נורת אזהרה לנתניהו

הפוליטיקה אף פעם לא היתה מקצוע לאיסטניסים, אבל השבוע התברר שכדאי להצטייד בערכות אב"כ לפני שנכנסים לכנסת. הריח היה חריף מדי גם למי שמבלה שם עשרות שנים. הצחנה שעלתה עוררה קבס ושאט נפש גם ממי שמסתובב שם יובלות וחשב שראה כבר הכל.

כל מה שנשאר במשכן עם יציאת הכנסת לפגרת הקיץ היא תחושת הגועל אחרי שנכשל עוד ניסיון לפרק את קדימה, ושאלה אחת שנותרה לא פתורה: אף אחד לא הצליח להסביר השבוע למה נתניהו מעדיף תמיד להכניס את ידיו לעיסות המצחינות האלה, אלא אם הוא נהנה מהריח.

הליכוד: העמדה הנחותה זה שנה

במערכת הפוליטית כולה, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, שמו לב השבוע ששניים מהדוברים הרהוטים ביותר של ראש הממשלה, שמתייצבים לימינו תמיד ובמהירות, חברי הכנסת אופיר אקוניס וגלעד ארדן, לא התראיינו אפילו פעם אחת. הם לא חסכו את מה שהיה להם לומר בעניין חוק הגיוס, וגם הגזירות הכלכליות לא הרתיעו אותם, אבל בעניין הפוליטי הם סתמו את פיהם.

יכול להיות שגם הם לא אהבו את המהלך? אולי גם בעיניהם לא היה לו מקום? קשה לדעת, אבל מה שבטוח הוא שהציבור חושב שלא רק שנתניהו לא הרוויח משליחת ידיו את הקרביים של קדימה, הוא הפסיד. מסקר מכון המחקר של רפי סמית, שנערך עבור "גלובס" עולה, כי במהלך החודשיים האחרונים הפסיד נתניהו 5 מנדטים. 33 המנדטים שהיו לליכוד במאי התאדו, וביולי מעניק הציבור לנתניהו 28 בלבד. הליכוד נמצא בעמדה הנחותה ביותר מזה שנה.

אחרי שלושה שבועות קשים של זגזוגים סביב חוק הגיוס והבחישה עד צוואר בתרגיל המסריח לפיצול קדימה, הירידה של הליכוד מורגשת בשטח. נתניהו נתפס שוב כמאכער קטן. הוא הוכיח שהכישורים הפוליטיים שלו לא מי יודע מה, וגם אם הצליח לפגוע בקדימה - זה מפני שהיא חלשה, ולא כי הוא חזק.

המעבר מקידומת 3 לאזור חיוג 2, כפי שמעיד הסקר הזה, צריך להדליק נורת אזהרה אדומה ומהבהבת לנתניהו. אמנם ההיחלשות של הליכוד בשלב הזה היא לא דרמטית ולא כזו שמביאה לשינוי המפה הפוליטית, אבל אם זו תחילתה של מגמה, הוא מתחיל להיות בבעיה.

מופז: אנטי-מגנט למנדטים

תמרור אזהרה ענק צריך להבהב גם בפני יו"ר קדימה, שאול מופז. אחרי צעד כל כך דרמטי, כמו הפרישה מהקואליציה והנפת דגל חוק טל, במקום לעלות למספר דו-ספרתי, קדימה מרוויחה רק מנדט אחד, וגם הוא בטווח טעות הדגימה. קדימה לא הרוויחה ולא הפסידה מהכניסה או מהיציאה מהממשלה.

אם גם אחרי שקדימה הצליחה לייצר אג'נדה, ועל אף שמופז קיבל אומץ והוכיח מנהיגות כשביקש להרחיק את הח"כים המורדים, אין כל שיפור במעמדו - אז אפשר לומר שהמנדט של מופז הוא הפסד. זה מה שנקרא פחות אבל כואב. מופז מסתמן כאנטי-מגנט. גם כשהוא עושה את הדברים הנכונים - הוא לא קוצר את הפירות. ואם עוד היה לו סיכוי לשפר במשהו את מצבה של קדימה, אז הבלגן הפוליטי שאירגנו לו חבריו לסיעה הרס הכל.

נכון לעכשיו קדימה שוקעת. רק אחד מכל שמונה מהמצביעים שלה יחזור להצביע עבורה. התפוררותה של קדימה מוכיחה שאין מקום בישראל למפלגת מרכז. בכירים בקדימה היו השבוע אופטימיים. הם הסתובבו במסדרונות הכנסת והעריכו שעד הבחירות קדימה תגיע אפילו ל-15 מנדטים, אבל ההיסטוריה מעידה אחרת: מפלגות מרכז שורדות כנסת אחת, המוצלחות שבהן לכל היותר שתיים. דש, צומת, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ושינוי, כולן התפרקו לרסיסים והתפוגגו מהמערכת הפוליטית. כמו שזה נראה עכשיו, בניגוד להערכות האופטימיות של בכירי קדימה, יש סיכוי שגם היא תיעלם ולא תהיה בכלל. עד שלא יוכח אחרת, בישראל מפלגת מרכז יכולה להיות טרנד למערכת בחירות אחת. לתשומת ליבו של יאיר לפיד.

העבודה: יחימוביץ' מחממת מנועים

לנתניהו אין הרבה בשורות טובות השבוע, וגם זו לא: העבודה ושלי יחימוביץ' מתחילות לצמצם פערים עם הליכוד. אם לפני שנה עמד הפער על יותר מ-10 מנדטים, על פי סקר סמית/גלובס, בין נתניהו לשלי מפרידים עשרה מנדטים בלבד. זה שלי או ביבי - ראש בראש.

המחאה החברתית אמנם לא ממריאה, אבל טרנד ההצתות מותיר חותם ציבורי כבד וכנראה מסייע ליחימוביץ' להתחזק. בסוגיית הגיוס כמעט שלא נשמע קולה של יחימוביץ', אבל כנראה שדווקא ההחלטה שלה לשמור על עמימות היא זו שעשתה עבורה את העבודה. לו היתה חושפת את עמדותיה וקשריה עם החרדים, לא בטוח שזה היה המצב.

בליכוד יודעים לזהות את האלטרנטיבה החדשה על המגרש, ובשבוע האחרון על כל שטות שיצאה ליחימוביץ' מהפה - הגיעה תגובה של מפלגת השלטון. גם יחימוביץ' שינתה אסטרטגיה, והחלה לעלות על המגרש בהתקפות אישיות על נתניהו. זה יהיה הקו שלה מעכשיו, בעיקר לאחר שסקרי עומק שעשו בעבודה מגלים שיש 3 מנדטים מהליכוד שמתכוונים לחצות את הקווים ולהצביע לעבודה.

גם בקרב בין הטרנדים של קיץ 2012 - העבודה ויש עתיד של יאיר לפיד, בינתיים מנצחת יחימוביץ'. בעוד היא מתחזקת בשני מנדטים, לפיד עדיין לא מזנק. לכאורה, אחרי קבורת דוח פלסנר הוא היה אמור לעוף, אבל הוא עדיין בעמדת המתנה.

הבשורה הטובה של הסקר היא לשר הביטחון, אהוד ברק. מפלגת העצמאות עוברת את אחוז החסימה וזוכה ל-3 מנדטים. אי היציבות הביטחונית, הכאוס במצרים, סוריה והסוגייה האיראנית ממצבות אותו כמר ביטחון. גם העובדה שברק אמנם בוחש בפוליטיקה, אבל לא מדבר על נושאים פוליטיים, עושה את שלה. גם אם העצמאות לא תעבור את אחוז החסימה, עבור הציבור ברק הוא גם שר הביטחון הבא.

אפילו הזיג זג פרטאץ'

באחת ממסיבות העיתונאים שכינס נתניהו לאחר שנבחר לראש ממשלה ב-2009, הוא צייר "עץ כלכלי" על לוח מגנטי גדול, שהוצב באולם התדרוכים במשרדו. "כולם יודעים לקטוף את הפירות, אבל רק אנחנו יודעים להצמיח, לדשן ולהשקות", אמר. נתניהו הסביר שהמנוע של צמיחה הוא צריכה והעלאת מסים מפסיקה את הצמיחה. אנשים כבר התחילו להאמין.

אז נכון שעברו שלוש שנים וחצי, נכון שיש משבר כלכלי עולמי, נכון שצריך להיערך, אבל כשמדובר בראש ממשלה, יש חשיבות גם למסרים, לא רק למספרים. כרגיל, נתניהו עשה הפוך ממה שאמר, תוך שהוא סותר את עצמו שוב ושוב. שוב זיג, שוב זג.

כמו כל דבר אחר בלשכת ראש הממשלה, הכל נעשה במהירות, בחיפזון. תמיד בסוף יש תחושה שהדברים נעשו כלאחר יד, ברגע האחרון. גם אם נתניהו השקיע עבודה של שנה באמצעות צוות מומחים סודי שלא שמענו עליו, בסוף זה יוצא חפוז.

ככה גם נראה השבוע הניסיון לפצל את קדימה. גם אחרי הכישלון הקודם, בלשכת רה"מ לא למדו שלפני מהלך כזה צריך לספור לפחות עד שבע. עד כמה שוב מיהרו להציג הישגים ולא בדקו עד הסוף יעיד הסיפור הבא:

ביום שישי התקשר צחי הנגבי לח"כ נחמן שי, והציג בפניו את היוזמה לפרישתה של השביעייה הסודית. "שמעתי", ענה לו שי, "אני רוצה לישון על זה". הנגבי לא חזר אליו יותר. במהלך היומיים שאחר כך קיבל שי טלפונים מכל מיני שליחים, שזכו לאותה התשובה.

ביום ראשון, אחרי שפורסם שהפיצול הוא עניין של שעות, ולאחר שלא קיבל קריאה להתייצב, הניח שי שהמהלך מת והלך לישון. כשנכנס למיטה הוא עוד היה חבר כנסת. בבוקר כשקם הוא גילה שהוא שר. מכותרות העיתונים ועשרות האס.אמ.אסים שהמתינו לו, למד שי שהוא השר לענייני רשות השידור. שי יצא החוצה לראות אם כבר הקימו בוטקה למאבטחים. "אשתי אמרה לי בוקר טוב", הוא מספר. "עניתי לה - קראי לי אדוני השר", התלוצץ.

אף אחד לא מאמין לגרסה הזו, אמרתי לשי. אומרים שניהלת מגעים למינוייך לשר. שי מצידו הסכים לתת את הטלפון שלו לבדיקת שיחות נכנסות ויוצאות בימים האחרונים. "אני בן 65, עד היום לא שיקרתי, אז עכשיו אני אתחיל לשקר?", שאל.

מפתיע, אבל יש עוד כמה נפשות פועלות בקדימה שלא נלכדו ברשת, אבל הוכתמו מהמהלך. ח"כ שי חרמש, למשל, התעורר בבוקר יום שני וגילה שעבר לעבודה. לא נותר אלא להתפלל שבסוגיות של מדיניות גבוהה מתנהלים הדברים בצורה מקצועית יותר, ולא כל כך חובבנית ופרטאצ'ית.

ובכל זאת היה כאן קורטוב של הפתעה: ביום ראשון התקשר מופז למקורבו, כך חשב אז, אבי דואן, שעבר טיפול בכתף באותו היום. הוא רצה לשאול לשלומו. דואן כבר ידע שאו-טו-טו ייוודע דבר הפגישה. עם כאלה מקורבים מי צריך אויבים.

על אף הדיבורים בקדימה על קבוצה שמוכנה לפרוש בכל רגע עם הישמע הפקודה מחיים רמון, לפי שעה אין כנראה שבעה גמדים שמוכנים למשימה. שלשום נפגשו בכנסת שתיים מהמוזכרות כפורשות פוטנציאליות, נינו אבזסדה ואורית זוארץ, עם מופז. שתיהן הבהירו שהן לא הולכות לשום מקום. כרגע אין מחנה עצמאי שמוכן לעבור לידי ציפי לבני, הכל מיתוסים, אבל יש המון שאלות. מה תהיה האג'נדה של המפלגה החדשה? מה יהיה המצע שלה? ימין? שמאל? מרכז? מי תורם לה? מי מושך בחוטים שלה? ומה יקרה אם לבני תחבור ללפיד שהתחייב לא לקחת ח"כים מכהנים? האם היא תאמר שללא רוברט טיבייב היא לא עוזבת? כל עוד לא ברור על מה ולמה קמה המפלגה החדשה, התגובות בציבור ידיפו ריח רע עוד יותר מזה שריחף פה השבוע.

6 ח"כים אחראים למחצית מהחקיקה

מושב הקיץ של הכנסת הסתיים ללא שום החלטה דרמטית. ללא חוק גיוס חלופי, ללא מהלך מדיני, מבלי שנרשמה היסטוריה. כמקובל בכל סוף מושב, מפרסמים חברי הכנסת את נתוני החקיקה. על פי נתוני הכנסת, בכנסת הנוכחית עברו כ-500 חוקים, מחציתם ממשלתיים מחציתם פרטיים. ל-250 מהם אחראיים יריב לוין (ליכוד), דב חנין (חד"ש), זבולון אורלב (הבית היהודי), משה גפני (יהדות התורה), שלי יחימוביץ' (עבודה) וחיים כץ (ליכוד). הם שיאני החקיקה. כל יתר 114 חברי הכנסת, ובהם כל חברי קדימה, מתחלקים בקרדיט על שאר החוקים.

גם הליכודניקים לא סולחים על ועדת פלסנר

אם פעם האשימו את נתניהו שיש לו בעיית התנהלות קשה, אז בסוגיית גיבוש החלופה לחוק טל גם ההתנהלות וגם המהות פוגעות בו. עד שהיתה פה הזדמנות היסטורית, נתניהו לא החמיץ את ההזדמנות להחמיץ, והעדיף באופן ברור את שותפיו הפחות-טבעיים על הטבעיים.

סמית/גלובס מגלה שכמעט מחצית מהציבור (43%) סבור שמספר המנדטים שהליכוד יקבל בבחירות הבאות יקטן בעקבות החלטתו לא ליישם את המלצות ועדת פלסנר. המספר בקרב מצביעי הליכוד שסבורים כך הוא כמעט זהה (44%). וזה המון. אלי ישי והרב עובדיה לא היה מנסחים את המסקנות שיובאו לאישור הממשלה טוב יותר.