דרמה קווין

הרגע המכונן ב"פרימה דונה" מגיע כשמרגרט יוז, האישה הראשונה ששיחקה על במה רשמית באנגליה, מתחננת אל נד קינסטון, מאחרוני הגברים שגילמו נשים בתקופה שבה נשים לא הורשו לשחק על במות התיאטרון, שילמד אותה להיות אישה. שילמד אותה לגלם את דסדמונה "שלו" באותלו מאת שייקספיר. כיצד למות כמו שאישה צריכה למות.

קינסטון מתריס בה שלא לחקות את האישה שהוא יצר אלא להשתמש באישה שהיא. לא עוד מסכות, ולא עוד נשים כפי שגברים תופסים אותן להיות. כפי שגברים מעצבים אותן להיות. זה רגע עוצמתי, שקורא לנשים להיות חופשיות להיות נשים. למות כמו נשים, ואם למות, אז קודם גם לחיות.

מכאן ועד לג'ון סטויוארט מיל על "שעבוד האישה" יעברו כמאתיים שנה, ועד לזכות הצבעה לנשים בבריטניה, קרוב למאתיים שנה נוספות. אבל אם צריך לזקק רגעים בהיסטוריה, שבהם מתרחשים שינויים תודעתיים, הרי שבחדר החזרות של תיאטרון הקוקפיט הלונדוני, התרחש אחד כזה.

המחזה מאת ג'פרי הטשר חוזר, כאמור, אל האישה הראשונה של התיאטרון האנגלי במאה ה-17. הוא עושה זאת באמצעות סיפורו המרתק של קינסטון, שבבת-אחת הפך משחקן רב ערך - "האישה המקסימה ביותר שפגשתי", כפי שהגדיר אותו מתעד התקופה סמואל פיפס - למוצג מוזיאוני נלעג, שלכישוריו אין כל ערך.

את קינסטון מגלם סשה דמידוב, ששוב מצליח ליצור תחושה כאילו התפקיד נכתב במיוחד בשבילו. דמידוב מכשף את הבמה בכל רגע שהוא נמצא עליה, ומשכנע בכנות התהליך שהוא עובר. הוא מושלם כדיווה של התיאטרון - הוא משעשע, מודע לעצמו, מפוצץ בביטחון עצמי ונוטף כריזמה. הוא מרגש ונוגה בתפקיד הגבר, שמוריד את האיפור, את הפאה ואת טון הדיבור שלו, ומחפש את עצמו בעולם החדש והאכזר שנכפה עליו.

מורפוב, שגם בדון ז'ואן הציג תיאטרון גרנדיוזי, מגדיל לעשות ב"פרימה דונה". מדובר בחגיגה מלאה אהבה לתיאטרון, במיניות מתפרצת ושמחת חיים מדבקת. הפקה מרשימה - מהבמה, דרך התלבושות, התאורה ועד לעריכה המוזיקלית החדשנית של מורפוב עצמו. אם לדון ז'ואן הוא הביא את "לד זפלין", הרי שהפעם הגיעה תמונה מרשימה במשחק של אור וצל לצלילי "מטאליקה".

דמידוב לא לבד. צוות השחקנים ראוי כולו לשבחים על תצוגה הרמונית והורמונלית. אלון פרידמן כובש בתפקיד המלך צ'רלס ה-2, ולצדו גם רות רסיוק שגונבת לרגעים רבים את אור הזרקורים עם תפקיד מושלם כנל גווין, פילגשו של המלך, כולל מחווה מקסימה למרלין מונרו. יעל טוקר וקארין סרויה מעלות חיוך כצמד המעריצות הצרפתיות, וכמוהן גם נטע שפיגלמן.

גלעד קלטר מדויק כסמואל פיפס, מתעד התקופה, שמניע את העלילה כמעיין מספר צללים. הנרי דוד מספק מנה גדושה של הומו-ארוטיקה כדוכס בקינגהם, מיקי לאון מספק מנות של עוצמה; ואחרונה חביבה, דנה מיינרט הצעירה בתצוגה נועזת ומפתיעה כמרגרט יוז. לא פשוט שלא להיבלע ליד פרטנר כדמידוב, והיא עומדת במשימה בכבוד.

"פרימה דונה" מאת ג'פרי הטשר, תרגום: רועי חן, בימוי: אלכסנדר מורפוב,תיאטרון גשר