המסיבה הגדולה. מתחילים

לפני שבע שנים, כשהתכנס הוועד האולימפי הבינלאומי לבחור את המארחת של משחקי הקיץ ב-2012, הכיוון היה ברור. העיר עוד לא היתה ידועה, כמובן. אבל הרושם הכאוטי של ההכנות למשחקי אתונה עוד היה טבוע עמוק בראשם של חברי הוועד. השלמות של הרגע האחרון, ומתקנים שנותרו פילים לבנים מיותמים לאחר השלמת המשחקים ביוון, היוו תמרור אזהרה בולט. מה עוד, שלמארחת הבאה קראו אז בייג'ין, וגם לגבי מוכנותה היו עוד ספקות רבים, שלא לדבר על ניצני הביקורת העולמית שהחלו ללבלב לקראת המשחקים בסין הבעייתית.

לראש השקט של חברי הוועד האולימפי קראו אז פריז ולונדון. הבירה הצרפתית היתה המועמדת המועדפת, אבל ההפסד המפתיע לבריטים לא הכביד יותר מדי על התנועה האולימפית. בוועד ידעו שמשחקי לונדון יהיו מאורגנים, מסודרים, בטוחים ושקטים. הקמפיין הבריטי לאירוח המשחקים התמקד בעקרונות החשובים לעולם המערבי ולמובילי דעת הקהל במדינות אירופה וארצות הברית, כמו איכות סביבה, קיימות, צניעות וידידותיות לקהל ולתושבים. והעיר עצמה, ידעו הבוחרים, ראויה לא פחות מאף עיר אחרת לארח את המשחקים. הביטחון הזה במשחקים "מסודרים" וקונפורמיים, נתן לוועד האולימפי את הבסיס וההזדמנות לתת את האירוח הבא לריו דה ז'ניירו, למרות הסיכונים הכרוכים בברזיל.

למרות שפריז אולי סמלית יותר ממנה (עירו של מייסד המשחקים האולימפיים, הברון דה קוברטיין), משחקי האולימפיאדה השלושים ייערכו בלונדון. העיר הראשונה לארח שלוש פעמים את המשחקים, אבל לראשונה באופן מסודר. ב-1908 ניתן האירוח ללונדון כעיר שמסוגלת להרים את המשחקים במהירות, אחרי שרומא ביטלה את האירוח. ב-1948 היתה לונדון עיר שקמה מחורבות המלחמה, ויותר מכל היא קיבלה את האירוח כאות הערכה והוקרה על המאבק בנאצים, כסמל של חזרה לנורמליזציה ולתקוות היומיומיות של שלום ושגשוג.

הפעם, עם שבע שנות הכנה מדוקדקת, הבריטים רוצים להרים משחקים חד-פעמיים. האימפריה בדימוס רוצה ליצור עצמה מחדש, ולהיפטר מתדמיות ותיקות של חוסר ארגון, חוסר יעילות, מיושנות, שמרנות ושחצנות. המשחקים נמכרים אמנם לתושבי בריטניה כאמצעי לחיזוק הגאווה הלאומית וכחגיגה משותפת ברחבי בריטניה. אבל מצד שני הם מהווים מעשית אמצעי לחיזוק מעמדה של לונדון כמרכז עולמי, וכמכשיר תדמית לתעשייה והכלכלה הבריטיות המודרניות.

על ארבעה עמודים נשענת התקווה הבריטית למשחקים מוצלחים שיענו על הציפיות: המימון המסודר, האווירה הספורטיבית, הקיימות ואיכות הסביבה, וסוגיית "היום שאחרי".

***

מבחינה פיננסית משחקי לונדון 2012 הם סוג של נס. החריגה המינימלית מהתקציב המקורי שהוצג לפני 7 שנים, נמוכה משמעותית מהחשש (לפני 3 שנים הצפי לעלות המשחקים כבר הגיע ל-11 מיליארד ליש"ט). ו-9 מיליארד הליש"ט שהושקעו בסופו של דבר, הם כשליש מהעלות שהשקיעה ממשלת סין במשחקי בייג'ין 2008 המפוארים. מעבר לכך, הכסף הזה ממילא היה דרוש כדי לבנות מחדש את מרחב עמק הלי (Lee Valley) שבו הוקם הפארק האולימפי. קן ליבינגסטון, שהוביל את הקמפיין של לונדון כראש העיר בזמנו, הודה בפה מלא שהוא אינו מתעניין באירועי ספורט. "רק האפשרות לקבל סופסוף תקציב ממשלתי לפיתוח אזורי המצוקה המוזנחים, גרמה לנו להגיש את ההצעה לאירוח", הסביר.

בראיון ל"ספורטס ביזנס אינטרנשיונל" אומר ראש העיר הנוכחי, בוריס ג'ונסון, ש"מאז הזכייה באירוח, 11 מיליארד ליש"ט של השקעות זרות הגיעו לעיר, ו-5,000 מקומות עבודה התווספו רק בגללן. מעבר לכך, בתקופת החומש שאחרי המשחקים, יגיעו לעיר 1.1 מיליון תיירים נוספים, השווים לעיר 650 מיליון ליש"ט. רבים מהם ממדינות BRIC המתפתחות (ברזיל, רוסיה, הודו וסין - א"ז) שיגיעו לראשונה".

גם הכלכלה המקומית תהנה מאוד. "העסקים הבריטיים כבר הרוויחו מההזדמנות להיות חלק ממגה-פרויקט של מולטי-מיליארד ליש"ט ביצירת הפארק האולימפי ובארגון ומימוש המשחקים", אומרת ל"ספורטס ביזנס אינטרנשיונל" סאלי אורמיסטון, מנהלת תכנית לונדון 2012 בחברת רואי החשבון Deloitte. "אסור להמעיט באפקט הזה - הוא שווה כמיליארד ליש"ט של עבודה מדי שנה בשש השנים האחרונות. כ-600 חברות מספקות שירותים או מוצרים למשחקים, ורבים למדו הרבה בתהליך, ויהיו מוכנים יותר טוב להתמודד על פרויקטים גדולים בעתיד".

כך שכלכלית הכל מסודר. וגם לאווירה אין מה לחשוש, למרות התלונות הקבועות מצד תושבים שלא מתים על משחקים אצלם בבית, בעיקר בגלל עניינים של עומסי תנועה. האזהרות על הלחץ התחבורתי בגלל "עד מיליון תיירים אולימפיים ביום", כפי שמכריז קולו של ג'ונסון ברמקולים של תחנות רכבת התחתית בשבועות האחרונים, מגוחכות. קצת פרופורציות: ללונדון יגיעו השנה 12.7 מיליון תיירי לינה, כפי שחישב המכון לכלכלת תיירות באוקספורד. זה מספר יפה, כי בדרך כלל יש קניבליזציה לתיירות ה"רגילה" בעיר שיש בה משחקים אולימפיים. אבל המכון חישב שהשנה תהיה דווקא עלייה של כ-5% מהשנה שעברה. המספר הזה אינו כולל את התיירות שלנה מחוץ לעיר, ואת מי שמגיע ללונדון מסיבה שאינה תיירות. כ-31 מיליון איש מגיעים השנה לבריטניה, הרוב המוחלט מגיע ללונדון ולן בה. כך שמיליון נוסף של תיירים הוא לכל היותר יבלת. מעבר לזה, ננקטו כל הצעדים להקל על התנועה בעיר, שגם כך יש לה מערכת תחבורה טובה משל כל קודמותיה באירוח המשחקים.

כאן גם שווה להזכיר כי "משחקי לונדון", הגם שללונדון יש מתקנים ברמה שטרם נראתה, ינדדו בכל רחבה הממלכה. התחרויות יגיעו עד סקוטלנד ו-ווילס (כדורגל), תחרויות הקאנו ייערכו 30 ק"מ צפונית לפארק האולימפי, ומתחם השיט - שירכז את תשומת הלב הישראלית בעיקר - נבחר לעיירה הדרומית ווימות', מרחק כ-200 ק"מ מלונדון.

***

בניגוד למקומות אחרים שבהם רצו אנשים להגיע לאצטדיונים כדי להיות חלק מהחגיגה, הרי שבמקרה של לונדון המצב מעט שונה: תושבי לונדון עצמה אוהבים ספורט. כמות ענפי הספורט והקבוצות המיוצגות בעיר, כמות האירועים, כמות הקהל והאהדה שלו לספורט - הכל ידוע היטב. זה מבטיח אווירה נהדרת למשתתפים, לצופים, וקהל שיכבד ויעודד כל מתחרה. מצד שני, עדיין יהיו מושבים ריקים, מה לעשות. עניין של היצע וביקוש. רוב הדיווחים על חוסר ביקוש לכרטיסים מתרכזים כמעט כולם לטורניר הכדורגל האולימפי. אבל זה המחיר של טורניר שמציע משחקים בין מילואי שווייץ נגד הנוער של גבון. וחוץ מזה, יש לבריטים כדורגל טוב מאוד כל השנה, והם לא באמת צריכים את זה. ושוב, פרופורציות לכוח של משחקים במערב אירופה: הוועדה המארגנת של המשחקים (LOCOG), פרסמה ביום שלישי שכבר עתה "נמכרו יותר כרטיסים למשחקי הכדורגל האולימפיים מאשר לכל טורניר היורו האחרון בפולין ואוקראינה. והמכירה ממשיכה".

גם אם הקהל לא ימלא ב-100% את כל היציעים, בכל אופן כמות הכרטיסים שנמכרה היא מהגבוהות אי פעם במשחקים. והאצטדיון האולימפי? הוא יהיה מלא - גם לקראת גמר ה-100 מטר ב-5 באוגוסט, בו עולה כרטיס ממש טוב 750 ליש"ט. ולא בשוק השחור.

***

למרות כל הבעיות: השביתות בנמל התעופה, הפקעת נתיבי תנועה בעיר, הצפות ברכבת התחתית, סדקים בגשר של האוטוסטרדה לנמל התעופה הית'רו, התמוטטות רשת סלולרית מרכזית והסקנדל סביב חברת הביטחון הפרטית G4S, שנכשלה בגיוס כוח אדם והצריכה הזנקת כוחות צבא - הבריטים אוהבים את השמועות המוקדמות על כישלון, והם רגילים לעמוד בתור בסבלנות. לא מפה תפתח הרעה.

וגם לא מצד איכות הסביבה. ההשקעה הבריטית היתה מלכתחילה מרוכזת בהכנת משחקים אולימפיים ידידותיים לסביבה, שיותירו אחריהם מקום טוב יותר משהיה לפני כן. לא רק ההחזרה לחיים של האזור. דו"ח הקיימות הזמני מתחילת החודש מסביר ש-62% מהזבל שנוצר בתהליכי הבנייה הלכו למיחזור, ורק 2% הובלו למזבלות. מעבר לכך, 41% מהחומרים שנבנו בפארק הגיעו ממיחזור, על אף שהיעד היה להשתמש רק ב-25%.

אז ממה הוועדה המארגנת הכי חוששת? הסכנה המרכזית מגיעה ממקום כל כך בנאלי. מלמעלה. מזג האוויר הבריטי אמנם התחמם כמו כולם בשנים האחרונות. אבל הגשם מאיים להרוס את החוויה. אחרי שורה של ימים יפים, הגשם צפוי לחזור - שעה לפני תחילת טקס הפתיחה.

הכל מוכן, אם כך, ואם מזג האוויר יסכים, תתקיים "בעיר המרתקת בעולם, המסיבה הגדולה ביותר בלונדון אי פעם, ובעצם בכל העולם", כמו שמבטיח בוריס ג'ונסון. 10,500 ספורטאים, ב-26 ענפי ספורט שילחמו על דקות התהילה לפני שיישכחו ל-4 שנים נוספות. יאללה, שיתחיל כבר.