תאכל טאבלט: מסעדת "פיש" מציעה הכל בתפריט הטכנולוגי

לפני כמה חודשים, נתבקשתי לכתוב על חידושים טכנולוגיים בתחום המסעדות ומיד שאלתי אם הכוונה היא לפוד פרוססור.

כזה אני. בכל פעם שאני שולח מכתב אלקטרוני ואליו מצורפת כתבה לעיתון, אני עומד נפעם מול הנס שהתחולל בזה הרגע. אחרי הכול מדובר באדם שלפני לא כל-כך הרבה שנים נשאר בבית ולא הלך לעבודה רק בגלל שאחרי שהזיז בטעות את עכבר המחשב, המסך נדלק והוא לא ידע איך מכבים.

לפני כמה שבועות נכנסתי עם משפחתי למסעדת פיש בראשון לציון. כשהתיישבנו ניגש אלינו מלצר והגיש לנו חוברות עבות מאד עטופות בכריכת עור.

"לא ייאמן", חשבתי, "אפילו בראשון יש כבר תפריטי יין עם אלפי יינות".

כשפתחתי את הכריכה הבנתי ששיחקתי אותה. במקום תפריט קיבלנו טאבלט. ממש כך.

גם אני, כמו לא מעט סועדים אחרים, לא ממש אוהב שמראים לי בתמונות. אני מעדיף את אלמנט ההפתעה. בעידן שבו אפשר לראות את המנות באתרי האינטרנט של לא מעט מסעדות, כמו גם את חדרי השירותים שלהן, הבר וכל שאר האלמנטים העיצוביים והקולינריים, לא נשאר לו לאדם מן היישוב הרבה מקום לדמיון כשהוא מגיע למסעדה. אז אם הצלחת להתחמק מהמנות באינטרנט, ואני מצליח, בטח לא תרצה לפגוש בייצוגיהן הווירטואליים שנייה לפני שהן נוחתות על שולחנך.

חוץ מזה, ואני מבקש סליחה מראש מכל יערות העולם, אני אוהב נייר. עיתון בשירותים ולא אייפון, ספר במיטה ולא קינדל ותפריט במסעדה ולא טאבלט.

מצד שני, הילדים השתגעו על זה.

איך אמר יובל סמו בארץ נהדרת לבנו הקטן שאמר שהוא רעב: "תאכל טאבלט!".

הצצנו בתמונות. לא הייתה לנו ברירה אחרת. תמונות יפות.

במקום חול ים - מפעל לחול

לפני כמה חודשים העבירה מסעדת פיש הוותיקה את משכנה מאחד הלוקשיינים הכי שווים שיש - חוף ימה הבתולי, יחסית, של ראשון לציון - לאזור התעשייה הסמוך. עכשיו במקום חול רואים מהחלון מפעל לחול. נו, מילא. נותר לי רק לקוות שזה נעשה מחוסר ברירה, שאם לא כן מדובר בטעות ניווט חמורה.

במקום מרפסת יפה וצנועה מול הים, מתהדרת עכשיו פיש בחלל קודר ומעוצב שמזכיר יותר מכל בר ניו-יורקי אופנתי, או לפחות דימוי שלו, ופחות מכל - טברנת דגים זרוקה ועממית. גם לפני כן לא הייתה פיש טברנה זרוקה סטייל החושה של מרגרט תייר ביפו, אבל לפחות היא לא שיחקה אותה ניו-יורק או לונדון.

בשירותים כתוב אפילו באותיות תבליט לועזיות כסופות וענקיות, לונדון, ניו-יורק, פריז. אם מישהו לא הבין את הכוונה. שעון גלגלי שיניים ענק על הקיר הפנימי הגבוה הזכיר לי ולאשתי את השעון של מוזיאון דורסיי הפריזאי.

הילדים השתגעו גם ממנו. גם מהשירותים. אחרי כל אלו נשאר לנו רק לאכול. לזכותה של פיש יאמר שהמנות דמו לתמונותיהן. מביקורי הקודם בפיש הישנה, זכרתי מנת ברבוניות עצומת-ממדים, הגדולה ביותר שנתקלתי בה מימיי. זכרתי גם שהייתה טובה מאוד.

שמחתי לגלות שלפחות הברבוניות עדיין כאן. אליהן הצטרפו אמנם שלל מנות אופנתיות ומתחכמות אבל לא איש כמוני יתבלבל מטאבלטים ושעונים, ניוקי עם שרימפס ובורקס טלה.

ברבוניות ביקשתי מהרובוט, סליחה, מהמלצר. דווקא נחמד הוא היה. וכדי להיצמד לקו הקולינרי המיושן והטוב שלי, הזמנתי גם פיש אנד צ'יפס. ברומא התנהג כרומני. דווקא בני הגדול שיחק את תפקיד מבקר המסעדות היסודי והזמין ניוקי עם שרימפס ובורקס טלה.

הברבוניות היו מצוינות. קצת פחות ממה שזכרתי מפעם ועדיין מנה לענקים וגיבורים. הן היו מטוגנות היטב, בלי שום התחכמויות. יופי של מנה.

הפיש אנד צ'יפס התגלה כשוס אמיתי. מדג קוד מובחר, נתח ענקי ועסיסי, מצופה בציפוי עבה אבל לא מדי וטעים במיוחד. חבל שלא היה חומץ ליד, כמו בלונדון. לא היה לי נעים לבקש ולהדהים את המלצרים הצעירים במנהגיי הקלוקלים, כן או לא כתובות כמו לונדון בשירותים. לונדון לא מחכה לי. לראשון עוד אחזור.

דווקא המנות המתחכמות שבחר בני התגלו כפחות מוצלחות. הניוקי עם השרימפס וחזה האווז המעושן תובלו ביד גסה ברוטב של ציר שרימפס, שום, יין לבן וקרם כרישה. מתוחכם ומיותר. בורקס הפילו במילוי הטלה, החצילים והצנובר עם מסבחה של אבוקדו ויוגורט כבשים, נשמע אמנם מקושקש לא פחות אבל היה הרבה יותר טוב.

קינחנו בעוגת שוקולד לא רעה ועוד מנה מתוחכמת של פנקוטה מילפיי - שכבות פנקוטה וביניהן דפי טוויל שקדים. לא משהו.

פיש רוצה ניו-יורק ולונדון. זכותה. אתם היצמדו לאגן הים התיכון שנותר בתפריט, כן או לא טאבלט, ותיהנו מצהריים מצוינים. אמנם כבר בלי הים אבל לפחות עדיין עם דגים.

פיש: רחוב פרופסור בני חבוט 7, אזור התעשייה החדש, ראשון לציון. 03-9611169. א'-שבת: 12:00 - אחרון הלקוחות

מחירים:

ניוקי שרימפס (חצי מנה) - 48 שקל

בורקס טלה - 38 שקל

פיש אנד צ'יפס - 74 שקל

ברבוניות - 78 שקל