"By the rivers of Babylon, where we sat down ,there we wept when we remembered Zion".
איכשהו, השיר הזה, שנכתב הרבה לפני שנולדנו, נתקע לנו בראש בתקופה האחרונה, ולמען האמת זה קצת מתחיל להטריד אותנו. לא הערצנו בילדותנו את להקת Boney M (שחידשה את השיר ו"גילתה" אותו לעולם), ומנגד לא נכנסנו למכונת זמן שזרקה אותנו בערך 30 שנה אחורה. זה הרבה יותר פשוט, והמקור ל"מטרד" הזה הוא הנסיקה הבלתי נפסקת של מניית בבילון בשוק ההון המקומי.
מתוקף תפקידנו אנו כותבים עליה, מנתחים אותה, ואיך לא - מדברים עליה עם קוראי העיתון, עמיתינו למקצוע, וכשאין לנו ברירה - גם עם נהג המונית שעומד לשירותנו. ואז זה מתחיל...כן, כשישבנו על נהרות בבילון.
למען האמת, יש לנו תחושה שאנו לא לבד, ושגם חלק מעובדי בבילון נדבקו באותה מגפה שתקפה אותנו, אך להם - לפחות לחלקם - יש סיבה ממש טובה לשיר כל בוקר.
בבילון, שכבר שווה 2 מיליארד שקל, הפכה את נועם לניר, בעל השליטה, למיליונר כבד יותר מבעבר, ואת אלון כרמלי, גיסו והמנכ"ל, למיליונר לא פחות כבד. ועדיין, הסיפור היותר מעניין שמסתתר מאחורי נסיקת המניה הוא דווקא זה של מספר מנהלים בכירים בחברה, חבר'ה צעירים בני 30 פלוס (גג 40 פלוס), שהודות להקצאות נדיבות של אופציות למניות צברו כל אחד כמה עשרות של מיליוני שקלים.
ונכון, עשרות בודדות של מיליוני שקלים - לפחות במונחי העיתונות הכלכלית - זה לא הרבה. התרגלנו לכתוב - ותוך כדי כך הרגלנו את קוראינו - על אקזיטים של מאות מיליוני דולרים ועל אנשים ששווים מאות מיליוני שקלים, אך בראי המחאה החברתית, והקושי של חלק ניכר ממעמד הביניים להביא מהבית הון עצמי של מאות אלפי שקלים כדי לקנות דירה ממוצעת - הופך סיפור ההתעשרות של חלק ממנהלי בבילון ללא פחות מעניין מאקזיט נוסף של טדי שגיא.
עמוק "בתוך הכסף"
לכן, "גלובס" חפר בדו"חות בבילון ודיווחיה השונים, ויצר את רשימת המיליונרים החדשים של החברה, רובם יחסית אלמונים וצעירים, באותו שלב בחייהם בו הם בונים קריירה ומשפחה, ולפתע, הם "מסודרים" - גרסת אור יהודה.
שווי ההון אותו סיכמנו הוא בעיקרו "על הנייר", והוא כולל את שווי המניות שיש בידי כל בכיר ואת ההטבה הגלומה באופציות שברשותו. רוב האופציות שהוענקו לבכירים שכללנו ברשימה הוענקו להם לפי מחירי מימוש חד ספרתיים שנראים כרגע כמעט אפסיים לעומת מחיר המניה הנוכחי. בבילון נסגרה אתמול על מחיר שיא של 43.12 שקל למניה, עלייה של 374% מתחילת השנה ושל 641% בשנה האחרונה - כך שכל האופציות שהוענקו לבכיריה מצויות כרגע עמוק "בתוך הכסף".
"גלובס" איתר 7 בכירים כאלו (מלבד כרמלי), ולפני שנספר מעט על כל אחד, חשוב לנו להדגיש כי העושר שצברו הוא דוגמה מצוינת ל"תגמול מבוסס ביצועים", וזה אומר תגמול בעל קשר ישיר לביצועי החברה והמניה, שמאפשר לאותו בכיר לקחת חלק בהצלחת החברה. בבילון אינה סיפור הצלחה של איש אחד ולא של שניים. בבילון היא סיפור הצלחה של הרבה מאוד עובדים, מסורים יש לומר, שהאמינו לחזון של לניר וכרמלי ועכשיו הם רואים פרי מאותה אמונה.
ועוד משהו. בבילון מקצה את האופציות לבכיריה לפי מסלול הוני ולא פירותי, וזה אומר ששיעור המס החל עליהן הוא 25% ולא 50%.
כרמלי, הראשון בתור, הוא השכיר הכי עשיר בבבילון. דרך האופציות שקיבל, והמניות שהיו לו בשותפות דרכה מחזיק לניר בחברה - צבר כרמלי 73.3 מיליון שקל - 60.8 מיליון שקל מתוכם כהטבה באופציות שעדיין לא מימש (1.6 מיליון), שהוענקו לו לפי מחיר מימוש של 5.13 שקל.
אחריו בתור ניצב נדב שמש, המשנה לכרמלי וסמנכ"ל מערכות מידע. שמש, רק בן 33, החל לפני כארבע שנים לעבוד בבבילון כסטודנט, במחלקת פיתוח מערכות המידע של החברה. זאת, רגע לאחר שהשתחרר משירות קבע כקצין בחיל באוויר, ובמקביל לתחילת לימודיו לתואר ראשון בהנדסת חשמל ומדעי המחשב. למעשה, בבילון הייתה מקום העבודה הראשון שלו אחרי שחרורו משירות צבאי, והסיפור מאחורי גיוסו לחברה די מעניין. לניר, שמקפיד לאתר אנשים חכמים שיעבדו אתו ("ניסיון לא מעניין אותי", העיד בעבר), הרים טלפונים למפקדים בכירים בחיל האוויר - לניר הרי גדל במשפחת חיל האוויר - וביקש שימליצו לו על משתחררים ששווה לתת להם הזדמנות. כך הגיע שמש, נשוי פלוס אחת, לבבילון, ודי במהרה תפס את עינו של כרמלי, ששלף אותו מעבודת הסטודנט, הפך אותו לסמנכ"ל מערכות מידע, ודי מהר למשנה שלו עצמו - קידום שמעיד בעיקר על החשיבות הרבה שיש לתפקוד מערכות המידע בביצועי בבילון. שמש, כך מספרים עליו, "חכם בטירוף", יסודי ואמין.
מכורים לעבודה
אחרי שמש נמצאת שנית פאר צפוני, סמנכ"לית הכספים, שהצטרפה לבבילון בשלהי 2009, פחות או יותר באותה תקופה בה שמש מונה לתפקידו הנוכחי. פאר צפוני, רואת חשבון, עבדה במשך 12 שנים בפירמת רו"ח קוסט פורר גבאי את קסירר. לפי הידוע, עבודתה בבבילון די שונה מעבודה שגרתית של סמנכ"ל כספים. בבילון צומחת על בסיס ההשקעה שהיא מבצעת ברכישת מדיה, וזה אומר שפאר צריכה לדאוג שהחברה אכן תשקיע כמה שיותר ולא כמה שפחות. פאר צפוני, נשואה פלוס שתיים, ידועה כוורקוהולית. "היא האחרונה שמכבה את האור", אומרים עליה.
הבא בתור הוא שלומי צייג, סמנכ"ל טכנולוגיות ראשי, ואחד מהעובדים הראשונים בבבילון, הרבה לפני שנרכשה על ידי לניר. צייג, נשוי פלוס שלוש, היה במשך שנים תכנת בחברה עד שקודם על ידי כרמלי לתפקידו הנוכחי. צייג הוא הבוס של ג'ו ארנון, "זקן השבט" של מתעשרי החברה (בנטרול כרמלי). ארנון מוגדר כסמנכ"ל מו"פ, ובדומה לצייג הצטרף לבבילון לפני שנרכשה על ידי לניר, וקודם לתפקידו הנוכחי על ידי כרמלי. "הוא הוורקוהוליק מספר 1 בחברה", מספרים עליו. "הוא גר קרוב למשרד, ומדי פעם קופץ לבקר בבית".
הבא בתור הוא עידו ברוש, שמונה לתפקיד סמנכ"ל פיתוח עסקי במארס אשתקד, אך לבבילון הצטרף כבר לפני כעשר שנים ועבר בה כמעט את כל התפקידים האפשריים. ליאת שדה שטרנברג, סמנכ"לית שיווק ומכירות, היא כנראה היחידה שהוצנחה מבחוץ, באפריל אשתקד, לתפקיד של סמנכ"לית. שטרנברג הייתה בעברה מראשוני עובדי מערך השיווק של yes.
אורן אזולאי כפוף לשטרנברג ומכהן כסמנכ"ל מוצרים. אזולאי הוא אחיו של אלכס אזולאי, מי שהיה מנכ"ל בבילון לפני דוביק פאר. את דרכו בבבילון החל בגיל צעיר, ובדומה לאחרים קודם לתפקידו הנוכחי על ידי כרמלי. דרך אגב, אזולאי, נשוי פלוס אחד, הוא יוצא גבעתי, ואילו צייג הוא יוצא גולני. כך, מתערערת מעט ההגמוניה של משפחת חיל האוויר בין מסדרונות בבילון.
בבילון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
