חלום כחול: מירוץ החופים בישראל לתקן בינ"ל לאיכות

בלא פחות מ-3,849 חופים ב-46 מדינות בעולם מתנוסס היום "הדגל הכחול" - תו התקן הסביבתי הבינלאומי לחופים. למרבה הפלא, ככל שאנו מתגאים בחופי הים שטופי השמש שלנו, אף אחד מחופים אלה אינו בשטח מדינת ישראל.

ארבעה מחופי ירדן (אחד מהם בעקבה), קיבלו את התקן, שניים מחופי איחוד האמירויות ו-56 חופים בקפריסין. בספרד לבדה יש 538 חופים ו-83 מרינות שמניפים אותו, ואפילו שבדיה, שתיירים ממנה מציפים את חופינו בחורף, יכולה להתגאות ב-32 חופים ו-39 מרינות "כחולות".

אך יש תקווה: אם הכול ילך כשורה, בראשית עונת הרחצה 2013 יתנוססו דגלים כחולים גם בעשרה מהחופים המוכרזים בישראל.

הדגל הכחול (Blue Flag) היא תוכנית של FEE - מלכ"ר בינלאומי שנושא את ראשי התיבות Foundation of Environmental Education, המקדם חינוך סביבתי ומודעות לקיימות, ומעמיד בפני חופים ומרינות ברחבי העולם 32 דרישות שמתייחסות להיבטי בטיחות, תברואה וחינוך. רשויות המבקשות לקבלו מאמינות שקבלת תו התקן תניב להן, בנוסף ליוקרה, גם הכנסות.

היוזמה לפנות לארגון ולבקש את התקן עבור חופים בישראל התגבשה ב-2009, לקראת סוף חגיגות המאה לתל אביב. הלה אורן, מנכ"ל "מנהלת עיר עולם" (חברה-בת של עיריית תל אביב יפו), שמעה על הנושא, התרשמה בעצמה מהדגלים המתנוססים בחופי ברצלונה, והריחה את הפוטנציאל.

על חופים ועסקים

הפוטנציאל ברור למדי: חופים שיקבלו את התקן יעלו את ערך הנכסים והעסקים שסמוכים אליהם, כי מלון שסמוך אליו חוף "כחול", יהיה אטרקטיבי יותר ממלון שהחוף שלצדו אינו כזה.

אורן פנתה לארגון FEE, שהבהיר לה כי אינו פועל מול רשויות, אלא מול עמותות או ארגונים המתמחים בנושאים סביבתיים. מי שקיבלה את התפקיד היא עמותת "אקואושן" הישראלית, המתמחה במחקר ימי וחינוך סביבתי, והיא שמייצגת את חופי ישראל מול נציגי הארגון בדנמרק. אקואושן צירפה אל התוכנית רשויות נוספות: נתניה, חיפה, אשדוד ואילת, כך שהיום נמצאים עשרה חופים מוכרזים בשלב הפיילוט של התוכנית, לאחר שעברו את שלביה הראשונים.

"70% מתושבי ישראל גרים לאורך החוף, ושיעור גבוה הרבה יותר משתמש בו. רק מתבקש שבישראל יהיו חופים שעומדים בתקן", אומרת אורלי בביצקי מעמותת אקואושן.

לדבריה, החופים המועמדים כבר נמצאים בשלבי יישום: דוגמים את המים (האיכות שנדרשת כדי לעמוד בתקן גבוהה מהדרישות של משרד הבריאות), נדרשים לעמוד בסטנדרטים של תשתיות וניקיון, שילוט הכוונה ושילוט המספק מידע על הסביבה האקולוגית, נגישות לנכים ותנאי בטיחות גבוהים, שירותי הצלה וכיבוי אש (ראה תיבה).

עיון במסמך הדרישות המופיע באתר FEE מגלה פירוט קפדני של דרישות נוספות ובהן - מינוי ועדה מקומית לניהול החוף הספציפי, הקמת מתקני מחזור, הגנה על אצות ואלמוגים וקידום שימוש באמצעי תחבורה ידידותיים לסביבה, בקרבת החוף.

כל שקל - מחזיר 9

"יש בעולם קהל יעד מגובש שמתעניין בתיירות ירוקה והפרמטרים האלה חשובים לו", אומרת הלה אורן. "על כל שקל שמושקע בתוכן - כמו סטנדרטים ירוקים ופעילויות חינוכיות בחוף - תשעה שקלים יחזרו בסופו של דבר לכלכלת העיר".

"אין ספק שזה ממנף עסקים", מאשרת בביצקי. "מבחינת הרשויות זה מצב שבו שני הצדדים מרוויחים - העירייה והתושבים. בכל ערוצי שיווק התיירות בעולם, מתגאים מלונות בכך שהם ממוקמים על חוף עם דגל כחול, ומציגים את הלוגו שלו במקום בולט. לא רק המלונות נהנים, גם העסקים ומקומות הבילוי הסמוכים, המסעדות, וזה לפני שהזכרנו את הציבור שנהנה משיפור התשתיות".

בימים אלה נמצאים החופים בשלב הפיילוט. השלב הבא בתהליך יהיה בפברואר 2013, אז תתכנס בישראל ועדה לאומית שתבחן כל חוף וחוף, בה ישבו נציגי משרד הבריאות, הפנים, הגנת הסביבה, נציגי החברה להגנת הטבע, המצילים, האחראים על החינוך והשלטון המקומי. ועדה זו תעביר המלצתה לוועדה הבינלאומית בדנמרק, שתשוב ותבחן את החופים, תשקול את ההמלצות, ובאחד במאי תקבע אם יש דגל או אין דגל. הכתרה רשמית, בתקווה שתהיה כזו, תהיה ביוני הבא. חשוב לציין כי הזכות להניף את הדגל אינה מוענקת באופן פרמננטי, ועל כל חוף יהיה לשוב ולהוכיח זכאותו בכל שנה מחדש.

חלום הרצף

יאיר מוהר, סגן מנהל אגף החופים בעיריית תל אביב יפו, סבור שהחופים המועמדים (מציצים, ירושלים וצוק צפון) כבר עומדים בסטנדרט. "נערכנו ממילא לכל הדרישות, אבל נתבקשנו להציג היסטוריה של דגימות מים גם מהשנה שחלפה, ולא היו בידינו מספיק נתונים. בסך הכול השקענו ב-2012 100 אלף שקל בהתאמתם של שני חופים. מטבע הדברים הסכום בשנה הראשונה גבוה בהרבה מזה שנידרש לו בהמשך, כי ציוד ושילוט כבר יהיו לנו".

- ומה לגבי חופים נוספים?

"הרעיון הוא שנמשיך ושיהיו כמה שיותר", אומרת אורלי בביצקי. "אנחנו שואפים לרצף של חופי דגל כחול בישראל".

נותר רק לקוות.

בלי אוהלים ועם כסאות גלגלים

תוכנית הדגל הכחול מציינת בימים אלה 25 שנה להקמתה. הרעיון לקבוע תקן סביבתי לחופים נולד ב-1985 בחופי צרפת וכעבור שנתיים הושקה התוכנית באירופה כולה, כש-244 חופים ו-208 מרינות ב-10 מדינות, הורשו להניף את הדגל.

התנאים לקבלת דגל כחול מתייחסים לאיכות המים ולניקיון החוף - הנמדדים בדרישות מחמירות בנוגע לקיומם של חומרים כימיים ובקטריות שמקורן בפסולת אורגנית ובהגנה על הצמחייה והחי בסביבת החוף ובמים. כמו כן צריכים החופים לעמוד בדרישות הנוגעות לתשתיות לשירות הציבור: גישה למי שתייה, כמות מספקת של תאי שירותים ברמת ניקיון גבוהה ובתחזוקה מתמדת, פחי מחזור לפסולת ונוכחות של ציוד וצוותי הצלה. חוף כחול הוא חוף שאין לנהוג בו ברכב, אין להקים בו אוהלים וכניסת כלבים ובעלי חיים אחרים אליו היא תחת בקרה. כדי לקבל את התקן צריך שהגישה לחוף תהיה בתחבורה ידידותית לסביבה. רשות המבקשת לקבל תקן לאחד מחופיה, חייבת להבטיח שלפחות באחד בהם הגישה אפשרית גם בכיסאות גלגלים. לפי התקן, החוף חייב להיות משולט, גם להכוונה וגם לצרכי חינוך ותודעת הסביבה. הדרישות גמישות מעט ומותאמות לאופי החוף, אולם בעניין איכות המים אין פשרות: אפשר לאבד את הדגל גם באמצע השנה אם איכותם נפגעת.

ב-2001 הוחלט להרחיב את התוכנית אל מחוץ לגבולות אירופה, אז הפך הארגון לגלובלי, והשמיט E אחת משמו.

היום יושב בסיס הארגון בקופנהגן שבדנמרק, הוא עורך השתלמויות וכנסים ונציגיו בוחנים מועמדים בכל העולם. באתר הארגון אפשר להתרשם ולבקר בקו המים של כל חוף, דרך אתר המפות של גוגל.