אתם תמותו על זה

"לטפס על הר געש", "ללמוד לנגן על אבוב", "לאמץ כלב", אלה חלק מהמטרות שהציבו לעצמם הגולשים באתר bucketlist.com, אתר שמרכז משימות שאותן מעוניינים הגולשים להספיק לפני מותם.

באקטליסט הוא אחד ממגוון אתרים שבהם אנשים משתפים מטרות שאותם היו רוצים להשיג במהלך חייהם - אך הוא שונה בשל ההתייחסות הברורה למוות. הגולשים מודעים לפן הזה, כפי שאפשר ללמוד מהגיגה של אחת הגולשות שכתבה: "אם לעולם לא אשלים את הרשימה, לא אמות?".

רשימות Bucket list (השם נובע מאחד המינוחים בסלנג האמריקני למוות - To Kick the Bucket) קיימות לא רק באתר הזה, אלא הולכות ונהיות פופולריות יותר בארה"ב. הפופולריות הזו מפתיעה, לא רק משום שהרשימות מחייבות להישיר מבט אל המוות ולעסוק באחד ההיבטים הכאובים שלו: לא בטוח שנספיק להגשים את כל שאיפותינו.

לדעתו של פרופ' אלברט המשר מאוניברסיטת קנזס, הפופולריות הפתאומית של רשימות אלה, מעידה על פתיחות מחודשת של העולם המערבי לדון במוות, לאחר שנים שבהן ניסתה התרבות המערבית להדחיק אותו ולהתעלם ממנו.

ההימנעות מלדבר על מוות ולחשוב עליו - כל עוד אנחנו יחסית בריאים - עניין חדש יחסית. באירופה של ימי הביניים איש לא הסתיר את המתים. הם נפטרו לרוב בבית, יחד עם משפחתם המורחבת, בגיל צעיר יחסית. עם השנים הפרידה התרבות בין חולים ובריאים, זקנים וצעירים. כך, רבים אינם באמת נתקלים במוות, עד גיל מבוגר יחסית.

עוד התפתחות של המאה ה-20 היא הירידה בהשפעת הדת. בתרבויות דתיות יש סיבות להדגיש את המוות. הדת מציעה נחמה באמצעות הרעיון של 'העולם הבא'. המקל והגזר של גן עדן וגיהינום מועילים לשמור על התנהגות נאותה אצל המאמינים. לעומת זאת, עבור חברה שאיננה דתית, המוות הוא נקודת תורפה. "הדת מאפשרת הסבר והקשר למוות, וכך גם לחיים", מציין המשר, "ללא הסבר, המוות הוא מפחיד פי כמה וכמה".

המשר מצביע על הבדל בין העיסוק במוות באמצעות רשימות כמו ה-bucket lists לבין הדיון הדתי במוות. "רשימות אלו מאפשרות לאנשים לעבד מעט את רעיון המוות, אך בהקשר חילוני לחלוטין", הוא אומר. "הדיון הזה בכאן ועכשיו".

עוד עדות לקאמבק של המוות, לדברי המשר, היא התרבות הדיונים בכיתוב שיתנוסס על מצבתך שהוא בעצם דיון במורשת שמשאיר אדם באמצעות חייו. זהו היפוך מגמה לשינוי שחל בעיצוב בתי קברות במאה ה-20. עד אז, בתי הקברות עוצבו כמקום שאנשים חיים מבקרים בו - שבילי הליכה, ספסלים ומצבות עומדות. במאה ה-20 המצבות שוכבות ומסמלות את העובדה שהמתים באו לנוח כאן, ויש פחות דגש על הנוחות לאנשים חיים שיבואו לבקר, כנראה משום שתדירות הביקורים פחתה.

אם יש גן עדן

מעניין יהיה לראות האם התרבות החילונית תצליח לאפשר התמודדות אמיתית עם המוות. מחקר שנערך בהובלת פרופ' ג'מין הלברסטדט מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד, מראה כי אם החילוניות רוצה לשמר את עצמה, כדאי לה למצוא פתרון לסוגיה. במחקר שוחחו הנסיינים עם קבוצה של סטודנטים חילונים על סוגיות שונות שקשורות במותם הבלתי נמנע, ולאחר מכן שאלו אותם שאלות שקשורות בדת.

הדיון במוות חיזק את עמדתם המוצהרת של הסטודנטים נגד דת, אך במבחן ממוחשב, הם ענו פחות במהירות על שאלות ששוללות את קיומו של אלוהים מאשר סטודנטים שלא דנו במוות. כלומר נראה כי ניטעה בהם מידה של ספקנות לגבי האתאיזם שלהם.