למה גרוניס מגבה את אלשיך?

מצער לראות את נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, נכשל במבחן הראשון העומד לפניו ביחס להשלטת נורמות של מינהל תקין ורף אתי ראוי בבית פנימה, במערכת המשפט שהוא עומד בראשה.

החלטתו של גרוניס שלא לנקוט שום צעד נגד שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, גם לאחר שנתבררו כל העובדות בפרשת "הפרוטוקול המשופץ", היא החלטה בלתי סבירה, הן מבחינה משפטית-נורמטיבית והן מבחינה ציבורית-מוסרית.

בשנת 2005 החליט הרכב של בית הדין המשמעתי לשופטים, שבראשה עמד אז שופט מישאל חשין, לפרסם את דבר קיום ההליכים המשמעתיים נגד שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן. עד אז היה ההליך כולו במחשכים, בדלתיים סגורות, ומבלי שדבר על אודות הפרשה כולה דלף לעיתונות.

החלטת הרכב בית הדין המשמעתי לתת פומבי לדברים חשפה לעין הציבור התנהלות שלא כדין מצד שופטת היושבת בדין, תוך יצירת והשמדת מסמכי בית דין, במטרה לכסות על התנהלותה שלה.

אף שבית הדין המשמעתי החליט בתום ההליך שלא להטיל על כהן גזר דין של הדחה, הסתיימה הפרשה ההיא בהעברתה מכהונה, לראשונה בתולדות המדינה, באמצעות הוועדה לבחירת שופטים.

החלטה לא סבירה

עניינה של השופטת אלשיך, על-פי מבחן העובדות, חמור יותר מזה של השופטת הילה כהן. לכן, ההחלטה שלא להביא את עניינה באמצעות קובלנה אל בית הדין המשמעתי לשופטים, איננה יכולה לעמוד במבחן הסבירות. היא גורמת לזילות של מוסד בית הדין המשמעתי לשופטים, והופכת את הוראות החוק בעניינו לאות מתה.

ההחלטה נראית כאילו ראשי המערכת המשפטית מרשים לעצמם לפעול בתקיפות אל מול הזוטרים שבשופטים - בעוד שכלפי הבכירים, הוותיקים והמקושרים הם מתמלאים לפתע יראה.

בעיקר, החלטתו של הנשיא גרוניס משדרת מסר, שלפיו השופטים עצמם, היודעים להקפיד קלה כחמורה עם ציבור המתדיינים שלפניהם - במשפטים פליליים, בעניינים מינהליים וחוקתיים ובתיקים אזרחיים - אינם יודעים להחיל על עצמם את אותן נורמות.

פעולתה של אלשיך ביצירת "הפרוטוקול המשופץ", מסכים אפילו גרוניס, היא שלא בהתאם להוראות הדין. יש לביטוי הזה גם מילה נרדפת: בלתי חוקי.

אזרח מן השורה, אם היה זה צד להליך, עורך דין או קלדנית שכלפיהם היה נקבע כי שינו פרוטוקול דיון בכוונת מכוון בניגוד לדין - היו נקלעים בעקבות זאת להליך של חקירה והעמדה לדין.

נכונותו של גרוניס להתייצב קבל עם ולהגן על אלשיך, תוך שהוא מנמק מדוע לשיטתו אין עילה אפילו להעמדתה לדין משמעתי, מלמדת כי בתוך הבית פנימה, השופטים אינם מקבלים על עצמם את קוד ההתנהגות שהם מצפים מאחרים לקיים.

בהחלטתו מהיום (ב') העמיד עצמו נשיא בית המשפט העליון לצידה של אלשיך, כשני שופטים שהתנהלותם ראויה לגינוי בפרשה זו.