מצוקת הנדל"ן היא המונית

שוב הפוליטיקאים שלנו עסוקים בהקמת בתי חולים מתחת לגשר ההרוס. או יותר נכון, במריבות ובוויכוחים סביב השאלה איזה בית חולים הכי מתאים להקים עכשיו מתחת לגשר, בזמן שמצוקת הנדל"ן ממשיכה לייצר עוד ועוד טרגדיות.

לפני חודש דיברו איתנו על 20% דירות בר-השגה מסובסדות בכל פרויקט. לפני שבועיים הבון טון היה 30% דירות להשכרה בעשרות פרויקטים. ועכשיו מדברים על 5% דיור ציבורי בכל בניין חדש שיקום בישראל.

ובנתיים? עשרות אלפי ישראלים ממשיכים ליפול מדי יום דרך החור בגשר, והם מגלים - יחד עם הגילוי המפתיע שהם הצטרפו למעגל הרווחה של ישראל - שאפילו הפתרונות לנופלים, עליהם קראו ושמעו כל כך הרבה - דיור ציבורי, דיור להשכרה, דיור בר-השגה וכו' - הם רק תיאוריות וסיסמאות של פוליטיקאים. שבפועל, אין שום סיכוי אמיתי שהם יהיו פתרון לאותם המונים שממתינים מיואשים מתחת לחור בגשר.

הפוליטיקאים שלנו עוד לא ממש הפנימו שמצוקת הנדל"ן לא יכולה לטפל יותר רק במקרי קצה. בזמן שהם חולמים על פתרונות חירום נקודתיים - פה 200 דירות מסובסדות, שם עוד 100 דירות בדיור ציבורי, קשה למצוא ישראלי אחד שמתחיל את חייו בשנים האחרונות ושאינו קורס תחת הנטל. זו כבר לא שאלה של מדיניות רווחה, אלא של מדיניות הנוגעת כמעט לכלל צעירי ישראל (שלצערם הגיעו ל-2012 ללא דירה משלהם).

לכן, בשלב ראשון, צריך להחזיר את השפיות למחירי הדירות בישראל. אחר כך, כאשר לכל הפחות הישראלי הממוצע, זה שעובד ומתפרנס, יפסיק ליפול מהגשר וימשיך בדרך הקשה אבל הסבירה לדירה, תוכל המדינה לחשוב בצדק על פתרונות משלימים למתי המעט שנשארו מאחור.