הי דרומה, לאיטליה: קלבריה - היעד החדש שבו תמצאו את כל מבוקשכם

אדון צ'זרה עומד בראש השולחן, מלטף את כרסו הגדולה בתנועות מעגליות, תוך שהוא מספר לנו בערגה של איש שאוהב לאכול - ובעיקר להאכיל - מה עומד להגיע לשולחן שלנו. הוא מדבר מהר מאוד, וכשהוא אומר "ספגטי" ו"מוצרלה" במבטא האיטלקי הכבד שלו זה כל-כך מעורר תיאבון, שבא לאכול הכול. ואכן, האוכל מגיע בנדיבות לשולחן: מנות אנטי פסטי, ספגטי ברטבים שונים, פירות ים ודגים טריים, ולקינוח - טרטופו: מנה מקומית, שבהמשך הטיול עוד נגיע לבירתה, כאן בקלבריה, המחוז הדרום מערבי של איטליה, באצבעות של המגף.

המנות שצ'זרה פיטם אותנו בהן נבחרו בקפידה, ונועדו לחשוף בפנינו את נפלאות המטבח הקלברזי ואת אופיו של הדרום עצמו: כפרי, עני, אבל שמח ומלא חיים ותשוקה - מטבח ים תיכוני משובח, משופע בחומרי גלם כמו בצל סגול (צ'יפולה רוסה - אחד מחומרי הגלם הטיפוסיים ביותר לאזור; קלבריה מייצאת בצלים סגולים, מתקתקים מעט, לכל איטליה, ותוכלו לראות אותם שם בכל מקום, תלויים על אשכולות גדולים), דגים טריים (דג חרב, אנשובי, סרדינים), ירקות טריים (זוקיני, חצילים וארטישוק), וכמובן, צ'ילי אדום חריף (פפרונצ'ינו), המכונה גם "תבלין העניים".

כשהמנות מגיעות לשולחן צז'רה משקיף עלינו מרחוק, עוקב אחר תנועות הפה והידיים שלנו, וכשהוא לא מתאפק הוא נצמד לגבנו במין חוצפה איטלקית חיננית ונועץ בנו מבט חד, מוודא שכולנו אוכלים ומתענגים ושהצלחות הולכות ומתרוקנות. זוהי שעת לילה מוקדמת, ומסביב למסעדה שלו, צ'ה צ'ה ((Che Che, הממוקמת בעיירת הנמל הקסומה טרופיאה (Tropea), שקט יחסית. זה לא שהעיר ריקה, להפך, וגם המסעדה המצוינת שלו הולכת ומתמלאת, אבל האיטלקים עסוקים הערב בדבר אחד: רבע גמר היורו, איטליה נגד אנגליה.

לפתע שאגה חזקה חותכת את השקט; כולנו קופצים. בנו של צ'זרה, שמאזין למשחק באמצעות טרנזיסטור קטן, מעדכן ש"האנגלים כמעט שמו גול". שניות לאחר מכן אביו - איש גדול וכבד - מזנק על הווספה הקטנה ונעלם אל סמטאות העיר העתיקה. עם כל הכבוד לאורחים מישראל, כדורגל קודם.

כשאנחנו מסיימים את הארוחה אנחנו יוצאים לטייל בעיירה, שבה ארמונות עתיקים, קתדרלה וכנסייה. בתי הקפה והמסעדות הרבים שבמקום הומים מאנשים המרותקים למסכי פלזמה. המשחק מסתיים בניצחון אחת-אפס לאיטלקים, ומעלה אותם לחצי הגמר. ברחובות טרופיאה השמחה גדולה. גם אנחנו - פטריוטים לרגע - שמחים.

עיירה תלויה על צוק

טרופיאה היא עיירת נמל עתיקה בדרום קלבריה, המשקיפה על רצועת החוף שלאורך הים הטירני - מחוז קלבריה מוקף ממערב בים הטירני ובדרום מזרח בים האיוני. טרופיאה היא אחת העיירות הציורית ביותר בחופי קלבריה. בחלק מהבתים הצבעוניים יש חורים. זה לא מפני שהם מתפוררים ולא תוצר של מלחמה, אלא דרכם של התושבים לתחמן את רשויות המס. "בית עם חורים הוא בית בבנייה, או בשיפוץ, ולכן לא צריך לשלם עליו מס מלא", מסבירים לנו.

העיירה הקטנטנה תלויה על צוק, שממולו סלע שהיה פעם אי. בעיירה מסעדות משפחתיות רבות (העיסוק העיקרי של תושבי המקום), לעתים רק עם שניים-שלושה שולחנות, וחנויות רבות (בעיקר של דברי מאכל ומוצרים מקומיים). בסוף הרחוב הראשי מגיעים למעקה. מנקודה זאת נשקף נוף פנורמי מדהים על רצועת החוף הקלברזית. אם תגיעו אליה בשעת השקיעה, תזכו במראה עוצר נשימה. מי הטורקיז שמאפיינים את חופי קלבריה נגלים בשעה זאת בשיא תפארתם - אין רומנטי ומרגיע מזה.

סמוך לאותה נקודה ממוקמת הפיצרייה לה וילטה (La Villetta), שבה 500(!) סוגים שונים של פיצה, בהם מאה(!) סוגים של פיצה עם בצל אדום, חומר הגלם האהוב על הפיציולו המקומי, אדוארדו ארטוזה. אנחנו אהבנו מאוד את הפיצה עם הבצל ועם הטונה, אבל כל מה שניסינו היה מוצלח מאוד.

טרופיאה הייתה נקודת המוצא שלנו לאיים האיאוליים (Isole Eolie), שאליהם יוצאת מדי בוקר מעבורת עמוסת תיירים. שבעת איי הגעש (שניים מהם פעילים, היתר רדומים או כבויים) הפזורים על-פני115 קילומטרים*רבועים בצורתY , שוכנים בים הטירני, מערבית לקלבריה וצפונית לסיציליה. שבעת האיים הם וולקנו, ליפארי, סאלינה, פיליקודי, אליקודי, פאנאריאה וסטרומבולי. בשל בידודם וקשיי הפרנסה בהם אוכלוסיית האיים קטנה מאוד: 11 אלף תושבים בסך-הכול (בקיץ, בשל תיירות הפנים, גדל מספרם בכמה אלפים). האיים, השופעים נופים געשיים מרתקים, היסטוריה גיאולוגית וחופים ציוריים, קיבלו בשנת 2000 הכרה כאתר מורשת של אונסק"ו.

הפלגה בת שעתיים, שבה מדריכה איטלקית קולנית לא סגרה את הפה לשנייה (ראו הוזהרתם, הצטיידו באטמי אוזניים איכותיים), לקחה אותנו לאי הראשון מבין השלושה שביקרנו בהם באותו יום, סטרומבולי (Stromboly), אחד משני הרי הגעש הפעילים. האי, שגובהו 2,400 מטרים, אבל רק 924 מטרים מהם מעל פני הים, מעשן דרך קבע, ומדי כמה שנים יש בו התפרצות של לבה, הכוללת הידרדרות של אפר ושל אבנים (זה קורה בערוץ רחב הפונה לכיוון הים, בצד הלא מאויש של האי, כך שהכפר מוגן). במקום ניתן לערוך סיורים מודרכים לאורך "ערוץ האש".

טונות של קסם יש לאי הזה, שבו צילם ב-1949 רוברטו רוסליני את סרטו "סטרומבולי", בכיכובה של אינגריד ברמן (מובן שניתן לבקר בבית שבו הסרט צולם ובו אהבתם של הבמאי והשחקנית ניצתה); הסרט "הדוור" של מייקל רדפורד צולם ב-1994 באי השכן, סאלינה. רק 500 תושבים חיים בסטרומבולי, שבה סמטאות צרים עם בתי אבן קטנים בצבעים ים תיכוניים. במעלה ההר קתדרלה ונקודת תצפית מרשימה, ובמורד ספינות דייגים פעילות.

בתום שעת סיור עלינו חזרה למעבורת והפלגנו במשך שעה נוספת, לליפארי (Lipari), הגדול והמיושב מבין האיים. במרחק 15 דקות הפלגה מליפארי נמצא האי האחרון בסיור, וולקנו (Vulcano), הקרוב ביותר לסיציליה ומכונה גם "הלוע הגדול". במקום מעיינות חמים וחוף רחצה קטן ומעט מסריח, בשל הגופרית. על כל פנים, הרחצה בים ובמעיינות הבוץ החמים הייתה דרך נפלאה לסיים את היום המרתק הזה, שבסופו חיכו לנו עוד שלוש שעות הפלגה, בחזרה לקלבריה.

עצי זית במקום נדל"ן

קלבריה היא חבל ארץ בדרום מערב איטליה, הגובל במצר מסינה, הנושק לסיציליה. במשך ההיסטוריה משכה אליה קלבריה כובשים רבים - יוונים, רומאים, ביזנטיים וערבים - שהשפעותיהם ניכרות עד היום באוכל ובאדריכלות במקום. שני מיליון תושבים מונה קלבריה, הנחשבת לאזור הכפרי, העני, הפחות מתויר באיטליה - וודאי מאוד בתולי עבור ישראלים, שכן עד העונה לא היו טיסות ישירות אליו. השנה, במסגרת החיפוש אחר יעדים קרובים חדשים, החליטו בחברת קשרי תעופה לחנוך קו ישיר מישראל ללמזיה (Lamezia), שדה התעופה המרכזי של קלבריה.

אנחנו התגוררנו במרחק חמישה קילומטרים מטרופיאה, במלון הבוטיק היפהפה Panta Rei, המשקיף על הים הטירני וממוקם בלב חורש טבעי בעיר Parghelia. זו הייתה נקודת המוצא שלנו ליום טיול נוסף במחוז - הפארק הלאומי סילה (Sila). שלוש שעות נסיעה, הפעם ברכב, לאורך החוף הצפוני ובהמשך מזרחה ולמעלה לתוך ההרים, המכסים 90% משטחה של קלבריה. זאת דרך קסומה, שלאורכה חורש טבעי ופראי ועצי זית רבים.

סלבטורה מסטרויאני, המדריך שלנו, מספר בגאווה שקלבריה היא יצרנית שמן הזית השנייה בגודלה באיטליה. היחס לעצי הזית כאן הוא כמעט קדוש, הוא אומר, שכן פרנסתם ועתידם של המקומיים מבוססים עליהם. מסטרויאני מספר שבקלבריה ההורים נוהגים להוריש לילדיהם עצי זית במקום נדל"ן, כדי לספק להם פרנסה עתידית.

לא רק שמן זית, האזור מניב גם אתרוגים (Cedro באיטלקית) מובחרים ויפים. ומאז ועד היום נחשבת ריביירת האתרוגים (Riviera dei Cedri) בקלבריה למקום עלייה לרגל לרבנים מכל העולם, המכונים בפי המקומיים "המוזרים". מדי שנה, לפני סוכות, מגיעים "המוזרים" בהמוניהם לכפר סנטה מריה דל סדרו (Santa Maria del Cedro), שבו מגודלים האתרוגים, בוחרים את האתרוגים המובחרים וחוזרים הביתה, לתפוצות ולישראל. באזור גם מוזיאון יהודי, זכר לקהילה היהודית הקטנה שהייתה כאן ונעלמה לאחר מלחמת העולם השנייה.

הטיפוס לווילאז'יו מנקוזו (הכפר של מנקוזו, על-שם מי שהקים אותו ב-1939), שבלבו הפארק הלאומי סילה, אורך כשעה. הדרך אמנם מהפנטת ורצופה בחורשות עצים ירוקי עד, באגמים, במפלי מים ובכפרים ציוריים, אולם הפארק עצמו מאכזב מעט בעיניי (אלא אם אתם עם ילדים). תוכלו למצוא בו חיות כמו צבאים, יחמורים ועופרים, גן גיאולוגי, גן בוטני מרשים, אגם קאן, מוזיאון ושני מלונות בוטיק.

בדרך חזרה עצרנו בעיירת הדייגים הקסומה פיצו ((Pizzo, סלע או צוק באיטלקית, הנחשבת לבירת הטרטופו (Tartufo) - קינוח עתיר קלוריות: כדור גלידת שוקולד וגלידת אגוזי לוז, שבתוכו טמון שוקולד מומס. Tartufo באיטלקית זה פטריות כמהין, והכוונה כאן גם לצבעה החום של הגלידה וגם לטעם המענג. עשרות גלידריות תמצאו בפיצו (ומכאן כינויה "עיר הגלידה"), כולן טוענות שהטרטופו שלהן הוא הטוב ביותר. כדי להוכיח זאת, תלויות בכל מסעדה - על הקירות, או בפתחיהן - כתבות רבות, המכתירות את המקום כ"מקום הטוב ביותר לטרטופו". על כל פנים, הטרטופו שאנחנו בחרנו לאכול באופן שרירותי באחת מהן היה נפלא - ואם תבקשו, גם יערכו לכם הדגמה של תהליך הכנתו. כדי להוריד את הקלוריות יצאנו לטייל בסמטאות העיירה הצרות, הקטנות והשלוות; קשה שלא להתאהב במקום, במיוחד בשעת ערב מוקדמת.

מידע מעשי

איך מגיעים: חברת קשרי תעופה תפעיל טיסות ישירות (באמצעות חברת סן דור) לקלבריה החל מה-13 ביולי.

כמה עולה: מחיר טיסה בלבד 669 דולרים, מחיר חבילה לשבעה לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר במלון 4 כוכבים - החל מ-777 אירו לאדם בחדר זוגי.

המלצות לינה: המלונות שלהלן נמצאים באזור טרופיאה, כולם משקיפים על הים הטירני ולהם חוף ים פרטי:

מלון*Ipomea Club*- נמצא ב-Costa Degli. במלון (4 כוכבים) מסעדות, בר, ספא, פעילויות וספורט ימי, בריכה פנימית וחיצונית. מחיר חבילה לאדם בחדר זוגי: 1069 אירו.

מלון הבוטיק*Panta Rei**- נמצא בעיר Parghelia*ומוקף חורש טבעי. במלון (5 כוכבים) 21 חדרים, 2 בריכות שחייה חיצוניות (אחת מהן עם מי ים), מסעדה מצוינת על מרפסת הצופה לים, בר, סירות פדלים ועוד. מחיר חבילה לאדם בחדר זוגי: 1,499 אירו.

מלון*Mgallery Capovaticano Hotel* - מלון 5 כוכבים, שממנו נשקף נוף יפהפה על האיים האיאוליים. המקום נחשב לגן עדן לחובבי הצלילות. במלון מרכז ספא ובריאות, ג'קוזי, מתקני ספורט ומים, מסעדה, בר, מגרש טניס, סאונה, מכון כושר וחמאם טורקי. מחיר חבילה לאדם בחדר זוגי: 1445 אירו.

שווה לראות גם: את עיירות החוף קאפו ותיקנו (Capo vaticano) וססילה (Scilla), הממוקמות דרומית לטרופיאה. בעיירות כפרי דייגים, חופי רחצה וצלילה, ספורט ימי, מסעדות, טירות וכנסיות. אם יש לכם זמן וכוח, אפשר לרדת דרומה לרג'יו די קלבריה (Raggio di Calabria) - עד שנות ה-70 הבירה של קלבריה ואילו היום רק מושב הפרלמנט - משם ניתן לקחת מעבורת לסיציליה.

עוד משהו: דרום איטליה הוא לא צפון איטליה - לטוב ולרע. קלבריה הוא אזור כפרי ועני יחסית, בתולי ופחות מתויר. בין היתרונות שבדבר: האוכל בו טוב וזול יותר מהצפון (מנת פסטה תעלה כ-7 אירו, כוס קפוצ'ינו תעלה רק 80 סנט, לעומת אירו וחצי - שניים במילאנו) והאווירה בו יותר ים תיכונית ופחות כבדה ומעונבת. חסרונות: בגלל השטח הגדול, נדרשת נסיעה ארוכה של שעתיים-שלוש לפעמים ליעדים ולאתרים שונים.

הכותבת הייתה אורחת של חברת קשרי תעופה וממשלת מחוז קלבריה