לנהוג בתבונה

מאז ומעולם התקיימה ישראל כאי בלב ים עוין, אבל עכשיו באמת יהום הסער מסביבנו, והסערה הזאת מחייבת להגיף היטב את התריסים ולחשוב טוב לפני כל יציאה אל הים הגועש. אמת היא שמדינות ערב השכנות יהיו עסוקות בשנים הקרובות במאבקים פנימיים ורובן אינן יכולות להציב איום צבאי משמעותי נגד ישראל, אבל שומה עלינו לנהוג בתבונה כדי לא לעורר את הדבר היחיד שיכול לאחד סונים ושיעיים, סלפים וליברלים ערבים - השנאה לישראל.

מצפון, ימיו של אסד ספורים ולצבאו אין את היכולת להציב איום של מחטף או פעולה קרקעית נגד ישראל. הצבא הסורי יכול אולי להנחית מטח של רקטות וטילים עלינו, אבל גם אסד יודע שהמשמעות תהיה נעיצה של המסמר האחרון בארון שלו. איש לא יודע מה יבוא אחריו. האפשרות הסבירה ביותר כרגע היא התפוררות של סוריה לקנטונים עדתיים, אבל המעקב אחרי הגורמים השליליים שמציפים את שכנתנו - בין אם הם לוחמי אל-קאעידה סונים מעירק או אנשי משמרות המהפכה האיראנים - לא מבשר טובות. סוריה עשויה להפוך לעוד טריטוריה חסרת משילות, וזה עניין של זמן עד שהחומה הנבנית לאורך גבול מצרים תוקם גם לאורך הקו בגולן.

ישראל וארה"ב עוקבות יחד בדאגה אחר מאגר הנשק הכימי בסוריה, מחשש שייפול בידי גורמים עוינים. אבל נשק כימי מטבעו מעורר רתיעה אנושית. הוא לא משהו שאנשים רוצים להיות בקרבתו, וגם ספק אם ארגון כמו חיזבאללה ירצה להכניס את הצרה הזאת ללבנון - מהלך שיישחק את הלגיטימציה שלו ויביא עליו מלחמה מישראל. סביר יותר שמאגרי הנשק הכימי יועברו או יטופלו בידי מדינה אחרת, שתדע לפרק אותם.

להטות את נתיב השינוי

אבל חיזבאללה בהחלט מעוניין בנשק המתקדם שבידי סוריה - טילים נגד מטוסים ונגד ספינות, או טילי קרקע-קרקע כבדים ומדויקים. בנושא זה, העבירה ישראל מסרים ברורים - הצבה של טילים כאלה בלבנון תהיה "קאזוס בלי", עילה למלחמה. עכשיו הדילמה מונחת בצד של חיזבאללה, שיחפש דרך חשאית להעביר אותם ללבנון מבלי להיגרר ללחימה עם ישראל, ששולחיו האיראנים אינם מעוניינים בה כרגע.

בתווך, במקום רגיש במיוחד, מצויה הממלכה ההאשמית. המלך עבדאללה הצליח, לפי שעה, להשקיט את ההתנגדות מצד השבטים הבדואים בממלכה, אבל הוא יודע שלמרות מעמדו כאחד מ"צאצאי הנביא" - אין לו חסינות מהגל ששוטף את האזור. ירדן היום היא משענת קריטית לביטחונה של ישראל, מדינת חיץ בינינו לבין עשרות אלפי הטרוריסטים שבעירק, והתערערות היציבות בה תיאלץ את ישראל להקים חומה נוספת לאורך הגבול הארוך ביותר שלנו.

מדרום, ספק אם הנשיא מורסי יזכה להתרווח זמן רב בכיסאו. תוך זמן קצר יעמוד מורסי אל מול השוקת השבורה של מצרים, בהיעדר משאבים להאכיל אוכלוסייה של כ-85 מיליון נפש. כשיגבר הרעב, ייאלץ לפנות את כיסאו, במקרה הטוב לאיש המועצה הצבאית, במקרה הפחות טוב לאחד הסלפים. בינתיים, ממשיכה ארה"ב לספק למצרים טנקים, מטוסים וטילים בשווי 1.2 מיליארד דולר בשנה, במקום להמיר אותם בלפ-טופים, מלגות לאוניברסיטאות אמריקניות, וכל דבר שיכול לחזק את המחנה החילוני-ליברלי שם.

את השינוי במזה"ת מובילים 100 מיליון ערבים - בני 15-25, מחציתם מובטלים, ורק לרבע מהם יש את ההשכלה הנדרשת להיות גורם יצרני בכלכלה מודרנית. כוח זה, שנותן את הטון בכל המדינות סביבנו, הוא חידה - גם המודיעין הישראלי וגם שירותי המודיעין בארצות שלו אינם יודעים לאן יוביל.

בעיצומה של הסערה הזאת, שרויה ישראל בהתלבטות מהו הרגע שבו תפעל נגד תוכנית הגרעין של איראן. מה יקרה אם לתוך החזון הלא-מבטיח הזה נוסיף תקיפה ישראלית באיראן, שתגרור אחריה מלחמה בלבנון, בעזה ואולי גם בסוריה? כל אחד יכול לדמיין את תגובת הרחוב המצרי, הירדני, הסורי והטורקי לאלפי נפגעים פלסטינים ולבנונים. תקיפה כזאת, שרוב המומחים הרלבנטיים נותנים לה סיכויי הצלחה קלושים לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, עלולה להטות את נתיב השינוי באזור למסלול חדש ועוין הרבה יותר לישראל.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 10