מי הם ציידי הראשים מאחורי הקמפיינים השליליים?

אחד היועצים האסטרטגיים הבכירים בישראל לעולם לא ישכח את מה שקרה לו, לפני כמה שנים, בזמן ארוחה במסעדה. "זה היה בתקופה שהפעילו אותי לכמה קמפיינים שליליים", הוא נזכר, "ותתפלאי כמה הייתי אפקטיבי. אנשים התפטרו ממקום עבודתם או שהעסק שלהם נפגע בצורה קשה. השגתי את היעדים שהצבנו לעצמנו בצורה נפלאה. כמובן שאני קיבלתי שכר-טרחה בסיסי והלקוחות הרוויחו מיליונים מהשירות שעשיתי עבורם. ואז מגיע הרגע, שאני יושב במסעדה, ונכנס הבן אדם שהובלתי נגדו את אחד הקמפיינים. הוא ניגש לשולחן שלי, לחץ לי את היד ואז אמר בקול שקט, 'אני לעולם לא אסלח לך על מה שעשית לי'. הסברתי שאני רק השליח. לא עזר כלום. זה היה אחד הרגעים שגרמו לי להבין, שאני לא רוצה יותר להיות שכיר חרב מהסוג הזה. שזה תפקיד שיש בו בעיקר מה להפסיד, שהבוץ חוזר אליך כבומרנג".

- גם בקמפיינים חיוביים יש צד שנפגע, אם אתה גורם לעסק שלו הפסדים.

"זה לא אותו דבר. כיועץ בקמפיין נגטיבי, בעיקר מסוג ה'סמיר קמפיין' (קמפיין הטלת הרפש) אתה אגרסיבי ברמות אחרות לגמרי, ומהלך על קרח דק מאוד מבחינה משפטית. מעבר לשאלה אם אני רוצה להימנות עם אנשים שנחשבים למבריקים, אבל לא יהססו לירות, מטאפורית כמובן, באנשים בכיכר העיר, זה גם לא תמיד משתלם מקצועית. גופים סמי ממלכתיים כמו בנקים, לא יעסיקו יועץ שמזוהה עם שיטות עבודה כאלה, כי זה ישליך על הדימוי הציבורי שלהם. אם אטנף על לקוח גדול של הבנק, ולא משנה שזה בשם צד שלישי, שלא קשור לחלוטין לבנק, לא ייקח הרבה זמן עד שמישהו בהנהלה יקרא לי ויגיד שאי-אפשר להמשיך ככה, כי מתחילות לעלות תהיות לגבי מה זה אומר עליהם ורמיזות שאולי אני פועל בהסכמתם. שלא לדבר על זה שאם אנהל נגד הבנק קמפיין שלילי, הסיכוי שאחשב כמוקצה בעולם העסקים הקטן שלנו הוא גבוה מאוד".

הנימוקים האלה, שנשמעים בהתחלה הגיוניים מאוד, מעלים חיוך על פניו של יועץ אחר, שנמנה עם אותה חבורת אקדוחנים. "גם בנקים יודעים איך להפעיל קמפיין נגטיב, והם עושים את זה בלי שאף אחד ידע", הוא אומר. "להיחשב כיועץ שמתמחה בקמפיין אגרסיבי, זה לא בהכרח מבריח לקוחות. ואני לא מדבר רק על לקוחות שאין להם אלוהים, גם המתונים יותר מתרשמים לעתים מעצם הנוכחות שלנו בתקשורת, ופחות עסוקים במה שעשינו שם".

אנחנו רק השליח?

תוצאותיו של הקמפיין השלילי (קמפיין שתכליתו להכפיש את היריב, להבדיל מקמפיין חיובי שמסתפק בהאדרה עצמית), תוארו לאחרונה בהרחבה בפסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיכל אגמון-גונן. איש העסקים אלי עזור זכה בפיצויים בסך מיליון שקל, במסגרת תביעת דיבה שהגיש נגד חברת התקשורת הקנדית קאנווסט, שהפיקה באמצעות יועצי התקשורת רונן צור ומוטי מורל קמפיין שנועד להשחיר את שמו. קאנווסט, לפי פסק הדין, ביקשה לפגוע בשמו של עזור כאיש עסקים לגיטימי כדי להביאו למשא ומתן שניהלו הצדדים סביב שותפות בג'רוזלם פוסט כשהוא חלש יותר ונכון לפשרה.

תוכנית העבודה של מורל וצור, שכונתה על-ידם "תוכנית המשחק", כללה ניסיונות ליזום כתבות תחקיר בעיתונות כנגד עזור במקביל לחקירות ברשות המסים ובמשטרה בעניינו. מהיותו של עזור בעליה של חברת צ'רלטון, השולטת על שידורי הספורט בתשלום, הציעו מורל וצור ליזום הצעות חוק שיפעלו לטובת שידורים בחינם, במקביל לליבוי הזעם הציבורי נגד התשלום. הם אפילו חשבו על דרכים לעודד התאגדויות כנגד עזור מצד עובדים בבית הדפוס שלו.

מורל וצור הושמטו בשלב התחלתי מרשימת הנתבעים שבכתב התביעה, בעקבות הסכמה בין עורכי הדין שלהם לאלה של עזור. במקרה שלהם, העובדה ששימשו רק כשליח, החזיקה מים. עזור כנראה הסתפק בעדותו של מורל בבית המשפט. את החשבון הוא ביקש לסגור עם שולחיו, ולא איתו.

הביקורת שהשמיעה אגמון-גונן כנגד הפרקטיקה שתוארה במהלך המשפט, לא הביאה את מרבית יועצי התקשורת לעשיית חשבון נפש, כשם שהיא לא גרמה להתפרצויות של שמחה לאיד כלפי מורל וצור, שנחשבים לסמן הימני בקרב הקולגות (ושמאז ניהלו את קמפיין עזור, נפרדו דרכיהם). בודדים טוענים שפסק הדין מהווה דגל אדום ומקצץ במידה מסוימת את כנפי היועצים, שעובדים ללא חוק או תקנון אתיקה המסדירים את פעולתם. כמובן שכמעט כולם הכחישו שהם נוגעים בקמפיינים מהסוג הזה, ורק ליתר ביטחון ובשם חופש הביטוי הם מבקשים להגן על השיטה.

הטיעונים המרכזיים שהעלו התייחסו ללגיטימיות של הקמפיין השלילי, כל עוד הוא דובר אמת ואינו עובר על החוק. ומצד שני הם התייחסו לנאיביות של בית המשפט ולניתוקו מהמתרחש בחיים האמיתיים. "טוב שהשופטת לא דרשה גם שלום עולמי, במסגרת הסטנדרט שהציבה למאבקים מסחריים", הגיב בגיחוך אחד היועצים על דברי אגמון-גונן. ואילו יועץ אחר הוסיף: "כל תחקיר עיתונאי שחושף שחיתויות, מתחיל כהדלפה של בעל אינטרס. כמעט אף פעם זה לא נעשה לשם שמיים. ברור שהאינטרס הוא חלק מהקמפיין השלילי, אבל הציבור יכול רק להרוויח מזה. למשל, כשהקמפיין השלילי נגד מפעיל סלולרי מביא להורדת מחירים אצל כולם, או כשפוליטיקאי לא ראוי נפלט מהמירוץ".

מורל סירב להתייחס לפסק הדין ולהשלכותיו, ואילו צור מסר: "הקמפיין הנגטיבי שאנו מציעים, הוא בסך הכול העצמה של אירועים קיימים באמצעות הגשה מחודשת שמתאימה לצורכי הקמפיין. גם אגמון-גונן תתקשה לאסור הבלטת דברים ידועים, שרק נארזו מחדש".

- אתה קצת מיתמם. במשפט תוארו מהלכים הרבה יותר אקטיביים משימוש בחומרים ישנים.

"לא אמרנו שום דבר שהוא המצאה או עלילה. חוק יסוד אי עשיית נאחס עדיין לא עבר, וזכותנו במסגרת מאבק עסקי להבליט הקשרים לא מחמיאים של דמות כזו או אחרת, כל עוד זה נעשה במסגרת החוק. אין שום עבירה פלילית בפעילות שלנו".

חפש את האינטרס

תרומתו הגדולה של פסק הדין עבור הציבור הרחב היא בהפניית זרקור לקמפיינים המתוחכמים שעומדים מאחורי מה שנראה כמו דיווח עיתונאי לגיטימי. זוהי הרמת מסך מעל מה שנראה כמו ידיעה חדשותית אובייקטיבית, אבל נועד להניע מהלכים סמויים מן העין, שלא נועדו כלל לצרכני התקשורת. "לתקשורת אף פעם אין סתם אי נחת מאיזה מהלך", מעיר בציניות יועץ לבכירים במשק, "תמיד יש מישהו שדוחף אותה לחשוב כך".

במובן הזה, קמפיינים שליליים במערכות בחירות הם לרוב בגדר משחק ילדים, ולא בגלל שאינם הרסניים מספיק. די להיזכר בסיסמאות נחרצות כמו "פרס יחלק את ירושלים" או "נתניהו מסוכן לישראל", לצד סיסמאות כמו "אוהבים אותך טדי, מצביעים אולמרט", הסלוגן שהרג ברכות את סיכוייו של טדי קולק הקשיש לנצח בבחירות לראשות עיריית ירושלים - כדי להבין כמה אפקטיביים הם יכולים להיות.

אלא שבקמפיינים כאלה הדברים מונחים על השולחן. "הרבה יותר מסוכנים", אומר נסים דואק בעל משרד יחסי הציבור יוניק, "הם הקמפיינים הנגטיביים שנעשים מתחת לשולחן. קמפיינים שלא רק שאת לא מבינה מי עומד מאחוריהם, את גם לא תמיד מזהה שמדובר בכלל בקמפיין". חלק מהמהלכים שתוכננו נגד עזור נועדו להיות כאלה, אבל צור ומורל כמובן לא המציאו את השיטה.

"את יודעת מאיפה באה הרתיעה שלנו לשתות מים מהברז?", מאתגר יועץ תקשורת בכיר, "למה ברור לך שהם פחות נקיים מהמים המינרליים? כי לפני 20 שנה התנהל כאן קמפיין סמוי נגד המים מהברז. כל ידיעה על תקלה או זיהום שנגעו למי השתייה הועברה לתקשורת ברעש גדול, והפלא ופלא, נוצר כאן שוק של מים מינרליים. אנשים לא יודעים שההנחות שלהם כלפי המים בברז, הושתלו אצלם בראש לפני שנים".

מזכיר את האח הגדול? צור רק מחזק את הדברים: "חלק מהקמפיינים שנראים אותנטיים באמת מגיע מהשטח, נדמה לי שחרם הקוטג' של איציק אלרוב היה כזה. אבל יש לא מעט קמפיינים שרק נראים אותנטיים, ולמעשה הם מאורגנים היטב מלמעלה. יש מאחוריהם יד מכוונת ומממנת".

- קח את הקבוצות שתוקפות את יאיר לפיד בפייסבוק, אתה מזהה מביניהן קבוצות שממומנות על-ידי יריבים פוליטיים?

"את יכולה לומר שהגבתי בשתיקה. אני לא מטפל בזה, אבל אני חי בברנז'ה ושומע דברים".

האמת, צור כל-כך מתוחכם, שאפשר לדמיין (על אחריותנו בלבד, כמובן) גם תרחיש שבו הוא מייצג מאחורי הקלעים את לפיד, ומנסה לערער על הלגיטימציה של הקבוצות הפועלות נגדו. כך או כך, העסק הזה של קמפיינים נגטיביים בחסות החשיכה, גורם לך להאמין שאתה לא סתם פרנואיד, באמת רודפים אחריך. ובעולם העסקים, מתברר, העניינים מוקצנים אפילו יותר מאשר בפוליטיקה.

"כמעט כל סכסוך משפטי בין שני אנשי עסקים מגיע לקמפיינים שליליים בתקשורת", מעיד יועץ לטיפול במשברים. "לקוחות שנמצאים בזירות תחרותיות הולכים על האופציה הזאת חזק. זה קורה כשנפתח שוק חדש לתחרות או כשמתחילה התמודדות על תפקיד נחשק. סביב מינוי גליה מאור ליו"ר לאומי התנהל קמפיין שלילי. גם ההתמודדות בין רוני חזקיה לרקפת רוסק-עמינח הייתה כזו. במקרים רגישים, לא תמיד נוח לצדדים לשכור את שירותיו של יועץ אסטרטגי. ולפעמים אלה המקורבים לצדדים שעושים בשבילם את העבודה".

"אנשי עסקים יותר יצריים מפוליטיקאים כשזה נוגע לקמפיין שלילי", אומר רונן צור. "הם גם הרבה יותר שלמים עם ההחלטה ללכת על זה. כבר היו מקרים שדמויות פוליטיות עצרו קמפיין שלילי באמצע, כי נבהלו מהעוצמה שלו. ברגע שהם מגלים שמהלך שלהם פתח מהדורה בערוץ 2 ומתחיל להתגלגל, זה לא תמיד פשוט".

- אתה בטח מכין אותם לאפשרות שמדובר בכדור שלג, ושאין לדעת מה הוא יהרוס בדרך.

"בוודאי. מתארים להם את הכותרות שהמאבק יתפוס, מה יהיו תגובות השחקנים האחרים בזירה ואלו כותרות יופיעו בחזרה נגדם. אפילו שאנשים שבוחרים במשרד כמו שלי, מכינים את עצמם לאפשרות הזו מראש, בהרבה מקרים פרזנטציה כזו מתקבלת בפיות פעורים. אנשים מבקשים כמה ימים לחשוב ובדרך כלל חוזרים עם הסכמה עקרונית לצד כמה הסתייגויות. בהרבה מקרים אנשים מפחדים לקחת אחריות על מהלך כזה בעצמם, ומבקשים שאציג אותו בפני פורום רחב יותר כדי להיות מגובים".

- קצת טרחה.

"זה דווקא צעד חשוב, כי אנחנו חייבים לוודא שכל הדרגים תומכים במהלך והקמפיין לא ייעצר באמצע. כל קמפיין שלילי מעורר בהתחלה אנטגוניזם, ורק אחר כך מתפתח דיון ציבורי והמסר מתחיל לחלחל. במקרה של משה קצב, הנאום החריף שלו עורר זעזוע ואנטגוניזם, אבל שבוע אחר כך כבר יצא תחקיר ראשון על התנהלות הפרקליטות, ו-4 חודשים אחרי, מצאנו את עצמנו מול עסקת טיעון מאוד נוחה.

"אם נעצור קמפיין שלילי בשלב הביקורת, נפסיד בטוח. כשייצגתי את הרופאים המתמחים מול משרד האוצר פחדתי מאוד שהקמפיין ייעצר. שניתקע עם מאה מתפטרים, ושכל השאר יחטפו פיק ברכיים ויסרבו לנטוש את חדרי המיון והמחלקות. בגלל זה הכנו את השטח היטב. המון אסיפות בבתי חולים, הרבה חומרים שגרמו למתמחים לזעום על אלה שדופקים אותם. חייבים ליצור הבשלה, שתבנה את הכעס ואת התמיכה במהלך".

- אלה בסך הכול רופאים, קצת חננות בשביל לנהל קמפיין כל-כך שלילי.

"הם הגיעו אלינו מיואשים לגמרי, אחרי שלא הצליחו לעניין את התקשורת לאורך זמן באמצעים אחרים. בזכות הקמפיין השלילי הם השיגו הסכם טוב והבינו בפעם הראשונה שיש להם שאלטר ביד, כמו לרשות שדות התעופה ולעובדי חברת החשמל. זו עוצמה שתשרת אותם גם בעתיד".

בול פגיעה או בומרנג?

אז מתי קמפיין נגטיבי נחשב להצלחה ומתי הוא חוזר אליך כבומרנג? שתי דוגמאות מהשנים האחרונות מראות כמה השימוש בנשק הלא קונבנציונלי הזה יכול להיות מסוכן. הראשונה היא כמובן הקמפיין נגד מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל. מסמך הרפז, למי שכבר איבד את האוריינטציה בעקבות חילופי הירי בין גבי אשכנזי לאהוד ברק, שבאו אחריו, הוא מסמך מזויף שנועד להציג קנוניה מטעם גלנט או סביבת ברק, שתבטיח את מינויו לרמטכ"ל של מי שהיה אלוף פיקוד דרום. האמצעים שתוארו במסמך כללו את השחרת דמותם של יריביו למירוץ וקעקוע דמותו של אשכנזי. הקמפיין אומנם הצליח, למרות חשיפת הזיוף, אבל המחיר הציבורי שגבה מכל הצדדים היה גבוה מאוד.

גם הקמפיין נגד פרופ' איתן ששינסקי, יו"ר הועדה שבחנה את המס שראוי להטיל על גז טבעי, לא רק שנחל כישלון, אלא השיג אפילו תוצאות הפוכות בכך שבנה את ששינסקי כמגן על הציבור מפני הטייקונים. קבוצת דלק אמנם מכחישה כל קשר לקמפיין, ועדיין אי-אפשר שלא לציין את הפגיעה במעמדו הציבורי של יצחק תשובה בעקבות הקמפיין נגד ששינסקי. "תשובה נחשב עד אז לטייקון העממי", מנתח יועץ בכיר, "הציבור אפילו שמח בשמחתו על גילוי מרבצי הגז, כי הוא נתפס כילד מהמעברה שעשה את זה. הקמפיין נגד ששינסקי, ולא משנה מי עומד מאחוריו, פשוט ריסק אותו. אני בטוח שזה גם השפיע על היחס הציבורי אליו בנוגע להסדרי החוב שהוא מבקש".

גם קמפיינים נגד שלטון החוק לא נחלו הצלחה גדולה. יועצת התקשורת אתי אשד: "דרעי עשה דה לגיטימציה לבתי המשפט ולפרקליטות במהלך החקירות והמשפט נגדו. לימים, כשעזבתי את משרד המשפטים, נפגשתי עם אנשיו שביקשו שאהיה הדוברת שלו בגלל תפקידי הקודם כדוברת המשרד, התאים להם לשכור אנשים מהצד השני. סירבתי".

- "דרעי זכאי" נחשב הצלחה?

"אפשר לומר שדרעי הרוויח את הספק, לפחות בקרב הקהלים שלו, שתפסו אותו כזכאי. אבל עבור הציבור הרחב זו הייתה הסחת דעת רגעית, שלא מנעה את ישיבתו בכלא. קמפיינים שליליים נגד שלטון החוק לא מיטיבים לרוב עם מי שמניע אותם. צחי הנגבי ששמר במהלך משפטו על ממלכתיות, הרוויח הרבה יותר אהדה מאשר חיים רמון שהגיב בתקיפות או מאולמרט שהתנהג עד להכרעת הדין בשבוע שעבר כאילו תמות נפשי עם פלשתים".

מתי זה בכל זאת עובד? כשהקמפיין נהנה מאמינות גבוהה. "הציבור רוצה לדעת שאתה יוצא למתקפה מסיבות מוצדקות", מסביר נסים דואק. הקמפיין שמתחקה בימים אלה בארצות הברית אחר מקורות הכספים של מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, מהווה דוגמה טובה לכך. לעתים זה עובד כשהציבור בשל לשינוי בסדר היום, שמוביל לעתים, וזה כבר בונוס, לשינוי המציאות. אלי ישי, למשל, מנהל בימים אלה קמפיין שלילי נגד העובדים הזרים והפליטים. מספיק לזכור את הראיון שנתן למעריב, לפיו נשים חוששות להתלונן על אונס שעברו על-ידי אותם פליטים, מחשש שייתפסו כנשאיות איידס, כדי להבין לאן נושבת הרוח.

צור, שמייעץ לו, מכחיש באופן קצת תמוה כי מדובר בקמפיין שלילי ("מדובר בסך הכול בעמדה אידיאולוגית אמיצה. אין כאן רדיפה או הסתה לאלימות") ושמח לבשר כי מדובר בהצלחה: "אלי ישי זוכה בעקבות הקמפיין הזה לתמיכה בקרב קהלים רחבים שבחיים לא חלמו להצביע ש"ס לפני כן".

התקשורת מתמסרת בקלות

האם פוליטיקאי מסוגל בכלל לסרב לקמפיין שלילי? יועץ שמלווה מערכות בחירות: "בכל בחירות הפוליטיקאים אומרים, לא נעשה קמפיין נגטיבי ואחרי 3 דקות עושים - בין אם זה כי היריב התחיל והם נאלצים להחזיר בנגטיבי משלהם, כדי להעביר את הכדור בחזרה אליו ולצאת באלגנטיות מהמגרש הפחות נוח, ובין אם זה כי הם רוצים למשוך תשומת לב. זה קורה לצד היותר חלש, שרוצה לערער על הלגיטימיות של המועמד הדומיננטי".

דוגמה לאופציה השנייה היא הקמפיין השלילי שניהל ח"כ איתן כבל, שהתמודד לאחרונה על ראשות ההסתדרות מול עופר עיני. דואק, שהריץ את כבל וחתום על שלטי החוצות שטענו כי עיני "קימבן את המאהבת" והוא "משת"פ של הטייקונים", מסביר את האסטרטגיה: "כשמועמד דומיננטי מעוניין להרדים את מערכת הבחירות, אתה חייב לקרוא עליו תיגר כדי לגרום לו להגיב. כמובן שזה מחייב שלמועמד תהיה בטן רכה, ולעיני כמובן הייתה. תקציב הפרסום שלנו היה אחד חלקי 20 מזה של עיני, אבל בזכות הקמפיין הנגטיבי, שמושך תשומת לב, חשבו שיש לשני הצדדים תקציב דומה".

- נראה שזה לא נדבק מספיק, ובכל מקרה עיני ניצח. ייצגת גם את א' מבית הנשיא שסבלה מקמפיין נגטיבי אכזרי במיוחד מצד סביבתו של קצב. למה כלפיה זה הצליח כל-כך?

"כי זה נעשה בתחכום. בן אדם הסתובב בין מערכות העיתונים והציע למכירה קלטת עם ממצאים מרשיעים נגדה תמורת חמישים אלף דולר. לא הייתה כזו קלטת, אבל זה לא משנה, כי התחיל דיבור סביב העניין שהפך אותו לעובדה מוגמרת. תוסיפי לזה את העובדה ש-א' זוהתה כחוליה החלשה, היא הייתה רווקה והשאר נשואות. הניחו שאם ישברו אותה, לא יבואו אחרות להתלונן. זה עבד כל-כך חזק, עד שאבא שלי התקשר ושאל אותי אם זה נכון מה שמספרים עליה".

התקשורת הממוסדת מתמסרת בקלות לספינים. היא אוהבת לעבוד עם יועצי נגטיב הרבה יותר מאשר לקבל ידיעות משעממות מפי יחצנים של קמפיינים חיוביים. ובכל זאת, יש לה עדיין גבולות ומסנני בקרה, ודאי כשמדובר בנושאים שמתחת לחגורה. המקום המשמעותי שתופסות הרשתות החברתיות בצריכת המידע שלנו, מאפשר לקמפיינים הנגטיביים להתבטא בדרכים יצירתיות חדשות. "בזכות יוטיוב ופייסבוק, אני כבר לא צריך למכור את החומר דווקא לעיתונאי", מאשר צור. "בעיקר כשחשוב לי לתת את ההבלטות שלי לחומר ולא לסמוך על ההדגשים שהעיתונאי יבחר".

משרד ייעוץ אחר דווקא לא מצפה שהעיתונאים יציעו פרשנות חדשה: "אנחנו אוספים לעיתונאים חומר, אבל הם לא בודקים אותו, ולכן הם גם לא מבינים שחסר מידע, שיכול לשנות להם את התמונה. כמעט אף אחד מהם לא מתאמץ. הם מקבלים חומר לעוס ומוציאים אותו ככה".

- מטריד.

"יש גם הרבה חומרים מטרידים שאני מקבל, חלקם אפילו מסמרי שיער, אבל אני לא מדליף אותם, כי הם לא תורמים לי לקמפיין. אני לא חברת החדשות של ערוץ 2, אין לי חובה מוסרית להעביר כל דבר לידיעת הציבור. ואני גם חושב קדימה. את המועמד שאלכלך בבחירות, אצטרך לפגוש אחר כך כשהמועמד שלי ירצה להקים איתו ממשלת אחדות, אין טעם סתם להעכיר את האווירה".

- יפה מצדכם.

"יש גם מקרים שהקמפיין בכלל לא מגיע לידיעתכם, העיתונאים. כבר קרה ששלחנו מעטפות עם חומרים מרעישים לחברי דירקטוריון הביתה ערב הצבעה חשובה כדי לנטרל אותה. כל דירקטור קיבל את המעטפה ישר ליד באמצעות שליח. הדירקטורים יכלו כמובן לטעון שזה מניפולטיבי ושמה פתאום מפריעים להם בבית עם כאלה דברים. אבל בשורה התחתונה, כבר היו מקרים שההצבעות נדחו, ואפילו שעסקה שלמה בוטלה בזכות הצעד הזה. הוא קטלני להחריד".