נתניהו התעורר לפני הקטסטרופה

1. טוב מאוחר מאף פעם. טוב, מזל, שראש הממשלה בנימין נתניהו תלש את עצמו, ממש ברגע האחרון, מהשטויות המפלגתיות היצריות של חבורת הלוזרים בקדימה וגם מהמעשיות הפופוליסטיות שהטרמפיסטים הפוליטיים, ציניים וצדקנים, של המחאה החברתית הפיצו בציבור.

טוב ששר האוצר יובל שטייניץ יצא סוף-סוף מהמגננה האופטימית והתלושה שבנה לעצמו, הפסיק לחלום על "נראה מה יהיה בחודש הבא...", והעז להסתכל למציאות בעיניים. טוב ששני אלה התעוררו לחיים, רגע לפני שהקטסטרופה מתרחשת במשמרת שלהם, חודשיים לפני שחברות דירוג האשראי מכניסות את ישראל לרשימת האזהרות. טוב שהכניסו את הכלכלה, רגע לפני הרגע האחרון, לטיפול נמרץ.

2. אין ספק, מעטים המקרים, בארץ ובעולם, שראש ממשלה מקבל החלטה קשה ולא פופולרית של הטלת מסים, כשבאוויר מנשבות רוחות בחירות. גם אם הבחירות לא יוקדמו, הרי המועד הקבוע, נובמבר 2013, כבר מתגלגל בלב השרים, חברי הכנסת וראשי המפלגות, בפועל או בחלום. אף אחד לא הולך לקלפי ומכניס פתק בעבור מי שהעלה לו מסים ופגע לו בכיס. גם נתניהו יודע את זה. על בשרו. בבחירות לכנסת ה-17, מארס 2006, מוטט נתניהו את הליכוד ל-12 מנדטים בלבד, למרות שמולו התמודד אהוד אולמרט, היורש האהוד-פחות של אריאל שרון. כישלונו של נתניהו יוחס, גם על ידו, לשנתיים וחצי של מאבק כלכלי שנעשה בתקופה של משבר פיננסי כלכלי פנימי עצום, עת שימש שר האוצר בממשלת שרון, מתחילת 2003 עד אמצע 2005. בדרך ליציאה מהמשבר, למרות שהתוצאות נראו כבר בסוף הקדנציה שלו, נפגעו שכבות אוכלוסין שלימים "החזירו" לו בקלפי.

למרות זאת בוחר נתניהו לקחת את הכלכלה הצולעת בידיים. הוא הפסיק לברוח מהבורות בתקציב השנה והשנה הבאה - והתחיל לעבוד. אפשר שהיה לו קל יותר לפרק את הממשלה על רקע רעיוני אזרחי של גיוס החרדים, לנצל את הרוב בסקרים, ללכת לבחירות מוקדמות כשהוא ממשיך להגדיל בנדיבות את האוברדרפט - ולנצח.

3. עוד דבר ראוי עשה ראש הממשלה בימים האחרונים: הוא קיבל החלטה בהחלט לא פופולרית, להעלות מס הכנסה למעמד ביניים ולהעלות מע"מ לכולם, מה שעלול לפגוע יותר במשפחות בחמשת העשירונים הראשונים - במחיר של הימנעות מפגיעה במקומות רגישים במיוחד. הוחלט לא לקצץ בקצבאות לקשישים, למרות שהוצגו בפניו נתונים שיש לא מעט גמלאים שהכנסתם הנצברת גבוהה.

הוחלט לא לשחוק הטבות רכב לנכי צה"ל; הייתה הצעה לשנות את תקופת רכישת הרכב החדש מ-3 שנים כיום ל-5 שנים. ועיקר העיקרים: לא לדחות, גם לא בשנה אחת, את החלת חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3, מה שהיה משחרר לו 2-3 מיליארד שקל. גם נתניהו יודע שדחייה של שנה תביא בעקבותיה עוד-ועוד דחיות דומות, שנה אחר שנה. לעומת זאת, מרגע שהילדים כבר בגני הילדים הצעירים - זה נהפך נתון שאי אפשר עוד לבטל אותו. בדיוק מה שקרה בטיפולי שיניים לילדים.

4. בהחלט נכון היה להכניס כסף לתקציב בדרך אחרת, בדרך של ניכוש העשבים השוטים, שצמחו מזמן לג'ונגל של עצי פרא, והשתלטו על התקציב, במניעת הכנסות ובהגדלת הוצאות. השתלטות זו, הבזבוז ושפיכת הממון הכבד קיימים ומטופחים זה שנים.

עד עתה, אף ראש ממשלה, מאף מפלגת שלטון, לא העז לגעת בקודשי הקודשים. לא בהטבות הכספיות והטבות המס המטורפות שניתנות לחברות ההון והשלטון; לא בעלות הכבדה ביותר שהציבור משלם בשם קיומם של ארגוני עובדים חזקים, מטפחי הביורוקרטיה הקטלנית שהשתלטו לנו על הכיס על החיים. אף ראש ממשלה ואף שר אוצר לא העזו להתקרב לבזבוזים הכבדים, הגלויים והחבויים, במגזר הציבורי הגדול מדי, היקר מדי והמכביד מדי, וגם לא עשו סדר חדש במשרדי הממשלה ובחברות הממשלתיות המונופוליסטיות.

את זה אפשר לעשות גם בגאות וגם בשפל - רק צריך אומץ להיכנס ללוע המפלצת. אבל כרגע, אחרי יותר משלוש שנים שבהן נתניהו סימן עצמו כמי שנכנע למפלצת ההרגלים המגונים והיקרים, אין ברירה אלא לבצע את מה שצריך, ובלבד שזה יהיה מהיר וחד.