בריכה פרטית

סון יאנג, בן 20, הוא חצי מהסיבה שהשחייה הסינית היא הסיפור של הימים הראשונים בבריכה של לונדון. סון יהיה כמעט בוודאות השחיין המצליח בעולם תוך שנתיים-שלוש: הוא אלוף ושיאן העולם ב-1,500 מטר חופשי, אלוף עולם ב-800 חופשי, וביום שבת הוא נהיה הגבר הסיני הראשון אי פעם שזוכה בזהב אולימפי בשחייה, אחרי ניצחון אדיר ב-400 חופשי על האלוף האולימפי פארק טייהוואן מדרום קוריאה. כמה שניות אחרי הנגיעה בקיר, סון סיפק גם את התמונה הגדולה הראשונה של המשחקים, מוציא חצי גוף מהמים ושואג את עליונותו.

אם העליונות של סון, שקבע את הזמן הכי טוב גם בחצי גמר ה-200 חופשי, הייתה מהממת - אז העליונות של שיוון יה בת ה-16 הייתה פנטסטית. יה שברה ביותר משנייה שיא עולם שנקבע בתקופת החליפות המשפרות ביצועים, וזכתה בזהב ב-400 מעורב אישי. אחרי 300 מטר היא הייתה רחוקה מטר מהמובילה, אליזבת בייזל האמריקאית, אבל את ה-100 מטר האחרונים יה שחתה ב-59.68 שניות - רק 3 מאיות יותר לאט משתי הבריכות האחרונות של לוכטה במשחה המקביל, ואת ה-50 מטר האחרונים היא שחתה יותר מהר מלוכטה. "כולנו דיברנו על זה בארוחת ערב", לוכטה אמר למחרת, "אם היא הייתה (שוחה) לצדי, לא יודע, אולי היא הייתה מנצחת אותי".

***

הניצחונות של יה ושל סון, פלוס שתי מדליות נוספות (ארד ב-400 מ.א נשים, כסף ב-100 פרפר נשים)הספיקו כדי למתג את סין כמעצמת השחייה הבאה. סין כבר הייתה, לרגע מאוד קצר בהיסטוריה, מעצמת שחייה: באליפות העולם ברומא ב-1994 סין זכתה ב-12 מדליות זהב, כולן בתחרויות הנשים, אבל כבר לפני האליפות שחיינים נכשלו בבדיקות סמים, וזמן קצר אחריה התחיל להתברר שמדובר במדיניות סימום שיטתית. בסך הכל יותר מ-30 שחיינים סינים נכשלו בבדיקות סמים בתחרויות בינלאומיות בשנות ה-90, וההשלכות הגיעו באמצע העשור הבא - אחרי שהדור המוכשר אך הנגוע פרש.

מאליפות העולם במונטריאול ב-2005 הסינים חזרו רק עם חמש מדליות - אחת מכסף וארבע מארד. שנתיים אחר כך, באליפות העולם במלבורן, הם הידרדרו למקום ה-17 (מתוך 20) בטבלת המדליות (זכו בשתיים, כסף וארד). המשבר בשחייה הסינית, כמו ההצלחה שקדמה לו, היה כל כך קיצוני - שבעולם השחייה התקשו לא לפתח תיאוריות קונספירציה לקראת משחקי בייג'ין. לתיאוריה הכי פופולרית אחראי מאמן אמריקאי בשם ג'ון לאונרד, שהתחיל שמועה על מחנה אימונים סודי איפשהו בפריפריה הסינית העצומה, מקום שבו כישרונות צעירים מבודדים ומתאמנים, אולי כן ואולי לא תחת השפעת סמים, בשיטות חדשניות ומוזרות - הכל כדי לעמוד ביעדים של פרויקט 119.

***

פרויקט 119, על שם 119 המדליות מזהב שחולקו במשחקי אתונה 2004 באתלטיקה ובענפי המים השונים, היה מהלך שממשלת סין התחילה שמונה שנים לפני משחקי בייג'ין ונועד להשיג דומיננטיות סינית דווקא בענפים שהמערב שולט בהם מסורתית. המהלך הזה נכשל - הסינים זכו רק ב-13 מ-366 המדליות בענפים שסומנו, 3.5% הצלחה - לא מעט בגלל המשבר בשחייה הסינית, שזכתה בשש מדליות במשחקי בייג'ין, רק אחת מהן מזהב. אבל הסינים מעולם לא ויתרו על השאיפה להיות דומיננטיים בבריכה; הם פשוט הפיקו לקחים.

הלקח הראשון שהסינים הפיקו היה להתמקד בגובה בתהליך איתור הכישרונות. סון יאנג הוא 1.98 מטר, ואם מסתכלים "על נבחרת השליחים שלנו (ב-4X200)", אומר יאו זנג'י, המאמן הראשי של נבחרת השחייה הסינית, "הם כולם גבוהים כמו המקבילים שלהם ממדינות מערביות. יש לנו כמה אתלטים שקרובים לשני מטר. מהפרספקטיבה הזאת, אנחנו כמעט טובים כמו אתלטים אחרים ממדינות כמו ארה"ב".

למדינות כמו ארה"ב, הסינים הבינו בתהליך שהוביל ללקח השני, יש יתרון לא רק ברמה הפיזית - אלא בעיקר ברמת הידע והיכולת לספק תשתית תחרותית אידיאלית לשחיינים אולימפיים. לכן וו פנג, שזכה בארד ב-200 פרפר באליפות העולם בשנחאי לפני שנה וניצח את פלפס פעמיים ב-2011, מנצל את תכנית השחייה המעולה של אוניברסיטת מישיגן בשנים האחרונות; ולכן סון יאנג מתאמן בגולד קוסט, קווינסלנד, אצל המאמן האוסטרלי דניס קוטרל, מעין גורו של שחיינים למרחקים ארוכים.

קוטרל, גולש בן 62 שעובד במועדון מיאמי בגולד קוסט מאז 1976, התחיל לעבוד עם הסינים ב-2007 והיה במעמד של עוזר בנבחרת הסינית במשחקי בייג'ין. בפברואר השנה התאמנו אצלו 22 שחיינים סינים, כולל סון יאנג. "השחייה הסינית עדיין יחסית לא מפותחת", אומר יאו זנג'י, "עד שנהיה כוח מוביל בספורט הזה, נמשיך לשלוח את השחיינים שלנו להתאמן בחו"ל".