דמיונו לעצמכם את הבוקר שאחרי אסד

רק אתמול הכריזו המורדים הסורים כי "המערכה לשחרור דמשק החלה". לא חלפה יממה, והנה הם מצליחים להגיע הכי קרוב שאפשר לבשאר אסד. שר ההגנה דאוד ראג'חה הוא רשמית הבכיר ביותר שחוסל היום, אבל חשוב ממנו הוא סגנו אסף שווכת.

שווכת הוא גיסו של אסד, הנשוי לאחותו בושרא, איש הפעולות המיוחדות בצמרת המשטר ואחד המקורבים ביותר לנשיא. אין הצלחה גדולה יותר עבור כוח לוחם מחדירה למוצב הפיקוד של אויבו. המורדים הסורים שיגרו, למעשה, סוכן אוחז פצצה לכוורת הביטחונית של בשאר.

למבצע המוצלח היום קדמה מערכה עקבית ומאורגנת, שאותה הובילו מעצמות המערב, לשלול את הלגיטימציה מן המשטר בדמשק. בשאר אסד וחבורתו, שחלקה כבר איננו איתנו עוד, אכן מבצעים פשעים חמורים נגד בני עמם. מעשים אלה מעוררים באחרונה את הקהילה הבינלאומית ליזום התערבות חיצונית להפלתו של המשטר, בדומה למערכה נגד לוב.

אותן מעצמות שמיהרו להדיח את מועמר קדאפי ואת סדאם חוסיין בעיראק, ואחר כך התנערו מאחריות לאנרכיה שנוצרה שם, רומזות כי בכוונתן לבחון אופציה דומה נגד דמשק.

לאווירה הזו תרמה את קולה גם ההנהגה הישראלית. יו"ר קדימה והמשנה לראש הממשלה, שאול מופז, קרא להתערבות חיצונית ישירה בסוריה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי אסד מבצע רצח-עם ופשעים נגד האנושות. הנשיא שמעון פרס קבע שאסד לא ירש מאביו את חוכמתו אלא רק את מדיניות הטבח והרצח, ולכן סופו שיפול.

מעניין יהיה לראות את הצמרת המדינית בירושלים מתמודדת עם היום שאחרי נפילתו של בשאר. עם חזית חדשה, מסוכנת, שתיפתח למדינת ישראל בן-לילה. לא צריך להיות נביא כדי לדמיין את מה שצפוי לקרות בסוריה אם שלטון הבעת' יקרוס. די להעיף מבט על עיראק השכנה, או על לוב המרוחקת.

בסלקם את סדאם חוסיין, ביצעו האמריקנים כמה טעויות גם יחד. הם מימשו את החלום האיראני להרחבת השפעתם על השכנה הערבית, חלום שאותו התקשתה טהרן להגשים הודות לעמידתו של סדאם מולה. הם הולידו בעיראק תעשיית טרור, שמייצאת את מוצריה למדינות השכנות. הם פגעו בכלכלה, בביטחון האישי, ביציבות הפוליטית שלה והוציאו את כל שדיה מהבקבוק. בלוב חזר התסריט על עצמו.

נאט"ו, בהובלתה של צרפת ובגיבוי אמריקני, הולידה מוקד חדש של אי-יציבות בחצרה האחורית של אירופה. לוב של היום היא עדר ללא רועה, שקועה במאבקים פנימיים ובחיסולי חשבונות. מאגרי הנשק שלה הם אוצר בלום עבור פיראטים ומבריחים.

קטיושות על קצרין

לפני כשבועיים הודיע שר הפנים המצרי כי אנשיו תפסו משלוח ובו 260 טילים מלוב, שהיו מיועדים לרצועת עזה. הבונקרים של קדאפי התפרקו, ותכולתם מגיעה לרצועה ומאיימת גם על ישראל. באחרונה מרבים פוליטיקאים ישראלים להזהיר גם מפני הגעת הנשק הכימי של סוריה לידיים בלתי-אחראיות. לא צריך ללכת רחוק. די אם כמה קטיושות ייפלו לידי קבוצה של צעירים עצבניים ובעלי מיומנות, כדי שיישובי רמת הגולן יוחזרו לקו האש.

תארו לכם את התסריט הבא: קסאמים נופלים על יישובי הדרום, וישראל נגררת למבצע תגובה חריף בעזה. בג'יהאד האסלאמי סופגים אבדות ומסרבים להשלים עם קיומן. מפקדת הג'יהאד בדמשק מחליטה לנצל את התפרקות המשטר ויוזמת פעולת סולידריות עם אחיה ברצועה. כתוצאה מכך, סופגת קצרין מטח קטיושות משטח סוריה. במקביל, מנסה חוליה חמושה לחדור לרמת הגולן. קבוצה שלישית יורה צרורות מעבר לגדר לעבר מכוניות ישראליות בכבישי הרמה. ביום שאחרי אסד, התסריטים האלה אינם דמיוניים.

לישראלים קשה להודות כי יציבותו של משטר הבעת' היא אבן יסוד ביציבות שהושגה בחזית הסורית בעשרות השנים שחלפו מאז מלחמת יום כיפור. אסד אינו אויב מר. אפשר לומר אפילו שהוא אויב נוח.

ישראל למדה להסתדר עם קיומו בשלטון, וקשה יהיה לה לחיות בשלום בהיעדרו. נפילתו היא איום על שלום יישובי הצפון, ועל ישראל לפעול אקטיבית למנוע אותה. ירושלים רשאית לכאוב את כאבו של העם הסורי, אבל היא אינה רשאית לעודד בסוריה אי-יציבות. לו אני ראש ממשלת ישראל, הייתי נחפז זה מכבר לגבש קואליציה שתחזק את אסד בשעתו הקשה ותסיים את המשבר הסורי בהותרתו בכיסאו. בתמורה להצלתו, אם היא עדיין אפשרית, אפשר לגבות ממנו התחייבות להחליש את בריתו עם חיזבאללה ואיראן.

השאלה על אמות המידה המוסריות של דמשק הוכרעה מזמן: ידו של המשטר הסורי קלה על ההדק, ובמלחמתו באויביו הוא מבצע פשעים נגד האנושות. אבל ישראל, שכנתו, צריכה לבחון את ההתפתחויות בהיגיון של בעלת עניין. במיוחד לנוכח העובדה, שהמרד הסורי אינו צבוע בגוונים של שחור ולבן. הצבא הסורי מחריב שכונות על אזרחיהן לא מתוך הנאה, אלא כי מתוכן פעלו מורדים. חלק בלתי-מבוטל מהמורדים הם פעילי ג'יהאד, שיתבעו נתחים בשלטון שיפילו.

שלוש מדינות תומכות במורדים - טורקיה, סעודיה וקטאר - ולכל אחת מהן אג'נדה משלה, שמבוססת על יריבות עם דמשק. ביום שבו תיפתח הרעה מצפון, הן לא יעמדו לצד ירושלים. אולי אף יצטרפו למקהלה שתקרא להעמיד לדין את מנהיגי ישראל אם ייצאו להגן על אזרחיהם.

הפתרון היחידי בסוריה הוא זה שיותיר את המשטר על כנו, ויחד עמו יבצע את השינויים המיוחלים. מחיקת המבנה העדין שבראשו עומד בשאר אסד תחזיר את האזור עשור לאחור. היא תוליד כאוס ואנרכיה, שיחמירו עוד יותר את מצבם של מיליוני אזרחיה של סוריה, הסובלים ממילא כבר היום. המעצמות צריכות להפסיק להיגרר אחר המורדים, שהרכבם ושאיפותיהם מעורפלים עד תומם, ולנסח מפת דרכים להצלת העם הסורי ומשטרו מן הטרגדיה שאליה נקלעו. לא כדי לגאול את אסד ובני עדתו, אלא כדי להציל אותנו ואותם מפני עיראק שנייה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבי של גלי צה"ל