כאבי הראש הפוליטיים של הוועד האולימפי הבינלאומי לא נסגרו עם המחאות סביב טקס אזכרת י"א חללי מינכן. כמעט בכל יום עולות סוגיות פוליטיות בהקשר של המשחקים האולימפיים. אין מה לעשות: הבמה גדולה ונוצצת מדי כדי שמדינות יחמיצו את ההזדמנות לעשות במשחקים שימוש פוליטי ותודעתי.
בסוף השבוע נאלצה הוועדה המארגנת להתמודד עם אירוע פוליטי ראשון שהגיע ממש עד למגרש, כאשר שחקניות הכדורגל של צפון קוריאה סירבו במשך כשעה לעלות למשחקן הראשון בגלל טעות שהביאה להקרנתו של דגל דרום קוריאה דווקא על המסך הענק במגרש. מאחר שהשחקניות עצמן באו לשחק ולא להיעלב, הרי שמישהו מרחוק, מהדרגים המדיניים בכלל, נעלב בשמן והורה להן לבצע אקט של היעלבות קבוצתית.
ההגשמה העצמית והמצוינות של הספורטאי האולימפי אליהן שאף פייר דה קוברטן בהקימו את התנועה האולימפית בשלהי המאה ה-19, המירו את עצמן חיש מהר בהגשמה לאומית ובלאומנות. לא עוד הספורטאי במרכז, אלא הדגל, המדינה והפרופגנדה. מצעד הדגלים האינסופי שצפינו בו בליל שבת (204 מדינות!) החל בראשונה במשחקי לונדון 1908, ומאז רק הציב בעיות וקונפליקטים שבינם לבין רוח השאיפה לשיאים אנושיים אין ולא כלום. מצעד הדגלים הראשון בלונדון הציג את הפער שבין חזון למציאות - מה עושים עם לאומים שנמצאים תחת כנפיהן של אימפריות: הבוהמים באימפריה האוסטרו-הונגרית, פינלנד שהיתה שטח אוטונומי באימפריה הצארית של רוסיה? מתחילים למצוא פתרונות יצירתיים - כמו צעידה בשתי משלחות עוקבות, או הצמדת שני דגלים במקרה של זכייה במדליה, במקרה שבו פיני או בוהמי זכה במדליה, כדי שחס וחלילה אימפריית-העל תישכח ולא תזכה לכבוד.
כל זה היה רק הפתיח לתיאטרון האבסורד שהחל להתקיים במשחקים האולימפיים אחרי מלחמת העולם השנייה, והעתקת המאבק הבין גושי לזירת הספורט. אחד הסיפורים החזקים בהקשר של מדינות שניצלו את הבמה לצרכי פרופגנדה הוא ממשחקי הלסינקי 1952. אחרי שהשלים ניצחון בריצות ה-5,000 וה-10,000 מטר ובעודו נערך לשוב לארצו, קיבל אמיל זאטופק הודעה שהועברה לו "מהדרגים הגבוהים בממשלה" לפיה הוא אינו יכול לעזוב את הכפר האולימפי. "הקטר הצ'כי" שלא הבין על מה מדובר קיבל תשובה שהדהימה אותו: הממשלה החליטה, מבלי ידיעתו, כי ירוץ גם את ריצת המרתון. זאטופק היה הספורטאי הגדול והמפורסם באותה תקופה, והצ'כוסלובקים רצו לנצל עד תום את השירות התודעתי שהוא יכול לספק עבורם. כשזאטופק תמה כיצד הוא, שמעולם לא רץ מרתון, אמור לעמוד בכלל בריצה כזאת, הועבר לו על ידי אותם "גורמים רמי דרג" כי כבר חשבו על כך ובחרו עבורו את הטקקטיקה הראויה - כל שעליו לעשות זה להיצמד למובילים ובסוף לברוח מהם. כך מצא עצמו זאטופק רץ בפעם הראשונה מימיו מרתון. עם התקדמות המירוץ, פנה זאטופק למועמד לניצחון ג'ים פיטרס הבריטי ושאל אותו אם הקצב אינו איטי מדי. הבריטי לא השיב, וזאטופק ברח ממנו בדרך לניצ חון עם שיא אולימפי.
***
בעשור העוקב לא הצליח הוועד האולימפי הבינלאומי להכריע מי היא היישות הגרמנית היחידה שיכולה להופיע במשחקים, מתוך התפישה שלכל לאום יהיה יצוג אחד ואם יש מחלוקת פוליטית אזי יש לפתור אותה מחוץ לתחום חמש הטבעות. כל עוד ניתן היה לדחוק את המזרח גרמנים לפינה, הם הופיעו כחלק ממשלחת מערב גרמניה, אבל לקראת משחקי 1960 התקבלה הדרישה הסובייטית שיש לבוא לקראת מזרח גרמניה. בעקבות זאת הוחלט כי משחקי רומא 1960 וטוקיו 1964 נערכו עם משלחת גרמנית אחת ודגל אחד. אבל לא הדגל הגרמני, אלא דגל שהוכנסו בו שינויים על מנת שלא יהיה מזוהה עם דגל "מערב גרמניה" הרגיל. ההפרדה הסופית למערב גרמניה ומזרח גרמניה היתה במשחקי מינכן 1972, אבל להיסטוריה חוקים משלה ובמשחקי ברצלונה שוב הופיעה גרמניה אחת עם הדגל המערב גרמני לשעבר.
משחקי רומא גם זכו בהצגת הדגל של הרפובליקה הערבית המאוחדת, ברית פוליטית קצרת ימים בין מצרים לסוריה הביאה לכך שהיישות החדשה שיגרה משלחת משותפת עם רוב מצרי מובהק, אבל עם דגל חדש. לימים הדגל שהוצג ברומא הפך להיות הדגל של משטר הבעת' בסוריה.
משחקי הדגלים הגיעו גם לטקסי הפתיחה כאשר משלחות ישראל ועיראק צעדו זו אחר זו בטקס הפתיחה של משחקי טוקיו. משלחת עיראק החליטה ללא הודעה למארגנים לשנות את מיקומה במרכז האצטדיון כדי שנציגיה לא יעמדו לצד המשלחת הישראלית עד תום הטקס. הוועדה המארגנת בדקה את הסוגיה, וקבעה כי התנהגות העיראקים לא הלמה את המעמד. מאז הפך משחק החתול והעכבר הזה בין ישראל למדינות ערב וחלק מהעולם האיסלאמי לגרסה אולימפית של "רופא וחולה", וקבלת פטור מאי הופעה כל אימת שקיימת אפשרות לפגוש ספורטאי מישראל.
***
האובר-רגישות של פוליטיקה במשחקים האולימפיים, מייצרת גם את המצב ההפוך. לא מעט ערוצי תקשורת ישראליים מיהרו לדווח בסוף השבוע כי בטקס הסיום נראה פרופסור ואלתר טרוגר, בעבר חבר הוועד האולימפי, כאילו הוא מצדיע בתנועת המועל-יד הנאצית. אלו רק לא ידעו כי מדובר באחד מהידידים הגדולים של ישראל (טרוגר היה ראש הכפר האולימפי במינכן וניהל מו"מ עם המחבלים בחטיפת המשלחת הישראלית במשחקים. הוא אף הציעה למחבלים שייקחו אותו כשבוי במקום הישראלים. טרוגר אף היה זה שרקח את צירוף ישראל לאירופה אחרי הסילוק מאסיה) וכי ההנפה, הכביכול נאצית, היא בכלל ההצדעה האולימפית שהומצאה כחלק ממערכת הסמלים האופפים את התנועה הרבה לפני שהמפלגה הנאצית באה אל העולם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
