מותר להתנגד להומואים

"צ'יק פילה" (Chick-fil-A) אינה ידועה מחוץ לארצות הברית. למען האמת, היא ידועה רק בקושי מחוץ למדינות הדרום העמוק של ארצות הברית. שם, באזור שניסה לכונן קונפדרציה עצמאית לפני 150 שנה, משפחת קייתי (Cathy) עושה עסקים לא רעים: היא מוכרת כריכי עוף ב-1,600 מסעדות. בשנה שעברה, מכירותיה עמדו על 4.1 מיליארד דולרים.

"צ'יק פילה" שמרה אמונים ללקוחותיה. היא הכריזה על דתיותה, היא תרמה כספים לארגונים נוצריים, היא אפילו הודיעה שכל מסעדותיה ייסגרו ביום א', הלוא הוא יום המנוחה השבועי של הנוצרים. האזור הגיאוגרפי שהא משרתת ידוע בשם "רצועת כתבי הקודש" (Bible Belt). אבא קייתי, שבשנה שעברה מלאו לו 90, אוהב להגיד שהכסף לא יענה את הכול.

בשבוע שעבר נקלעה "צ'יק פילה" לעין הסערה. זה התחיל במחוז אמיד בשיקגו. נציג המחוז במועצת העיר הודיע שיתנגד לבקשת צ'יק לפתוח מסעדה חדשה באחד האזורים האופנתיים ביותר של שיקגו.

הסיבה: נשיא צ'יק, דן קייתי (הבן), הכריז שהוא מתנגד בהחלט לנישואים חד-מיניים. קייתי תרם שמונה מיליון דולרים לארגון נוצרי, המקדיש חלק ניכר ממשאביו למאבק נגד מתן מעמד חוקי לנישואי הומוסקסואלים.

"ערכי שיקגו", אמר רם עמנואל

ראש העיר של שיקגו, מיודענו רם עמנואל, לשעבר חבר קונגרס וראש הסגל של הבית הלבן, מיהר לסמוך את ידיו על התנגדותו של חבר המועצה: "ערכי צ'יק פילה אינם ערכיה של שיקגו. הם מזלזלים בכבודם של שכנינו ושל עמיתינו התושבים". ממילא, הוא הוסיף, "זו תהיה השקעה רעה, מפני שהמסעדה תהיה ריקה".

ראש העיר של בוסטון מיהר להצטרף. תומס מנינו כתב לדן קייתי, כי בבוסטון "אין מקום לאפליה". אפילו יצרני הצעצועים "ג'ים הנסון" הודיעו כי לא יספקו עוד בובות מאפטס לסועדי צ'יק, ואת רווחיהם עד כה הם יעבירו לארגון גדול של הומוסקסואלים.

ארגונים, יחידים, אתרי רשת, יומני רשת וטוויטרים הלוחמים לשיווי זכויות ההומוסקסואלים חגגו את החדשות משיקגו ומבוסטון. העניין כולו עמד להתפתח לניצחון פוליטי בלתי צפוי.

חוץ מזה שהמערכה נגד צ'יק עוררה דרגה חסרת תקדים של אי-נוחות בין תומכים טבעיים של זכויות הומוסקסואלים, התעורר הרושם שראשי הערים חצו את הגבול בין מאבק ציבורי לגיטימי ובין ניסיון להשתיק מתנגדים פוליטיים.

שיקגו ובוסטון לא האשימו את צ'יק באפליה נגד לקוחות הומוסקסואליים או עובדים הומוסקסואליים. הן הודיעו שיענישו את צ'יק בגלל דעותיו הפרטיות של בעליה. "הפתרון לדעות מבחילות כאלה הוא לסתור אותן, לא להשתמש בסמכויותיה של המדינה כדי לדכא אותן", כתב גלן גרינוולד ב-Salon.com השמאלי.

העיתון "בוסטון גלוב", בעל מסורת חד משמעית של תמיכה בזכויות הומוסקסואלים, גינה את ראש העיר. "איזה חלק של התיקון הראשון אין הוא מבין?", שאל העיתון. "התיקון הראשון" נוסף לחוקת ארצות הברית לפני 220 שנה, כדי להבטיח חופש דיבור בלתי מוגבל.

קריקטוריסטית בעלת מוניטין העמידה פוליטיקאי בחליפה בתוך מסעדה, כנראה צ'יק, ושמה בפיו את המלים: "אני בעד חופש הדיבור, אלא אם כן הוא פוגע בי אישית".

עוברים את גבול הסבירות?

לוחמים ותיקים נגד שיווי זכויות הפכו את צ'יק לכלי של התעוררות פוליטית. הם קראו לנוצרים מאמינים להפגין את הערכתם לצ'יק באמצעות קנייה מסיבית של כריכי העוף שלה.

ריק סנטורום, סנאטור לשעבר, שהתמודד השנה על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, שלח טוויטים מתוך אחת המסעדות. מייק האקאבי, מושל לשעבר, שהתמודד על מועמדות המפלגה לפני ארבע שנים, קרא לשמרנים דתיים להיחלץ בהמוניהם להגנת צ'יק.

נדמה לי שרוב הקוראים לא יהיו זקוקים לעודף שכנוע. ברור למדי ששכר האיסור על צ'יק יצא בהפסדם של יוזמיו. השאלה היא אם צ'יק תהיה קו פרשת המים, סיבה להרהור שני בחסרונות העלולים לצמוח מעודף אגרסיביות, מטונים לא-ציוויליים ומתפיסת מרובה.

אין זה מן הנמנע, שצדדים מסוימים של המערכה לטובת זכויות הומוסקסואלים בחברות מערביות עשירות עוברים את גבול הסבירות ומתחילים להזיק לעניין שלשמו מתנהלת המערכה.

דעת קהל לא אוהדת פונה לאיבה פעילה. דעת קהל ניטרלית מתחילה לזקוף גבה. תוצאות טרגיות של התהליך הזה אפשר לפגוש בימים האלה במזרח אירופה. רוסיה ואוקראינה התקרבו במידה מסוכנת אל הפללה-מחדש של הומוסקסואליות.

רוסיה אימצה חוק, המטיל מאסר וקנסות כבדים על "תעמולה לטובת הומוסקסואליות". בתעמולה הזו יהיה אפשר לכרוך כל גילוי פומבי של נטייה מינית, כולל לבוש, צורת דיבור או מחווה. אוקראינה סמוכה מאוד אל חוק דומה. ליטא קיבלה חוק כזה עוד לפני שלוש שנים. בפולין אין חוק, אבל אלימות נגד הומוסקסואלים אינה נענשת, והמשטרה ששה לפזר גז מדמיע על תהלוכות גאווה הומוסקסואליות.

מתינות ברדיפת צדק

כמובן, האשמה נופלת על הרגלים תרבותיים, על חוסר סובלנות, על דמגוגיה ועל בריונות. הומוסקסואלים אינם אשמים בהומופוביה יותר ממה ששחורים אשמים בגזענות או יהודים באנטישמיות.

אפשר, לעומת זאת, להציג שאלות על הצדדים הפוליטיים של המאבק. האומנם גאווה מצריכה הקנטה? האומנם שיווי זכויות מחייב גם שיווי דעות? האם כל אי-נוחות היא אקט של הומופוביה? האם זהירות היא בהכרח נסיגה? האם התחשבות היא התבטלות? האין קצת יותר מדי להיטות לגזול את תשומת הלב ולעורר את הרושם שאין עניינים חשובים יותר על סדר היום?

מתינות ברדיפת צדק אינה תמיד מעלה, אבל לפעמים הרדיפה יכולה לצאת נשכרת ממתינות; לפעמים כדאי להאט, בייחוד בפניות חדות. מעט מאוד שערי ניצחון הוקמו לכבוד תופסי מרובה.