שלושת המורשעים

לצרפתים יש 3 מוסקטרים משלהם: אתוס, פורתוס וארמיס. לנו יש את שלושת המאכערים: צחי הנגבי, אריה דרעי וחיים רמון.

קיים דמיון לא מבוטל בין השלישיות. קודם כל, שתיהן פעלו ופועלות בתחום הפוליטי. המוסקטרים, שהיו רובאים בצבא הצרפתי, שוגרו על-ידי המלכה לאנגליה לסכל את המריבה שיצר החשמן רישלייה עם המלך האנגלי. אנשי רישלייה ניסו לעצור אותם מלהגיע למחוז חפצם, וכך נוצרו עלילות הגבורה של השלושה.

הדבק של המאכערים

שלושת המאכערים מגיחים גם הם מדי פעם לשליחויות פוליטיות - אבל לא מטעם, ולא למען. הם עושים זאת עבור עצמם. כלומר, תמיד יש מישהו ברקע שהם פועלים עבורו: לבני, נתניהו, מופז, ברק וכאלה - אבל בעצם הם עושים זאת כדי לקדם את עצמם באמצעות "שולחיהם".

מה שאפיין את המוסקטרים הוא הדבק שחיבר אותם ביחד. כולם בעד אחד, ואחד בעד כולם. אף פעם הם לא נפרדו.

גם למאכערים יש דבק המחבר אותם. שלושתם זכו להרשעות פליליות, בדרגות חומרה משתנות: בראש אריה דרעי, אחריו צחי הנגבי ובסוף חיים רמון.

המוסקטרים זכו שהמלכה תבקש את שירותיהם בגלל אומץ-לבם, יושרם ונאמנותם. אצל שלושת המאכערים קשה מאוד לאתר תכונות אלה. למרות זאת הם הצליחו להתקבל לשירותיהם של מנהיגים ושליטים.

המזון של הפרשנים

המאכערים שלנו חילקו ביניהם את תחומי פעילותם. עבריין הגניבה דרעי פועל אצל החרדים, שם הוא מוצא עוד קולגות מתחום המשפט; עבריין עדות השקר הנגבי, לאחר חופשה קצרה במרכז-שמאל, חוזר לעבוד על הימין, שם ממתינים לו בקוצר רוח רודפי הג'ובים; ורמון, שהורשע במעשה מגונה, נשאר עם אנשי השמאל.

כר הפעולה של השלושה אינו הציבור, או הכנסת, או שום דבר מסוג זה. הם עובדים עם ועל העיתונאים. אלה, הכתבים והפרשנים, משחרים לסחורתם, עושים הכול כדי לזכות בה בלעדית.

המאכער נועד עם זה, לוחש על אוזנו של ההוא, מטלפן לשלישי, מלשין לרביעי, מלקק לחמישי, מאיים על השישי. האנרגיות האלה לא שוות כלום אם אינן מתועדות בתקשורת. והם, המאכערים, לא מפסיקים להאכיל אותה: אולי יקימו מפלגה, אולי יאחדו שתי מפלגות, אולי עוד לא, עוד שבועיים, אולי בכלל לא. עיתונאים ופרשנים מחזיקים מדינה שלמה במתח מה יעשו 3 מורשעים.

הרשעה לא מפריעה

זכות הקיום של המאכער הן הכותרות, הפרשנויות שיסבירו לקהל הרחב מה כוונותיהם הנסתרות, איך הם עובדים. המטרה היא למכור לציבור שהם אלה שמנהלים את המדינה - בעוד שאלה הקרויים מנהיגים משמשים למעשה חבובות שלהם.

כל-כך יפה הם עובדים עם ועל העיתונים, עד שפרשנים רבים מגדירים אותם שלושת האנשים הכי מתוחכמים בפוליטיקה הישראלית. כל-כך מתוחכמים, שאף אחד מהם כבר לא בכנסת.

בינתיים, כלומר לפי שעה, לא ידוע על פוליטיקאי כלשהו שסירב לקבל את שירותיהם של המאכערים בגלל עבריינותם. אם בכלל - אז להפך.

לפיד והפיהוקים

עיינתי היום בסרטון החדש שמפיץ יאיר לפיד באינטרנט. מדובר באוסף סיסמאות כמו: "הכוח בידינו", "עתיד המדינה בידינו", יותר דיור, פחות מסים".

בעצם, נתניהו אומר את אותם דברים. ושאול מופז - כמובן. בעצם - דברים אלה וכאלה נאמרים על-ידי כל מועמד פוליטי בכל זמן, בכל בחירות, בכל מדינה. זה נשמע ממש כמו פלגיאט של הקלישאות הפוליטיות מכל מועמדי תבל.

שום שמץ של יצירתיות, מקוריות, מחשבה אחרת. וזה מאכזב, משום שהאיש בא מהתחום היצירתי, הוא מוקף בסופרים, אמנים, פרסומאים, משוררים, פזמונאים - זה מה שחבורה כזאת מסוגלת לייצר? בשביל לקבל מסרים כאלה הפוליטיקה הישנה הספיקה בהחלט.

חבר'ה, תזמינו עוד בירה, ועוד אחת, ותביאו לנו משהו מעניין, מרענן, מחדש - תעירו אותנו מהתנומה שמפילות עלינו הסיסמאות הכל-כך שחוקות שלכם.

matigolan@globes.co.il