יש אספקט "ירוק".

כשנמצאים בחדר הבקרה ורואים את לוח האירועים המדווח באסדה, אפשר להבין מדוע ניסחה רשות ני"ע כללי דיווח לחברות ושותפויות חיפושים במהלך זמן הקידוח. אם הייתה שקיפות מלאה בעבודתה של האסדה, והלוגים מהמקדח היו משודרים ישירות לסוחרי הבורסה, התנודתיות הגבוהה ממילא של מניות הגז והנפט הייתה קופצת שבעתיים.

על כל האופרציה מנצח בחור סקוטי חסון העונה לשם אל ברוקי. תפקידו של אל הוא לשלוט בבאר מבחינה בטיחותית, לעמוד בתקציב הקידוח, ולוודא שאין הפתעות. הבונוס שהוא ואקסיד יקבלו נגזר ממשך הזמן שבו ייקח למקדח להגיע לשכבת המטרה, ללא קשר למה שיימצא בה.

תקציב שני הקידוחים - זה המתקיים ב"מירה" וזה שיתבצע לאחר מכן ברישיון "שרה" - עומד על כ-157 מיליון דולר. התקציב הזה כולל לא רק "זמן אסדה" כפי שמקובל לחשוב, אלא גם מרכיב גדול מאוד של לוגיסטיקה. היות שהאסדה אינה כה גדולה, יש צורך בשטח לוגיסטי גדול אותו שכרה המפעילה בנמל חיפה. שטח זה מחולק לשניים: שטח האחסון, שגודלו כעשרת אלפים מ"ר, ובו מאוחסן הציוד נדרש לקידוח לתקופה של מספר שבועות קדימה, ומתקן הבודק את תקינות הצנרות. השטח השני הוא השטח האופרטיבי, שם מוכנים כל נוזלי הקידוח, הבטון והציוד אשר צפוי להיות מובל אל האסדה.

כ-11 אנשים עובדים בשטח הלוגיסטי בנמל, והמומחיות שלהם היא בהטענה, פריקה וסידור האתר. עובדי הנמל עובדים בשתי משמרות, ובמידת הצורך מופעלת גם משמרת לילה, שכבר הוזעקה מספר פעמים. שתי ספינות אספקה מפליגות באופן רציף בין הנמל לאסדה, ובזמן שאחת נמצאת באסדה, השנייה מטעינה ציוד וחומרים בנמל.

הוראות מהמפקדה בהרצליה

הקידוח עצמו נערך לפי תכנון מוקדם ומפורט שערכו מהנדסים שיושבים במשרדיה של GGR בהרצליה. בהתאם לעומק אליו הגיע הקידוח הם מורים לאסדה באיזה סוג של נוזל קידוח להשתמש, איפה לבצע פיתול והיכן להמשיך ולקדוח ישירות, עד לאיזה עומק להגיע עם קוטר מסוים של צינור ומאיזה עומק להתחיל בקוטר אחר. כך, למעשה, הופכים משרדי החברה להיות המפקדה אשר מקבלת נתונים ישירות מהקידוח, כשבהתאם למידע שמתקבל משנים תוך כדי תנועה את התוכניות, ומשגרים הוראות לנמל ולאסדה.

הקידוח ב"מירה 1" יצא לדרך ב-27 ביוני, ואם לא יהיו תקלות בעוד כ-10 ימים הוא צפוי להגיע אל שכבת המטרה העיקרית, העשויה להכיל מאגר גז. לאחר מכן ימשיך המקדח לעומק סופי של כ-5,200 מטר, שם יתברר האם בשכבה נמוכה יותר קיים נפט בכמות מסחרית. בינתיים ההודעה שכל השותפים מחכים לקבל מאל הסקוטי בסופו של עוד יום קידוח היא: "There were no accidents, incidents or spills reported on the rig" - לא היו תאונות, אירועים או דליפות שדווחו באסדה. על הבשורה המשמחת באמת, מציאת מאגר גז, עדיין מעדיפים שלא לדבר כאן בקול רם.