שופטים שעושים לעצמם הנחות

לפני כ-5 שנים, בשנת 2007, חתמה נשיאת בית המשפט העליון הטרייה דאז, דורית ביניש, על כללי אתיקה לשופטים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנשיא בית המשפט העליון מפרסם כללי אתיקה, אלא שהפעם היה להם מעמד נורמטיבי שונה, מחייב. עיגונם באמצעות הוראת חוק, שנוספה לחוק בתי המשפט, הפך את הכללים לראשונה לבעלי שיניים. כן נקבע כי הפרת הכללים תהווה עילה להעמדתו לדין משמעתי של השופט ולנקיטת הליכים נגדו.

הקוד האתי המעודכן לשופטים גובש על יסוד עבודתה של ועדה בראשות השופט מישאל חשין. אולם מי שאחראי במידה רבה על עצם קיומו של קוד אתי מחייב היה דווקא השופט תיאודור אור.

אור היה אחד משופטי ההרכב שדנו בשנת 2000 בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על הרשעתו של אלי הורביץ, שהורשע בבית המשפט המחוזי בפרשת פרומדיקו. זמן קצר לפני פרסום פסק הדין בערעור, פנה העיתונאי יואב יצחק לשופט אור ודרש ממנו לפסול את עצמו בשל ניגוד עניינים. זאת, לאחר שהתברר כי לאור יש קשרים חברתיים עם עו"ד פנחס רובין, שייצג את הורביץ.

אור סירב לפסול את עצמו. זאת, בין היתר, מאחר שדרישה כזו לא הועלתה על-ידי הצדדים להליך. אולם כללי האתיקה לשופטים, שהיו בתוקף באותה עת ושאותם פרסם נשיא העליון מאיר שמגר בשנת 1993, קבעו כי שופט יימנע מלשבת בדין אם מתקיימת קירבה חברתית בינו לבין פרקליט המופיע בתיק.

אור התעלם מכללי האתיקה וקבע כי הם אינם בעלי מעמד של כללים מחייבים. "אפשר שראוי לקבוע כלל מחייב בעניין זה", הצטדק אור, "אולם כל זמן שאין כלל מחייב, מן הראוי לנהוג על-פי הדין הקיים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפרקטיקה המקובלת על שופטים".

עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו של אור נדחתה גם היא.

ההחלטה השיפוטית שאיפשרה לשופטים מרחב תמרון מעבר לראוי הולידה סדרת מהלכי חקיקה, שהיו דרכה של הכנסת ללמד את השופטים את הכלל הוותיק: נאה דורש, נאה מקיים.

הכנסת לא הסתפקה בחקיקת סעיף חוק מפורש, שיחייב שופט לפסול את עצמו מלשבת בדין אם מתקיימת "קירבה ממשית" בין שופט לבין צד להליך, בא-כוחו או עד מרכזי בתיק.

מלבד זאת ומלבד עיגונם בחקיקה של כללי אתיקה מחייבים לשופטים, נוסד בחוק גם מוסד נציב תלונות הציבור על שופטים, שבראשו הוצב שופט עליון בדימוס. הנציבה הראשונה הייתה השופטת טובה שטרסברג-כהן, וכיום מכהן כנציב התלונות אליעזר גולדברג.

מצוידת ביועץ אסטרטגי

כעת מאיים נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, להיות למוסד הנציב מה שהיה השופט אור לכללי האתיקה. כלומר, זה שבהחלטותיו עשוי להביא לכך שאותו גוף מדולדל יקבל לפתע שיניים, וסמכות מחייבת.

דברים אלה נכתבים במהלך ההמתנה למוצא פיו של גרוניס בפרשת השופטת המחוזית ורדה אלשיך, בעקבות ממצאיו של הנציב גולדברג בפרשת "הפרוטוקול המשופץ", ולאחר שגרוניס נפגש עם השופטת לפני שבועיים, עם חזרתה מכמה חודשי שבתון בארה"ב.

אלשיך, המצוידת ביועץ האסטרטגי משה (מושיק) תאומים, מנהלת קרב בכל החזיתות במטרה לספוג סנקציה קלה ככל האפשר, נוכח ממצאיו של הנציב.

נזכיר בקצרה כי גולדברג קבע כי אלשיך ערכה שורה של תיקונים בפרוטוקול דיון שנערך באולמה בספטמבר 2011, שלא כדין, לרבות תיקונים מהותיים שתכליתם הייתה להחמיר את התלונה שהגישה ללשכת עורכי הדין, בצירוף הפרוטוקול, נגד אחד מעורכי הדין שהשתתפו בדיון, ולהוסיף להתנהגותו כוונה ומניע. אלשיך גם התנהלה באופן מביש מול הנציב עצמו, שינתה פעמים מספר את גרסאותיה, הטילה את האחריות על עוזריה ולא פוגגה את תמיהותיו של גולדברג ביחס לכל אלה.

מכתבה של אלשיך מיום שישי, שבו הודיעה לחברי נציגות השופטים על התפטרותה מתפקיד יו"ר הנציגות, עשוי להיות חלק מעסקה שכרתה עם גרוניס, שלפיה הוא יסתפק בנזיפה בלתי פורמלית (לנשיא העליון אין סמכות להטיל על שופט נזיפה באופן רשמי, סמכות זו שמורה לבית הדין המשמעתי לשופטים) - ואלשיך מצידה תעזוב את ראשות הנציגות, ויתאפשר לה להמשיך ולכהן כשופטת מן המניין עד לפרישתה ב-2014.

עסקה כזו, אם אכן נרקמה בין השניים, תציג את גרוניס ככלי ריק וכנשיא חלש שאין בכוחו לכפות נורמות מינימליות של התנהלות ראויה על ציבור השופטים, ותקרב את הרגע שבו שיקול-הדעת שהוא מפעיל כעת יינטל ממנו.

על שולחנה של הכנסת מונחת הצעת חוק, שעניינה הרחבה משמעותית בסמכויותיו של הנציב. בין היתר קובעת ההצעה כי הנציב יוסמך לפתוח מיוזמתו בבירורים נגד שופטים, כי הוא יצויד בסמכויות חקירה הדומות לאלה של ועדות חקירה, וכי ממצאיו ומסקנותיו יוכלו לשמש ראיה בהליך משמעתי נגד אותו שופט. צחוק הגורל: גולדברג ואלשיך התעמתו פעמים רבות סביב הצעת החוק הזו במסגרת הדיונים בוועדת החוקה של הכנסת.

אם גרוניס יחליט לפטור את אלשיך מנקיטת צעדים משמעותיים כלפיה - העמדה לדין משמעתי או העברה מכהונה באמצעות הוועדה לבחירת שופטים - יהיה בכך משום הטלת כתם פומבי בגולדברג ובעבודת הנציבות כולה.

פעם נוספת יתברר, קבל עם ועולם, כי שופטים נוטים לעשות לעצמם הנחות, תוך הישענות על העובדה שמנגנוני הבקרה שלהם הם "רכים" מטבעם ואינם בעלי אופי מחייב.

גולדברג - וגם הציבור - לא יוכלו לעבור על כך בשתיקה. חברי הכנסת יקבלו תמריץ לצייד את הנציב בסמכות מפורשת, שתאפשר לו לכתוב הן את "הכרעת דין" בהחלטותיו - דהיינו, אם התלונה שהוגשה נגד השופט מוצדקת אם לאו - והן גם את "גזר הדין". כלומר, המלצות לנקיטת צעדים, שמהן לא ניתן יהיה להתעלם.

שופטים המתנגדים לאלשיך עשויים לפתוח במסע ציבורי

שאלה נפרדת לגמרי היא כיצד יפעלו כעת השופטים כולם, או לפחות יריביה של אלשיך בקרב נציגות השופטים.

עד עתה שרר שקט מתוח, שהתבסס מצד אחד על רצון לראות כיצד יפעל גרוניס, ומצד שני על חשש מהשפעתה הרבה של אלשיך על רבים מהשופטים.

חלק מהשופטים בערכאות השונות התבטאו באחרונה בפורומים סגורים כי הם חוששים להביע את דעתם בפרשה מחשש שיבולע להם בהמשך הדרך, מאחר שהם אמורים להמשיך ולכהן כשופטים לצד עמיתיהם התומכים באלשיך עוד שנים ארוכות.

אולם אם יתברר כי גרוניס מתכוון להסתפק בפרישתה של אלשיך מהנציגות, עשויים להתעורר חלק ממתנגדיה ולפתוח במסע ציבורי, במטרה לסיים את כהונתה השיפוטית.

צעד כזה עשוי להיות אפשרי אם יתברר כי פרישתה מהנציגות מביאה להתפוגגות כוח ההשפעה של אלשיך, שהייתה יו"ר דומיננטית במיוחד.

אפשר שמערכת הבחירות הצפויה בשבועות הקרובים לבחירת יו"ר חדש לנציגות תתמקד בפרשה זו ובניסוח עמדה עצמאית של השופטים, במנותק מכוונותיו של הנשיא גרוניס ומשתיקתו של מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר.