מבחן דרכים: סקודה סיטיגו - נוחיות, נוחיות ועוד נוחיות

מה שלא עשו רבבות מאמרים מלומדים - עשה מחירו של הדלק. מה שלא הצליחו לעשות עשרות עיתונאים חרוצים - עשה מחירן של המכוניות. מה שלא עשו ההיגיון והשכל הישר - עשה הכיס. וכך, רק עתה וסוף-סוף, הפנים הלקוח הישראלי את הבשורה: קטן זה יפה, ידני זה יעיל, חסכוני זה... חסכוני, וזול - זה לא בהכרח רע.

מצויד בתובנות הטריות והשימושיות הללו, הסתער הלקוח הישראלי על פלח מכוניות המיני, הגמדות, עכברוני-העיר הקטנים, החסכוניים והזריזים - והביא עליו עדנה שכבר מזמן לא הייתה לו שכמותה.

סוזוקי אלטו וספלאש, קיה פיקנטו, פיז'ו 107, סיטרואן 1C, טויוטה אייגו, יונדאי 10i - כל אלה ודומותיהן נעשו לפתע ללהיט גדול. ובצדק. מחירן מתרוצץ בין 65 ל-75 אלף שקל, די להן באצבעון דלק ליום-נסיעה, הן מעניקות התעמלות חיונית גם לרגל שמאל, שכבר מזמן נתונה בסכנת ניוון והכחדה, ובעיקר - הן עושות את העבודה: מציעות תחליף נאות, נוח, לא יקר מדי ושימושי, לתחבורה ציבורית אורבנית-פרברית יעילה, שלא קיימת בארץ הקודש.

ואם כבר מדברים, בארץ הקודש יש אמנם עודף גדול במקומות קדושים אך מחסור חמור במקומות חנייה. ומכיוון שהמדע טרם פיתח שיטה נאותה להמרת "קדושים" ב"חנייה", גם בתחום זה יש למכוניות הזעירות יתרון לא מבוטל.

יש אומרים כי לפופולריות של עכברוני העיר הללו סייע גם אותו פטנט משונה הקרוי "מיסוי ירוק" (משונה מחמת ההתייחסות העוינת והביזרית למנועי דיזל, שעולם-ומלואו רואים בהם תרומה לסביבה, של המיסוי הירוק הישראלי, הרואה בהם אויב שיש להכחיד). בכל-אופן, בזכות חסכנותם של הקטנים הללו, זיכה אותן המיסוי הירוק בהנחות-מס שהורידו את מחירן והקפיצו את מכירותיהן.

דא-עקא, הכיס שנתן עלול גם להיות הכיס שייקח. כשגילו להטוטני האוצר כי המכוניות הקטנות והחסכוניות הללו אמנם מצילות את היקום אבל גם מדלדלות להם את הארנק (מחמת המס המופחת המוטל עליהן), הם החלו להרהר ברצינות בהשבת המס לקדמותו. לבל ייפגע חלילה תזרים המזומנים שמפיקה המדינה החולבת מן הפרות הנוהגות.

עדיין לא ברור אם אכן כך יקרה, אבל בינתיים למדנו שיעור מאלף על סולם העדיפויות של מדינתנו היקרה מאוד: אקולוגיה? סביבה? זיהום? התחממות גלובלית? שטויות. כסף חשוב יותר.

אך כל עוד המס אינו שב ותופח - הגמדות בתנופה. ועוד מעט-קט תצטרף לחבורת עכברוני-העיר גם סקודה סיטיגו (CITIGO). האחות הצ'כית של UP של פולקסוואגן, ו-Mii של סיאט. שלוש תאומות זהות לבית קונצרן פולקסוואגן, שכדרך תאומות זהות נבדלות זו מזו בעיקר בקוסמטיקה, בנעליים ובתכשיטים.

חף מבולשיט

נפגשנו בראשונה - סיטיגו ואני - בליסבון בירת פורטוגל, והיא הפתיעה אותי כבר מן המבט הראשון. לא במעט בזכות ממדיה הפנימיים: ממש ענקית הגמדה הזאת. ארבעה מבוגרים ייכנסו בשעריה די בקלות (חמש דלתות) וגם יתנהלו בה ללא כל קושי, או התכווצות שרירים. בסיס גלגלים סביר, תכנון נבון, גובה בריא - כל אלה עושים אותה מפתיעה בממדיה הפנימיים. את המחיר משלם, במידת-מה, תא המטען. אך גם כאן יש התחכמות נאה: התא הועמק מעבר למקובל, וכך החזיר לעצמו כמה וכמה ליטרים טובים של קיבולת.

גם עיצובה החיצוני דיבר אליי. הוא נקי, מדויק, חף מכל טיפה של בולשיט. כולו שימושיות, יעילות, ענייניות. ועל אף כל המלים כבדות-הראש הללו, יש בעיצובה של סיטיגו גם מידה לא-מבוטלת של רעננות עליזה. היא אמנם לא חדשנית ונועזת כמו קיה פיקנטו (לדעתי, היפה שבגמדות), אך גם לא מבולבלת ומשונה כמו חזיתה של שברולט ספארק, הנראית כאילו עוצבה בעזרת חוש-המישוש של נגן-ג'אז עיוור.

כמעט הכול רך

המנוע בן שלוש בוכנות, אבל נוטה להקים מהומה כאילו יש לו רק שתיים. בעיקר, כי הוא מאוד אוהב סל"ד גבוה. הניסיון למצוא בגמדה הזאת (ובעצם גם ברוב אחיותיה) תכונות "ספורטיביות", משולה לניסיון למצוא יכולות מרוץ במערוך. ובכל-זאת היצר גובר, ובכבישים פתוחים ו/או מתפתלים ניסיתי לדרבן את הקטנה כמיטב יכולתה ו/או יכולתי. היא לא מחתה, אבל גם לא נהנתה במיוחד. גם אני לא. הנהיגה בה קצת נוסטלגית: הרבה גז, הרבה חילופי הילוכים, הרבה תכנון מראש, הרבה כוננות-הפתעות. בעיקר כשהכביש מצולק ומבורדק כפניו המחוצ'קנים של מתבגר. אין הכוונה לבעיות של שיכוך מהמורות. נהפוך-הוא: המכונית כולה מכוילת לנוחיות, ועוד נוחיות, ועוד נוחיות. כמעט הכול רך בה. גם הגה, גם מתלים. ולכן, שיבושי הכביש אינם משודרים לכליותיו של הנהג, אלא להתנהגות הכביש של המכונית. "אני סיטי גירל!", היא משדרת לאוחז בה בכל רמ"ח איבריה, "שחרר אותי מהטירונות הזאת!".

ואכן, כששבים איתה אל הג'ונגל האורבני, ממש שומעים את אנחת הרווחה שלה. כאן היא בבית. כאן היא מלכה. כאן, על אף 75 סוסיה הקטנים ו-9-ומשהו קג"מיה הזעומים, היא ממש זריזונת! קופצת ראשונה ברמזור (גיר ידני יודע לעשות דברים כאלה), משתחלת לכל פינה, וחונה על כל מילימטר פנוי. אפילו רעש המנוע נשמע נחמד יותר. כלומר, כעוס ומאיים, כיאה למכונית היודעת מה צריך כדי להסתדר בעיר.

ומכיוון שבסקודה מדובר, זו שסיסמתה היא "פשוט חכמה", מעוטרת גם סיטיגו בהפגנות קטנות וחביבות של חוכמת-הסקודה: מתלה חביב לשקית-הקניות שמגיח מתוך תא-הכפפות; רשתות שימושיות לצד המושבים כדי לנעוץ בהם בקבוק, עיתון או מפה; מנחת מיוחד לסמארטפון הבלתי-נמנע, שפע תאי אחסון, ווי עיגון שימושיים בבגאז', ובטח שכחתי עוד כמה דברים.

לא הרבה זמן בילינו יחדיו, אך די היה בהיכרות קצרה זו כדי שלבי ילחש לי כי טובים סיכוייה של הצ'כית הקטנה להתברג בצמרת עכברוני העיר. אני חושב שגם מגיע לה. כלומר, אם משרד האוצר לא ידפקו לה את הקריירה.

הכותב היה אורח סקודה בפורטוגל

 סקודה

חלק מהמתחרות

שברולט ספארק

ספארק זכתה להצלחה לא מבוטלת בקרב צעירי ישראל, למרות שעד כה לא הייתה לה תיבת הילוכים אוטומטית. הבעיה עשויה להיפתר בשנה הבאה לאחר שתתבצע תקינה אירופית לגרסה האוטומטית. בינתיים היא מחפה על כך באמצעות תמחור אגרסיבי ואבזור משודרג.

פולקסווגן/סיאט

לפולקסווגן UP וסיאט Mii, אחיותיה של סיטיגו, ממדים זהים ומפרטים קרובים. ההבדלים יהיו בניואנסים: ל-Mii יהיה עיצוב פנים צעיר וספורטיבי, עם חבילות "סטייל" לקהל צעיר. UP יוקרתית יותר, עם מבחר רגוע יותר של צבעים ואופציות לאבזור פרימיום.

פיז'ו/סיטרואן/טויוטה

בפלח המיני הישראלי ניצבת משפחת דגמים שכוללת שלוש אחיות: פיז'ו 107, סיטרואן C1 וטיוטה AYGO. שלושתן עברו באחרונה מתיחת פנים פנימית וחיצונית ומצוידות באותו מנוע 1 ליטר. המחירים נעים בין 68-73 אלף שקל.